"האופה מברלין". משמאל: טים קלקהוף עם שרה אדלר. צילום: עומרי אלוני.
סרט הדרמה הישראלי "האופה מברלין" של אופיר ראול גרייצר משך כ-21 אלף צופים בסוף שבוע הבכורה שלו בבתי הקולנוע בישראל (32 עותקים). בצירוף כ-4,000 כרטיסים שנמכרו לסרט בהקרנות מוקדמות ('יום הקולנוע הישראלי' בעיקר), מספר הצופים לסרט נאמד אחרי סוף השבוע (חמישי-שבת) בכ-25 אלף, ועל פי הערכות ביום ראשון נוספו עוד כאלפיים צופים (סך הכל 27 אלף צופים עד כה).
"האופה מברלין" מספר על תומאס (השחקן הגרמני טים קלקהוף), קונדיטור מוכשר מברלין, שמנהל מערכת יחסים עם אורן (רוי מילר), גבר ישראלי נשוי. כשאורן נהרג בתאונת דרכים, תומאס נוסע לישראל ומאתר את אשת המאהב (שרה אדלר), אלמנה טריה שמנסה להמשיך את חייה ולשרוד בבית הקפה הקטן שלה במרכז ירושלים. תומאס נכנס לחייה של ענת תחת זהות בדויה, ובאמצעות העוגות שהוא אופה משנה את פני בית הקפה ומוצא עצמו מעורב בחייה של אלמנת אהובו הרבה יותר ממה שציפה.
הסרט הישראלי "האופה מברלין" של אופיר ראול גרייצר קטף את פרס חבר השופטים הנוצרי 'אקומני' (Ecumenical) בפסטיבל קרלובי וארי 2017 (ה-52 במספר) בצ'כיה. זאת על אף שהסרט עוסק בהומוסקסואל ומשובץ סצינות נועזות.
"האופה מברלין" מספר על תומאס (השחקן הגרמני טים קלקהוף), קונדיטור מוכשר מברלין, שמנהל מערכת יחסים עם אורן (רוי מילר), גבר ישראלי נשוי. כשאורן נהרג בתאונת דרכים, תומאס נוסע לישראל ומאתר את אשת המאהב (שרה אדלר), אלמנה טרייה שמנסה להמשיך את חייה ולשרוד בבית הקפה הקטן שלה במרכז ירושלים. תומאס נכנס לחייה של ענת תחת זהות בדויה, ובאמצעות העוגות שהוא אופה משנה את פני בית הקפה ומוצא עצמו מעורב בחייה של אלמנת אהובו הרבה יותר ממה שציפה.
בפרס הראשי 'גלובוס הקריסטל' של הפסטיבל, זכה הסרט הצ'כי "צלבן קטן" (ש.ל.ר, Little Crusader / Křižáček) של וקלב קדמקה; וציון לשבח ניתן לסרט הביכורים "להמשיך עם השינוי" (ש.ל.ר, Keep the Change) של רייצ'ל ישראל.
"אקס-מן: אפוקליפסה" הוא עוד סרט אקס-מן סטנדרטי – יש בו את אותם יתרונות ואת אותם חסרונות כמו בשבעת הסרטים שקדמו לו. על כן, אם אהבתם את הסרטים הקודמים בסדרה (בדגש על "אקס-מן: העתיד שהיה") הוא מיועד בשבילכם. אך לטעמי, ההישג הגדול ביותר של הסרט הוא הקמת דור ההמשך לחבורה המופלאה והבטחת המשך הקיום של הפרנצ'ייז.
את הסרט ביים בריאן סינגר, הזכור לטוב מ"החשוד המיידי" ומשני סרטי האקס-מן הראשונים. מצד שני, בהמשך סינגר גם ביים את "סופרמן חוזר", ואת סרט האקס-מן הקודם בסדרה ("אקס-מן: העתיד שהיה") שלא זכו לאותן ביקורות חיוביות כמו סרטיו המוקדמים. במקרה הזה, סינגר ממשיך בקו המאפיין את סרטיו האחרונים, ולא מביא למסך שום דבר חדש או מעניין מבחינה קולנועית.
הסרט "מרגלת" מוכיח את מה שהסרט "מקס הזועם: כביש הזעם" הזכיר לנו לאחרונה: נשים יכולות על גברים. גם בטריטוריה שלהם. אם על הסרט "פיץ' פרפקט 2", שגם עלה בחודש האחרון, היה אפשר לטעון שהוא סרט 'נשי' (אם יש בכלל דבר כזה), "מקס הזועם" ועכשיו "מרגלת" כבר פועלים בתוך ז'אנרים שנחשבים 'גבריים' באופן מסורתי. עם זאת, בעוד ש"מקס הזועם" הוא סרט פעולה דיסטופי לכל דבר עם גיבורה נשית במרכזו, הסרט "מרגלת" הוא מין יצור כלאיים. לא מעצם המגדר של הגיבורה, אלא באופן העלילה, ההתייחסות של הסרט והפעלת חוקי הז'אנר על סיטואציה זו. מצד אחד, הוא לא רציני כמו סרט של "ג'יימס בונד" (ולעיתים הוא אפילו יותר רציני מכמה מהסרטים בסדרה ההיא), אבל הוא גם לא מנותק מהמציאות כמו "אוסטין פאוורס".
האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה הכריזה רשמית על 26 הסרטים העלילתיים (ועוד 6 במסלול הפרינג') ו-21 סרטים תיעודיים באורך מלא שנכנסו השנה לשלב הראשון בהתמודדות על פרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר). הסרטים יוקרנו בסינמטק תל אביב בפני כ-950 חברי האקדמיה במהלך חודש זה ועד יולי. אחרי כן יצביעו חברי האקדמיה בשני סבבים: עם תום הקרנת כל הסרטים המשתתפים בתחרות יקבלו חברי האקדמיה טופסי הצבעה ויתבקשו לבחור מצטיין אחד בלבד(!) בכל קטגוריה. הצבעה זו תקבע את 5 המועמדים הסופיים בכל אחת מן הקטגוריות. לאחר מכן יוקרנו שוב חמשת הסרטים שנבחרו בפני חברי האקדמיה ותתקיים הצבעה נוספת באמצעותה ייבחר ה"טוב ביותר" בכל אחת מן הקטגוריות המועמדות.
אלו הסרטים המתמודדים, תחילה הסרטים של היוצרים המוכרים. העלילות במרכאות הן ציטוט ממה שסיפקו היוצרים (יותר מדי מהם עם שלוש נקודות בסוף ה"תקציר"). שמות השחקנים המופיעים הם רק אלה שמתמודדים על מועמדות.
"המילים הטובות"
כתב וביים: שמי זרחין
שלושה אחים יוצאים מירושלים למסע בעקבות סוד מהעבר. עם אסף בן שמעון, רותם זיסמן-כהן, רועי אסף ופלורנס בלוך.
"פלאפל אטומי"
כתב וביים: דרור שאול
קומדיה על שתי נערות, אחת מישראל ואחת מאיראן, מכירות דרך האינטרנט "בימים האחרונים לפני המלחמה, ויוצאות לקרב טכנולוגי במטרה למנוע שואה גרעינית." עם שי אביבי, מיכל טרבס, יוסי מרשק ומלי לוי גרשון.
"קאפו בירושלים"
במאי: אורי ברבש; תסריט: מוטי לרנר
ברונו הרופא ושרה הפסנתרנית, שני ניצולי שואה, מגיעים לירושלים ב-46'. בעיר מסתובבת שמועה שברונו היה קאפו באושוויץ. עם גיל פרנק, מאיה דגן, דרור קרן וטטיאנה אולייר.
"מלחמת 90 הדקות"
כתב וביים: איל חלפון
ראש ממשלת ישראל וראש הרשות הפלסטינית מחליטים שמשחק כדורגל יביא לפתרון הסכסוך. עם משה איבגי, נורמן עיסא ואלכסנדר באראטה.
"איביזה" (**עדכון: לא משתתף השנה בתחרות**)
במאי: שי כנות; תסריט: חיים ברבי
קומדיה על ים, גולש צעיר מבית מבוסס, שחי חיים חופשיים ונוחים. כשהוא גורם לתאונה שבה נפצע אחיו הצעיר אביו מחליט לא לשלם על הניתוח ודורש מים להביא את הכסף. עם מאור שוויצר, דר זוזובסקי, עפר חיון, מעין בלום ונועה וולמן.
וודי אלן מנפק סרט בכל שנה וסרטו החדש הוא "קסם לאור ירח". הוא יוצר שראיתי את כל הסרטים שלו, אני מחכה לסרט השנתי שלו על אף שאני יודע שהוא לא יגיע לפסגות העבר שלו ("הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה", "חנה ואחיותיה"). מאז 1997 היו סרטים שלו שנהניתי מהם (ב"חצות בפריז" היה בו מעט מן הקסם של אלן משנות ה-80 וה-90) אך היו לו הרבה סרטים בינוניים: סבלתי קשות מ"לרומא באהבה", "יסמין הכחולה" לא היה סרט טוב (המשחק הטוב של קייט בלנשט לא מחפה על התסריט), והתחושה העיקרית שהיתה לי בזמן הצפייה של "קסם לאור ירח" ובסופה היא סתמיות. סתם סרט של וודי אלן. מעוצב ומצולם להפליא, המוסיקה נהדרת, וזהו. סיפור העלילה קטנטן והוא נעדר כל מעוף או מקוריות, ואין לפחות הומור טוב שיחפה על כך.
בכל שנה מופקים סרטים על יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה, ובארץ יש -כמובן- קהל יעד גדול מאוד לסרטים הללו. השנה יכולנו לראות את "גנבת הספרים" הנוראי ועכשיו מגיע "רוץ ילד רוץ", סרט מרגש דובר גרמנית ופולנית, עם משחק נהדר של אנדריי טקץ' בתפקיד הראשי. הסרט, תוספת נאה ל"סרטי השואה", לא מתרחש בגטו או במחנה ריכוז אלא בשטחים שביניהם, בין רחובות ערים ואזורי כפר של פולין בחצי הראשון של שנות ה-40.
בלעדי לאידיבי – מאגר הידע לקולנוע הישראלי! חצי מצמד במאי "סיפור גדול", ארז תדמור, יביים את סרט הטלויזיה לנוער "סודה", על פי תסריט שכתב עם אפרתי שלמה (סרט ביכורים). הפרויקט יוצא לדרך בשיתוף הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו והטלויזיה החינוכית, עם תמיכת הקרן החדשה לקולנוע ולטלויזיה.
העלילה מתרחשת בשנת 1954, בשכונה של ניצולי שואה. כאשר אם ובתה מצטרפות לשכונה, הן מתחברות עם אב ובתו, אך עם הזמן נולדת שמועה שהאם רכשה לה זהות בדויה משום שבזמן המלחמה שימשה כקאפו (היהודים שהיו אחראים לסדר ולמשמעת בקרב היהודים האחרים במחנות הריכוז שבשואה).
הפרויקט בהפקתו של שמי שינפלד ("מלח הארץ"), נמצא כרגע בשלבי ליהוק, עם כוונה להתחיל לצלם כבר ב-15 במאי. לתדמור יש בקנה גם את הסרט העלילתי "הבן של אלוהים" עם גיא נתיב ובכיכובו של חיים טופול, שלא הופיע בקולנוע כבר למעלה מחצי-יובל. "סיפור גדול" זוכה 3 פרסי אופיר של תדמור עם שרון מימון, היה אחד הסרטים המצליחים ביותר בקופות ב-2009, משהביא למעלה מ-180 אלף צופים לבתי הקולנוע.
השחקן טום קרוז הסכים לככב בסרט "משימה בלתי אפשרית 4" חוץ מתפקיד ההפקה שנטל על עצמו כבר לפני חצי שנה. את התסריט לסרט כתב הצמד ג'וש אפלבאום ואנדרה נימיק ("זהות בדויה") על פי רעיון של קרוז ושותפו להפקה ג'יי-ג'יי אברמס. אברמס, שגם כתב עם קרוז את הפרק הקודם וביים אותו שם, ככל הנראה לא יביים את הפרק הנוכחי, ויפנה את הכיסא לאדם אחר.
תקציר האירועים הקודמים: "משימה בלתי אפשרית 3" גרף כמעט 400 מיליון דולרים מסביב לעולם, והיה לאחד משוברי הקופות הגדולים של אותה השנה. אבל טום קרוז רצה הרבה כסף בשביל להמשיך לעשות סרטים באולפני פאראמאונט, וחברת ויאקום שבבעלותה האולפנים לא הסכימה. העסק התפוצץ והחברות בת 14 השנים בין פאראמאונט לקרוז נסתיימה בצלילים צורמים מאד, שהובילו לכך שקרוז רכש את חברת יונייטד ארטיסטס (United Artists) יחד עם פאולה וגנר והשיק אותה מחדש יחד עם MGM.
סרטו של אסף ברנשטיין, "החוב", נקנה לטובת הפקת חידוש הוליוודי בידי מתיו ווהן ("לאייר קייק") וגיא ריצ'י ("סנאץ'"). נכון לעכשיו השמועות אומרות ששני הבמאים המפיקים לא יתעסקו בבימוי הגרסה המחודשת לסרט, אבל את התסריט תכתוב ג'יין גולדמן ("אבק כוכבים").
"החוב" הישראלי מספר על רחל ברנר, אחת משלושה חברי מוסד שפועלים בברלין בשנות ה-60 במטרה ללכוד את "המנתח מבירקנאו" פושע נאצי מפלצתי, ולהביאו למשפט פומבי בישראל. הנאצי, מתברר, עובד כגניקולוג בזהות בדויה בקליניקה קטנה במרכז העיר. לאחר מעקב ותכנון מעמיק מגיעה רחל כמטופלת הסובלת מבעיות פוריות, ועוברת מספר טיפולים בכדי לרכוש את אמונו של הרופא. במבצע מתוחכם הם חוטפים את "המנתח" מעבירים אותו לדירת מסתור בפאתי ברלין, וממתינים לאישור להעבירו לישראל. ההמתנה המתישה מעוררת עימותים קשים ויוצרת התמודדות כואבת עם המציאות המזוויעה שעברו משפחותיהם, והכרה בהשפעות העבר על חייהם. ה"מנתח" מנצל את מצבם הפיזי והנפשי הרעוע, ובורח. השלושה אינם מסוגלים להתמודד עם הכישלון הנורא, ומאשימים זה את זה באחריות לבריחתו המבישה. הם מחליטים לשקר ומדווחים לממונים על כך ש נאלצו לחסלו. הם שבים לארץ כ"גיבורים לאומיים", אך עם השקר איתו יאלצו להמשיך ולחיות. חלפו 30 שנה, וביום בהיר אחד מתפרסמת ידיעה בעיתון אוקראיני מקומי, על פיה "ה"מנתח מבירקנאו" נחוש להתוודות על פשעיו נגד האנושות". השלישייה מחויבת לפעול במהירות, לפני שהאמת, חלילה, תצא לאור. המשימה נופלת על כתפיה של רחל שנאלצת לצאת לאוקראינה ובכך מקבלת הזדמנות לפרוע את החוב שנשאה על מצפונה.
סרט הדוקו-דרמה "הבלתי נראים", מספר את סיפור השרדותם המרתק של יהודים שהסתירו את יהדותם ונשארו בברלין בזמן מלחמת העולם השניה. לכן, גם אם החלקים העלילתיים לא טובים מספיק, די בסיפור עצמו כדי לרתק ולהצדיק את הצפיה.
למרות הצהרות המשטר הנאצי, שהכריז רשמית כי ברלין נקייה מיהודים, בשנת 1943 חיו כ-7000 יהודים בברלין. על מנת לעשות זאת, יהודים אלו הפכו עצמם לבלתי נראים. אותם יהודים הפסיקו ללבוש את הטלאי הצהוב כשיצאו לרחובות ברלין ונעזרו בגרמנים שהסכימו להסתכן על מנת לעזור להם להשיג עבודה או מקלט.
