מגזין סרטים (עמוד 60)

"צ'או איטליה" – ביקורת #2: משאיר טעם עייף

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה" של השחקן-במאי ג'יאני די גרגוריו, משך את תשומת לבי עוד טרם יצא לאקרנים. עם פרסומים צבעוניים הסרט מספר על שלושה גברים איטלקים מחפשים מקום מושלם לצאת בו לפרישה, אלא שבניגוד לרוב סרטי הפנסיונרים, הסרט אינו מתמקד (רק) במציאת אהבה חדשה או בחידוש קשרים נושנים, אלא באחווה גברית – ועוד כזו שמבוססת על עוני. למרות שהסרט מטפל בנושאים כמו התבגרות, עוני והגירה באופן רגיש מאד, התחושה שמשהו שאמור לקרות לא קורה אופפת את הסרט ומשאירה טעם עייף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צ'או איטליה" – ביקורת #1: חסר פואנטה

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה" הוא סרט דרמה קומי על הזדקנות, בעיות חברתיות על רקע פער גילי, יחס המדינה לבני הגיל השלישי והרבה טוב לב. הסרט מרגיש ארוך יותר משעה וחצי, בעיקר בשל חוסר בהתפתחויות מעניינות בעלילה. הדיאלוגים טובים בסך הכל, והקטעים ההומוריסטים הצליחו לשעשע את הקהל שהיה איתי בהקרנה (אותי קצת פחות), אך חוסר הפואנטה של הכל די מוציא גם מהם את החיוביות. מניח שצופים שנהנים מסרטים צנועים ואיטיים, ששזורים בדיחות שנובעות מבלבול או מפשטות מחשבה של הדמויות, יוכלו להנות ממנו.

לג'יאני די גרגוריו ניסיון עשיר בכתיבה, ומאז הסרט הראשון אותו ביים "ארוחות אמצע אוגוסט" (2008), הוא נהנה לחבוש שלושה כובעים בפרויקטים שלו – במאי, תסריטאי ושחקן בתפקיד ראשי, וזאת הוא עושה גם בסרט זה. הוא יצר עולם שמרגיש אותנטי ומתרכז ברגעים הקטנים של דמויותיו, אבל יחד עם זאת, מתרחק מבאמת לצלול למורכבות שלהן, וזה ניכר. לשלוש הדמויות הראשיות יש בעיות שנוגעות רק להן, לכן מאכזב שהבעיות לא מקבלות את המקום הראוי בעלילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בית הדרקון", טיזר טריילר לפריקוול של "משחקי הכס": "דרקונים הפכו אותנו למלכים"

"בית הדרקון". מאט סמית', אמה דרסי.

"בית הדרקון". מאט סמית', אמה דרסי.

כמעט חצי שנה אחרי התמונות הפרסומיות של כמה מכוכבי הסדרה, HBO סוף סוף משחררת מראות אמיתיים מתוך "בית הדרקון" (House of the Dragon), הסדרה-המקדימה (פריקוול) של "משחקי הכס", באמצעות טיזר טריילר אפלולי ומלווה במוסיקה ובמשפטים מבשרי רעות.

"בית הדרקון" תמנה עשרה פרקים בעונתה הראשונה, ותתרחש 200 שנה לפני אירועי "משחקי הכס" באירועים שיובילו למלחמת האזרחים שתהיה ידועה בתור 'מחול הדרקונים' ופורטו בספר "אש ודם" של ג'ורג' ר. ר. מרטין (הוצאת אופוס, 2019). העלילה מתרחשת כאשר משפחת טרגריאן היא השליטה בווסטרוז, וכמו שנאמר בטיזר: "לא חלומות הפכו אותנו למלכים, אלא דרקונים." הדובר הוא הנסיך דיימון טרגריאן (מאט סמית', "הכתר"), אחיו הצעיר של המלך ויסריז טרגריאן הראשון (פאדי קונסידין, "היום השלישי", "הזר") והדוד של רהאינירה (אמה דרסי, "התנהגות בלתי הולמת"), בתו של ויסריז. מלחמת האזרחים 'מחול הדרקונים' תתחולל בין שני ילדיו של ויסריז, בתו רהאינירה מול אחיה החורג אאיגון השני, והיא שתכחיד כמעט-לחלוטין את הדרקונים (עד שנראה אותם שוב בעזרת דאינריז, צאצאיתה של רהאינירה, שב"משחקי הכס" גולמה בידי אמיליה קלארק). אאיגון השני הוא הבן הראשון מנישואיו השניים של ויסריז עם אליסנט הייטאואר (אוליביה קוק, "שחקן מספר אחת"), בתו של יד המלך אוטו הייטאואר (ריס אייפנס).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לכבוד "לא זמן למות": על חמשת סרטי ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

ההתרגשות לקראת הבונד החדש "לא זמן למות" היתה אצלי בשיאה בימים האחרונים. אם הייתם אומרים לי לפני עשר שנים שאני כל כך אתרגש ושאשב עם בני לראות בשלושה ימים את ארבעת הסרטים הקודמים בסדרה, הייתי אומר שזה מופרך כמעט כמו הסרטים המדוברים. סרטי בונד מעולם לא עניינו אותי במיוחד. ראיתי לא מעט, אבל בעיקר בבית ולא בקולנוע.

מתישהו בתחילת העשור הקודם משהו גרם לי לרצות לקרוא את הספרים של איאן פלמינג. הספר הראשון, "קזינו רויאל", היה הפתעה מהנה כל כך, שגמעתי ברצף את כל 14 הספרים. כשאכתוב על הספרים אתרכז בכאבי על ההידרדרות של הדמות לקראת סוף הסדרה, אבל כיצירה כוללת אני מאוד אוהב את הספרים ועל דמותו של בונד אני מת.

ג'יימס בונד של פלמינג דומה בהרבה לגיבורי ספרי הבלש הפרטי של צ'נדלר מאשר לדמות הקולנועית שלו לאורך השנים. בונד של הספרים קשוח, אלים, בעל חוש הומור יבש ומתאהב סדרתי.

לאחר קריאת הספרים החלטתי לצפות בכל סרטי בונד. הבנתי מיד שגם אם הסרטים הראשונים נאמנים מבחינה עלילתית לספרים, בונד עצמו לא דומה לדמות שהתאהבתי בה, אלא לדמות אליה הפך בספרים המאוחרים יותר. דמות שהיתה לי קשה. בכל זאת, נהנתי מהסרטים של קונרי ודלטון. נהנתי הרבה פחות מאלו של ברוסנן ומור. כשהגעתי לסרטים עם דניאל קרייג פתאום, בפעם הראשונה, התאהבתי בסדרה. בעיני דניאל קרייג הוא בונד מושלם. אני די משוכנע שפלמינג היה אוהב אותו מאוד.

התלונה הגדולה ביותר של אנשים לקרייג ולסרטים שלו היא שזה לא ג'יימס בונד. לפחות לא מה שהם היו רגילים אליו. הם צודקים, וכמה טוב שזה קרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא זמן למות" – ביקורת #2: מרשים על אף חולשותיו

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות", הסרט האחרון של דניאל קרייג כסוכן 007, מאכזב ומתגמל גם יחד.

כשבוחנים את סדרת ג'יימס בונד בתקופת קרייג נראה כי התקבלה בהם החלטה מודעת להתנגש חזיתית במיתולוגיה של סרטי הסדרה שקדמו להם. בעוד שהסדרה החדשה מקבלת את החיזוק שלה מספרי ג'יימס בונד של איאן פלמינג, שבהם בונד הוא דמות שונה מאוד מהדמות המוכרת, הסרטים בכיכובו של קרייג פירקו את המיתולוגיה הבונדית, הרכיבו אותה מחדש, פירקו אותה בשנית וחוזר חלילה. זו הסיבה שהסרט החדש, המוזר והלא אחיד, מהווה שני סרטים בעטיפה אחת. הראשון הוא סיומו של הסיפור שסופר במשך חמישה סרטים וככזה, נעשים דברים יפים מאוד שאי אפשר שלא להעריך. השני הוא סרט אקשן בו הנבל מאיים על העולם ובונד מנסה לעצור אותו, וככזה הסרט כושל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא זמן למות" – ביקורת #1: קטעי הפעולה מוצלחים בסרט ארוך מדי

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות" הוא סרט ג'יימס בונד ה-25, החמישי והאחרון של דניאל קרייג, והארוך ביותר בסדרת הסרטים הוותיקה בקולנוע. הוא פחות טוב מ"סקייפול", יותר טוב מ"ספקטר", עם כל מה שמצפים לראות בסרט ג'יימס בונד, אך בסרט כה ארוך אני מצפה ליותר. קטעי הפעולה מוצלחים, המרדפים נהדרים, לא בלתי נשכחים כמו הפתיחות של שני הסרטים הקודמים.

ארבעת הסרטים הקודמים בכיכובו של דניאל קרייג הם המצליחים ביותר בסדרת הסרטים שלא תיגמר לעולם; שני הראשונים הכניסו מעל 550 מיליון דולר ברחבי העולם, "סקייפול" (2012) כ-1.1 מיליארד, ו"ספקטר" 880 מיליון דולר. "לא זמן למות" בוודאי יתקרב לשיא של "סקייפול" (2015), למרות המצב העולמי שהביא לדחיית הסרט בשנה וחצי מהתאריך המקורי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לאה צמל, עורכת דין" הישראלי זכה בפרס האמי לסרט התיעודי הטוב ביותר 2021

"לאה צמל, עורכת דין".

"לאה צמל, עורכת דין".

הסרט הישראלי "לאה צמל, עורכת דין" של רחל לאה ג'ונס ופיליפ בלאיש זכה בפרס סרט התעודה הטוב ביותר של טקס פרסי האמי לסרטי תעודה והפקות חדשותיות 2021 (ה-42 במספר). הסרט היה גם מועמד לפרס סרט התעודה הפוליטי-מדיני הטוב ביותר אך הפסיד אותו ל"ממלכת השתיקה" (ש.ל.ר, Kingdom of Silence).

הסרט ששודר בארץ ב-HOT8 ובסינמטקים, עוקב אחר פעילותה של עו"ד לאה צמל, המייצגת את מי שמכונים אסירים פוליטיים, מזה חמישה עשורים. המועמדות לפרסים בטקס האמריקאי, ממשפחת פרסי האמי, שהבולטת בה היא תחרות האמי לפריים-טיים (מועמדים), התאפשרה לאחר שהסרט שודר ברצועה התיעודית של ה-PBS (השידור הציבורי האמריקאי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפסטיבל כרמל לקצרים 2021: "התאונה" העלילתי הטוב ביותר

"התאונה".

"התאונה".

הוכרזו הזוכים בפסטיבל כרמל הבינלאומי לקולנוע קצר 2021 (השני במספר) בזכרון יעקב, ובראשם קטף "התאונה" של אמרי דקל קדוש עם עלמה זק ומוריס כהן את פרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בסך 10,000 ש"ח (מענק פיתוח לסרט הקצר הבא של היוצר מאת קרן מקור לסרטי קולנוע וטלויזיה). גובה הפרס שווה גם בקטגורית סרט האנימציה הטוב ביותר שהלך ל"פלומות" של תום קוריס וחני דומבה, ובפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר זכה "רינה וזאכי" של עילי מבורך, הוא מענק בגובה 8,000 ש"ח. את הזוכים בחר חבר השופטים שמנה את המלחין-במאי-מפיק נפתלי אלטר (יו"ר), המבקרים יעל שוב, רון פוגל, ויונתן גת, המפיקה נאוה לוין, הצלם-במאי איתן חריס, והאנימטורית יהלי הרבט.

מייסד הפסטיבל והמנהל האמנותי שלו, השחקן דוד "דדי" שאדי, מסר: "הפסטיבל היה הצלחה כבירה ומשך עשרות אלפי צופים בזירה הוירטואלית ובסמטאות זכרון יעקב. קולנוע קצר הוא מדיום, שצובר תאוצה בשנים האחרונות, ואני שמח שהצלחנו גם השנה להנגיש את התחום לקהל הישראלי, שצמא לתרבות, והצביע ברגליים."

רשימת הסרטים הזוכים בפסטיבל כרמל 2021:

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר
"התאונה", אמרי דקל קדוש

אנימציה
"פלומות", תום קוריס וחני דומבה

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ויואריום" – ביקורת: משחק נהדר של ג'סי אייזנברג ואימוג'ין פוטס

"ויואריום". אימוג'ן פוטס, ג'סי אייזנברג.

"ויואריום". אימוג'ן פוטס, ג'סי אייזנברג.

"ויואריום" (Vivarium) הוא שילוב לא מאוד נדיר של ביקורת-חברתית ואימה. בשעה שמגפת הקורונה הכניסה את כולנו חזרה אל הבתים (אולי האנושות משתקמת בהדרגה אבל אין ספק שקיננו יותר מהרגיל בשנה האחרונה), הדימוי הפרברי של בית רחב ידיים, דשא ירוק ומחירי רצפה עשוי להישמע נפלא, אך "ויואריום" הופכת את קערת האיקאה הזו על פיה.

זהו לא הסרט הראשון בו מציג לורקאן פינגאן ("Without Name" שלא הופץ בישראל) ביקורת נוקבת על החברה המודרנית, אך בניגוד לשפה הקולנועית בה השתמש פינגאן עד עתה, "ויואריום" הוא סרט על טהרת הסוריאליזם. נדמה לעיתים כאילו הסרט הופשט מעלילה של ממש ונותר רק שלד המבנה, חשוף והצהרתי. מאז הוצג בחו"ל כבר ב-2019, "ויואריום" מגיע ארצה באיחור עם פרסים מפסטיבל קאן, מפסטיבל הקולנוע האירי ומפסטיבל L'Étrange הפריזאי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: אכזבה ל"אוון הנסן היקר"; "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" עקף "האלמנה השחורה"

"אוון הנסן היקר". בן פלאט.

"אוון הנסן היקר". בן פלאט.

ההימור החצי-בטוח של המחזמר הקולנועי "אוון הנסן היקר" התברר כאכזבה עם בכורה של 7.5 מיליון דולרים על פי הערכות, בקרב 3,364 בתי קולנוע בצפון אמריקה. הגרסה הקולנועית מבוססת על מחזמר מצליח במיוחד בברודוויי, שאמנם נחשב לנאמן מאד למקור, אבל עלה על המסך הגדול בעיתוי מאד לא מוצלח: זהו מחזמר קולנועי דרמתי מאד העוסק בהתאבדות – לא בדיוק החומר החם ביותר תוך כדי מגיפה עולמית, כשהקהל מחפש בעיקר אסקפיזם (לפי מה שלמדנו מההצלחות הקופתיות של החודשים הקודמים). כדאי להבחין שהסרט לא נחשב כישלון חרוץ כמו "קאטס", ומפתיע לגלות שהקהל שכן בחר לצפות בו ענה בחיוביות יתרה על סקרים מחוץ לבתי הקולנוע בנוגע אליו (ציון A-), זאת בניגוד למבקרים האמריקאים שקטלו אותו בפסטיבל טורונטו (שננעל שבוע לפני שהסרט עלה לאקרנים). בזכות ציוני הקהל, יש סיכוי טוב שנראה את הסרט עומד היטב במבחן הזמן בקופות ומתפשט מפה לאוזן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הקולנוען וחוקר הקולנוע יהודה ג'אד נאמן הלך לעולמו

הקולנוען וחוקר הקולנוע פרופ' יהודה "ג'אד" נאמן, הלך הבוקר (א') לעולמו בגיל 85, בביתו ומוקף בבני משפחתו, לאחר מאבק של שנים במחלת הסרטן. הוא ביים את הסרטים הבולטים "מסע אלונקות" (1977) ו"השמלה" (1970), נמנה על מקימי קרן הקולנוע הישראלי, גידל דורות של קולנוענים ישראלים בתור מרצה ותיק באוניברסיטת תל אביב, וזכה בפרס ישראל בתחום אמנות הקולנוע (2009).

נאמן נולד בתל אביב, גדל בפתח תקוה, ולמד בנעוריו בגימנסיה הרצליה. בהמשך התגייס לנח"ל והיה מדריך בבסיס טירונים שבו התאבד חייל. ב-1964 סיים תואר דוקטור ברפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והתמחה בבית החולים איכילוב בתל אביב. בהמשך השתתף בהפקת הסרטים "אישה בחדר השני" ו"סיירים", שניהם ראו אור ב-1967, שנת מלחמת ששת הימים בה שירת נאמן במילואים כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את "אות המופת" על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף. הוא ימשיך בתפקיד גם במלחמת ההתשה וגם במלחמת יום כיפור.

ב-1970 יצא סרטו הקצר והראשון כבמאי, "השמלה" (1970) עם ליאורה ריבלין, אסי דיין וג'וזי כץ, סרט שלימים יהיה מבין מבשרי תנועת 'הרגישות החדשה' (מונח שנאמן עצמו טבע) המושפעת מהקולנוע הצרפתי. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן. סרטו המפורסם ביותר של נאמן היה סרט הביכורים הארוך שלו "מסע אלונקות" (1977) שהכיר לעולם סוללה של שחקנים מפורסמים עד היום כגון גידי גוב, מוני מושונוב, דובל'ה גליקמן, שלמה בראבא ודליק ווליניץ, ועסק בהתעללות בחיילים בצה"ל שמובילה לתוצאות נוראיות. בשנה העוקבת הצטרף לסגל של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, וב-1979 לאחר מאבק עיקש ביחד עם במאים צעירים נוספים מקבוצת קי"ץ ('קולנוע ישראלי צעיר') כגון ניסים דיין, יעוד לבנון ורנן שור, החלה לפעול קרן הקולנוע הישראלי (בזמנו 'הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראלים איכותיים').

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את שולי" משך למעלה ממיליון צופים; ה-4 הנצפה ביותר בהיסטוריה

"לשחרר את שולי". שלום מיכאלשווילי, ציון ברוך, אסי ישראלוף.

"לשחרר את שולי". שלום מיכאלשווילי, ציון ברוך, אסי ישראלוף. צילום: אייל רפאלוב.

סרט הקומדיה הישראלי "לשחרר את שולי" משך למעלה ממיליון צופים אל בתי הקולנוע בתוך 13 שבועות (החל ב-1 ביולי), כך על פי הודעת חברת ההפקה-הפצה יונייטד קינג. הוא הסרט הישראלי הראשון שחוצה את הרף הנדיר מזה 43 שנה (מאז "אסקימו לימון", 1978). בחברה מסרבים למסור את המספר המדויק, מה שמעורר קצת חשד לגבי המספר העגול מאד, ומה שקורה בדרך כלל במקרים שכאלה הוא שהסרט ממש מדגדג את הרף והמפיצים מנסים לגרור הייפ תקשורתי שיעורר התעניינות מחדש וידחוף את הסרט סופית אל מעבר ליעד (אפילו יצא פוסטר לגרות את הקהל, ראו בסוף הכתבה). גם אם "שולי" מדגדג את המיליון ורק בימים הקרובים יעבור אותו, זה אומר שלראשונה מזה 35 שנה עקף סרט ישראלי את 920 אלף הצופים של "שתי אצבעות מצידון" (1986) והפך לסרט ישראלי ה-4 הכי נצפה בהיסטוריה, אחרי "אסקימו לימון" (1.35 מיליון צופים), "קזבלן" (1.2 מיליון) ו"סלאח שבתי" (1.19 מיליון).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »