גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 4)

"האדם הגרוע בעולם" – ביקורת: חיפוש עצמי מרגש לצפייה

"האדם הגרוע בעולם". אנדרס דניאלסן ליי, רנטה ריינסב.

"האדם הגרוע בעולם". אנדרס דניאלסן ליי, רנטה ריינסב.

"האדם הגרוע בעולם" הוא דרמה נורווגית על אישה צעירה שמנסה להבין מה היא באמת רוצה בחיים ומגלה זאת דרך מערכות היחסים שיש לה עם האנשים בחייה. ללא ספק, זהו סרט חכם, רגיש ומהנה לצפייה (גם בחלקים הקשים). הוא בהחלט לא חף ממגרעות, ודווקא לקראת הסוף שלו, כשכבר הקשר לדמויות וההזדהות איתן מבוססים, הוא נמתח שלא לצורך. מלבד צופים שרגישים לעירום ולפתיחות מינית, יתאים לצפייה של אוהבי הדרמות המקורקעות.

יואכים טרייר שביים את "אוסלו, 31 באוגוסט" (2011), "השקט שבפנים" (2015) ואת "תלמה" (2017), חבר לשותף לכתיבה הקבוע שלו אסקיל ווגט ויצר סרט שמצליח לשקף נקודת מבט נשית למדי על התחלת חיים בוגרים וחיפוש עצמי. הסרט מכניס את הצופים אליו במהירות באמצעות מעבר סצינות תכוף וקריינות עד שנכנס לקצב רגיל בצורה מושלמת. משם הדרך נסללת לדיאלוגים אותנטיים וסיטואציות חברתיות שמוכרות מאוד לכולם, וגם כאלה שקצת פחות. אלמנט שפחות עבד בסרט היה החלוקה המאולצת לפרקים, שגם חושפת מראש את מה שהולך להתרחש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אהבה בשחקים: מאווריק" – ביקורת #2: אקשן מותח ומלהיב, כמו פעם

"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.

"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.

"אהבה בשחקים: מאווריק" היא דרמת פעולה על טייס מבוגר בחיל הים האמריקאי שמוחזר ליחידה המובחרת בה צמח כדי להכשיר את הדור הבא של הטייסים במשימה מיוחדת. זהו סרט המשך לסרט "אהבה בשחקים" משנת 1986 בכיכובו של טום קרוז ומשתמש בלא מעט אזכורים ויזואליים. בכלל הסרט מרגיש כאילו הגיע מתקופה אחרת (נלך על שנות ה-80, למה לא?), לא מותאם ל-2022 ואולי זו בדיוק הסיבה שכדאי היה ליצור אותו. סרט בלי יותר מדי תוכן או עומק, צפוי מאוד, עם קטעי אקשן מותחים ומלהיבים ופשוט כיפי לצפייה, כמו פעם. קצת מעל שעתיים שעוברות מהר מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלום ולא להתראות" – ביקורת: הומור קליל ונושא משמעותי

"שלום ולא להתראות". וירג'יני אפירה.

"שלום ולא להתראות". וירג'יני אפירה.

בפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב הוצג הסרט ‏"שלום ולא להתראות" – דרמה קומית שמתחילה נהדר ומתקדמת למחוזות ההימרחות חסרת הסיבה על אישה בשנות ה-40 ‏לחייה שמתבשרת על מותה הקרב וחיפושה אחר בנה שנמסר לאימוץ ללא רצונה בגיל 15. למרות שהעלילה נשמעת מדכאת, הסרט מלא בהומור. מנסה לשמור על קלילות ולחזור לכובד ‏המתבקש ברגעים הדרמטיים. בשני הקצוות האלו הסרט מפספס. ההומור הפיזי שמשולב לאורך רוב הסרט יחסית מטופש (עיוור נתקע בקיר, לדוגמה) והסצינות הדרמטיות כל כך מוגזמות ולא אמינות שלא ממש משאירות ‏מקום להזדהות של הצופים.‏ יחד עם זאת, בשל הנושא המרכזי שבו, אני מאמין שצופים מבוגרים יוכלו להנות ממנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אייפל" – ביקורת: בימוי רגיש בדרמה-תקופתית מוצלחת

"אייפל". רומן דוריס.

"אייפל". רומן דוריס.

"אייפל" נבחר לסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב. הפסטיבל מציג מגוון רחב של סרטים צרפתיים, כשהפעם מארגנת הפסטיבל שמה דגש על סרטים של יוצרות וסרטים שמכילים דמויות נשיות בולטות. דרמה תקופתית זאת נכתבה במקור על ידי קרולין בונגרד בשנת 1997, ולקח לו 24 שנים עד שיצא לאקרנים, בבימויו של מרטין בורבלון. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים שמגוללים את סיפורו של גוסטב אייפל בזמן בניית המגדל המפורסם הקרוי על שמו. למרות שאפשר להתבלבל ולחשוב שהסרט הוא על תכנון והנדסה מפוארים שהפכו לאגדה בזמן חיי האדריכל, הוא דווקא מתרכז בסיפור האהבה שאייפל היה מעורב בו באותו הזמן והדרמה המחייבת שהתלוותה אליו. עם משחק מצוין, בימוי רגיש ועלילה בקצב סביר, זו בחירה די בטוחה לאוהבי ז'אנר הדרמות התקופתיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איפה אנה פרנק" – ביקורת: סגנון עשיר שלא מתרכז רק בעצב, תסכול ואפרוריות

"איפה אנה פרנק".

"איפה אנה פרנק".

כולנו שמענו על אנה פרנק, גם אם לא קראנו את היומן שלה, שהוא, כמובן, מה שהפך אותה לסמל. סיפרו את סיפור חייה הקצרים אינספור פעמים בסרטים ובהצגות, על פי מה שהיא כתבה ביומנה, מנקודת מבטה של נערה מתבגרת. אחרי ההצלחה הגדולה של סרטו התיעודי המונפש "ואלס עם באשיר" וההצלחה הביקורתית של "כנס העתידנים" היצירתי (שבו השחקנית רובין רייט משחקת את עצמה, גם בהנפשה), ארי פולמן לקח על עצמו פרויקט מונפש של אנה פרנק, ביחד עם יוצרים ומפיקים מקומיים, בין השאר. לעומת שני סרטיו הקודמים, סרט זה "איפה אנה פרנק" כן מיועד לילדים. צפיתי בו בגרסה העברית והדיבוב עובד מצוין, כך שאין סיבה לדאוג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

“משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" – ביקורת: מסע משוגע וכיפי

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". ניקולס קייג'.

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". ניקולס קייג'.

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" היא קומדיית אקשן בכיכובו של ניקולס קייג' בתפקיד עצמו, או יותר נכון, פרודיה של עצמו. יכול להיות שאלו היו הציפיות הנמוכות שלי, אבל חייב להודות שהמסע המשוגע שהסרט לוקח את הצופים די כיפי. יחד עם זאת, חייבים לפחות לחבב את ניקולס קייג' בשביל הסיכוי הכי קטן להנות מהסרט. יש אזכורים בלתי פוסקים לסרטים של ימי הכוכבות שלו בשנות התשעים ובכללי יש הרבה מאוד ממנו על המסך בכל רגע נתון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורות בקצרה: "אמבולנס" ו"מורביוס"

"אמבולנס". ג'ייק ג'ילנהול, יאיא עבדול-מאטין השני.

"אמבולנס". ג'ייק ג'ילנהול, יאיא עבדול-מאטין השני.

"אמבולנס"

סרט אקשן של מייקל ביי, שהביא לנו את "הפריצה לאלקטרז", "ארמגדון" וסדרת סרטי "רובוטריקים". הפעם הוא עיבד סרט דני באותו שם וליהק את ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק", "הנסיך הפרסי: חולות הזמן") ויאיא עבדול-מאטין ("אקווה-מן", "מטריקס" התחייה") לתפקידים הראשיים. דני שארפ מושך את אחיו ויל, החייל המשוחרר, לביצוע שוד בנק מסעיר. כשהשוד לא מתנהל כמו בתכנון, השניים חוטפים ניידת אמבולנס שבתוכה שוטר שנפגע במהלך השוד ופרמדיקית אמיצה שדואגת להשאיר אותו בחיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמהות מקבילות" – ביקורת #2: פנלופה קרוז לא מצילה משעמום

"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז, מילנה סמיט.

"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז, מילנה סמיט.

"אמהות מקבילות" הוא סרט דרמה ספרדי של הבמאי הפופולרי פדרו אלמודובר על אם חד הורית טרייה שגורלה נקשר בגורלה של בת עשרה שגם היא אם טרייה. כן, גם בסרט הזה העיצוב מוקפד. כן, גם בו יש הרבה אדום. למרות שיש בו מרכיבים חשובים לסרט מוצלח – שחקנית ראשית מוכשרת וכריזמטית וסיפור בסיס שיכול להתפתח לכיוונים מעניינים, כמה שלא נעים לומר, הסרט פשוט משעמם. באיזשהו שלב גם התקווה שהוא יתרומם נמוגה. כדאי לחכות לסרט הבא של אלמודובר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא ממושמעות" – ביקורת: העצמה נשית שהולכת לאיבוד

"לא ממושמעות". ג'סי באקלי, קירה נייטלי.

"לא ממושמעות". ג'סי באקלי וקירה נייטלי במרכז.

"לא ממושמעות" הוא סרט דרמה על ההתעוררות הפמיניסטית בבריטניה בזמן תחרות מיס יוניברס בשנת 1970, המוצג גם מזווית הפעילות החברתיות וגם מזווית המתמודדות בתחרות. החלק הערכי בסרט, זה שבא ללמד את הצופים על המשמעות והחשיבות של התנועה הפמיניסטית, תוך שהוא גם מציג את היתרונות שיש בתחרות עולמית שכזאת, הוא גם החלק שפוגם בסרט הכי הרבה – מעין תפסת מרובה לא תפסת. והסרט מנסה לתפוס כל כך הרבה שבסוף אין בו כלום, בעיקר לא סיפור מעניין לצפיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטמן" (2022) – ביקורת #2: מעניין ומרשים ויזואלית אבל סובל מנפילות מתח

"באטמן".

"באטמן".

בעולם של חידושי סרטים שנלהב מכמעט כל דבר שלובש חליפה ושהתחיל בקומיקס, זה היה רק עניין של זמן עד ש"באטמן" יגיע לסיבוב נוסף. רק אף אחד לא דמיין שהוא יישאב אותנו לשלוש שעות. הסרט מלא בחשיבות עצמית, שאמנם מספקת מספר קטעים מרשימים מאוד ויזואלית, אבל מיותרים מבחינה עלילתית. בכלל, העלילה עושה רושם של סבוכה, אבל היא יחסית צפויה, מה שלא פוגם בהנאה. מה שכן, בעולם של אחרי טרילוגית הבאטמן של כריסטופר נולאן, מגיע לנו יותר.

עם "קלוברפילד" (2008) ושני סרטים מסדרת "כוכב הקופים" (2014, 2017) ברזומה שלו, ברור שלבמאי והתסריטאי מאט ריבס יש משיכה למדע בדיוני. כמו ב"כוכב הקופים" גם ב"באטמן" נוכח מסר חברתי, שמקבל משקל גדול, אולי אפילו עד לרמה מלאכותית. כדי להצדיק את הבחירה ליצירת סרט ארוך, ריבס מפתח את העלילה לאט ומוסיף עליה עוד ועוד רבדים ובכך משאיר אותה מעניינת. עם זאת, הסרט סובל מנפילות מתח מפעם לפעם ואולי היה עדיף אם היה מתקצר ומתהדק. הנטייה שלו ליצור רגעים "אפיים" משתמשת בהאטת קצב ומוזיקה חזקה שגם בתורה פוגעת במתח. מן הצד השני, יש לא מעט רגעים בסרט שאפשר לצלם כתמונה וליצור פוסטר יפהפה שמעיד על החשיבות שריבס שם על האסתטיקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדוכס" – ביקורת: ברודבנט ומירן מקסימים ומכניסים עושר לדמויות

"הדוכס". ג'ים ברודבנט, הלן מירן.

"הדוכס". ג'ים ברודבנט, הלן מירן.

"הדוכס" הוא דרמה קומית בריטית המבוססת על סיפורו האמיתי של איש משפחה מבוגר שמחליט לגנוב דיוקן ממוזיאון כערובה לאספקת טלוויזיה ללא אגרה לבני הגיל השלישי וותיקי מלחמה. אם לא היה מדובר בסיפור אמיתי, סביר להניח שהעלילה לא הייתה אמינה במיוחד. זהו סרט תקופתי צנוע, שמלא בקסם, משחק טוב ודיאלוגים מעוררי השראה. סרט שמתאים לכל מי שנהנה מדרמה טובה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

הבמאי רוג'ר מישל בנה את הסרט בצורה נכונה עם קצב מצוין. כמו בסרטו "נוטינג היל" (1999), גם בסרט הזה יש איזון מעולה של דרמה וקומדיה ומשהו שגורם לך להתאהב בדמויות כבר מהרגע הראשון ולהעמיק את האהבה ככל שהוא מתקדם. העיצוב התקופתי וסגנון הדיבור שבחר מיצ'ל מועברים בצורה אמינה ולא צעקנית. בשילוב של מעט מסתורין והתפתחות טבעית של הדמויות נוצר סרט שפשוט כיף לצפות בו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לאן את הולכת, אאידה?" – ביקורת: הבמאית פורטת על כל המיתרים הנכונים

"לאן את הולכת, אאידה?". יאסנה דוריצ'יץ'.

"לאן את הולכת, אאידה?". יאסנה דוריצ'יץ'.

"לאן את הולכת, אאידה?" מגיע אלינו בתזמון הולם במיוחד עם המלחמה החדשה באירופה ומביא איתו תזכורת איומה ומצמררת למקומות אליהם הדברים עלולים להתדרדר. זהו סרט שעוסק במלחמת בוסניה משנות ה-90 ששינתה את בוסניה והרצוגובינה לנצח והעלילה מועברת בצורה חזקה ובלתי מתפשרת, אך גם כזאת שממצה את עצמה די מהר. הלחץ, הייאוש והתסכול שחווה גיבורת הסרט מעוררים הזדהות גמורה ובזה הכוח הרב של הבימוי, אבל זה לא מספיק בשביל להצדיק סרט שלם. יתאים למי שרוצה ללמוד על אחד האירועים המחרידים של ההיסטוריה הקרובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »