גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 6)

"ונום 2" – ביקורת: למי שאהב את הסרט הראשון

"ונום 2".

"ונום 2".

"ונום 2" הוא סרט פעולה מדע בדיוני המבוסס על דמות שהתחילה בקומיקס "ספיידרמן" הממשיך איפה שהסרט הקודם עצר. הסרט מלא בקטעי פעולה וניסיון מתמשך להצחיק (לפעמים הוא מצליח) והיגיון הוא לא הצד החזק שלו (לא שהוא צריך). טום הארדי לא רק חזר לתפקיד הראשי, בסיבוב הזה גם לקח על עצמו את מלאכת כתיבת התסריט. למי שאהב את החלק הראשון, החלק הזה הוא הימור יחסית בטוח, שמעט טוב יותר (לא שאהבתי את הראשון, או את השני). כמו בקודם, גם בסרט זה הרבה אלימות גרפית, אבל בלי הרבה דם (כאמור, ההגיון לא דומיננטי).

הפעם אנדי סרקיס, שהתמקצע במשחק באמצעות הנפשה ממוחשבת (גולום בסדרת הסרטים של "שר הטבעות", סיזר בסדרת הסרטים החדשה של "כוכב הקופים"), לקח את הגה הבימוי והוא מוביל אותו למחוזות מגובשים ומעניינים יותר, גם בזכות קו העלילה שכבר לא מתעסק בסיפור המקור של אנטי גיבור העל. הסרט פועם בקצב טוב לכל אורכו, אבל נוטה לפעמים לחלקים לא מעניינים במיוחד, כהכנה להומור (לא משעשע, לרוב).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צ'או איטליה" – ביקורת #1: חסר פואנטה

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה".

"צ'או איטליה" הוא סרט דרמה קומי על הזדקנות, בעיות חברתיות על רקע פער גילי, יחס המדינה לבני הגיל השלישי והרבה טוב לב. הסרט מרגיש ארוך יותר משעה וחצי, בעיקר בשל חוסר בהתפתחויות מעניינות בעלילה. הדיאלוגים טובים בסך הכל, והקטעים ההומוריסטים הצליחו לשעשע את הקהל שהיה איתי בהקרנה (אותי קצת פחות), אך חוסר הפואנטה של הכל די מוציא גם מהם את החיוביות. מניח שצופים שנהנים מסרטים צנועים ואיטיים, ששזורים בדיחות שנובעות מבלבול או מפשטות מחשבה של הדמויות, יוכלו להנות ממנו.

לג'יאני די גרגוריו ניסיון עשיר בכתיבה, ומאז הסרט הראשון אותו ביים "ארוחות אמצע אוגוסט" (2008), הוא נהנה לחבוש שלושה כובעים בפרויקטים שלו – במאי, תסריטאי ושחקן בתפקיד ראשי, וזאת הוא עושה גם בסרט זה. הוא יצר עולם שמרגיש אותנטי ומתרכז ברגעים הקטנים של דמויותיו, אבל יחד עם זאת, מתרחק מבאמת לצלול למורכבות שלהן, וזה ניכר. לשלוש הדמויות הראשיות יש בעיות שנוגעות רק להן, לכן מאכזב שהבעיות לא מקבלות את המקום הראוי בעלילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורות פסטיבל חיפה 2021: "הנהגת של מר יוסוקה", "סופר הקלפים", "פראי אדם"

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2021 (ה-37 במספר) חזר להקרנות פיזיות, לאור היחלשות השפעת מגפת הקורונה על חיי השגרה שלנו, אך לא זנח את האפשרות לצפייה מקוונת. בסינמטק בחיפה תאלצו לעטות מסכה במשך כל ההקרנה והייתי עד לכמה היתקלויות מביכות בסביבתי עם צופים שהחליטו שיותר נוח להם ללא המסיכה. הצגתי את התו הירוק שלי במהלך היום לפחות עשר פעמים, החבר'ה שם לוקחים את זה מאוד ברצינות. הפסטיבל מציג מגוון רחב מאוד של סרטים מכל רחבי העולם מז'אנרים רבים, כך שסביר להניח שתמצאו משהו שיעניין אתכם. בהמשך סקירות קצרות לסרטים עליהם אני וחברי הימרנו:

"הנהגת של מר יוסוקה" (2021, יפן)
סרט דרמה רגיש וארוך מאוד (שלוש שעות) שמבוסס על סיפורו של הארוקי מוראקמי ("יער נורווגי", שגם עוּבד לסרט). ריוסוקה המגוצ'י הבמאי ותסריטאי הסרט לוקח אותנו למסע בנבכי נפשו של יוסוקה קאפוקו והוא עושה זאת בהדרגתיות ובעדינות רבה. הסרט היה מרוויח מאוד מקיצור משמעותי באורך שלו, אך גם באורך זה, הצפייה מהנה, זורמת (לרוב) ומרגשת. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן ועכשיו אני יכול לאשרר את הזכייה – התסריט אכן מצוין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנט" – ביקורת #3: השקעה בהפקה שלא מחפה על עלילה מתסכלת

"אנט". מריון קוטיאר.

"אנט". מריון קוטיאר.

"אנט" הוא סרט מוזיקלי על אהבה גדולה, התמודדות עם שדים פנימיים, ניצול והקרבה, וגם על ילדה מופלאה אחת. למרות סצינת פתיחה מסקרנת וסוחפת שלאחריה התחלה מבטיחה, הסרט ארוך ומייגע עם עלילה דלה למדי. יש בו מספר סצינות מיניות חושפניות וסצינות אלימות, כך שצופים רגישים צריכים לקחת זאת בחשבון. מי שינסו להנות רק מהמוסיקה הקליטה והעיצוב היפהפה, אולי יסיימו את הסרט בסיפוק מה. מוטב לצופים שמחפשים תוכן להמשיך לסרט הבא בלוח ההקרנות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את גאי" – ביקורת #2: ריאן ריינולדס הוא ליהוק מושלם לסרט הזה

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס, ג'ודי קומר.

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס, ג'ודי קומר.

"לשחרר את גאי" הוא סרט אקשן מד"ב קומי על דמות ממשחק מחשב שמפתחת תודעה בתוך התבניתיות הקבועה של החיים הוירטואליים שלה. ריאן ריינולדס משחק כמו שרק הוא יודע לשחק, הבעות פנים משתנות בקצב מהיר שנעות בין טיפשיות לכובשות. הסרט ממלא בדיוק את ההבטחה שלו לצופים – אקשן עמוס אפקטים מלהיבים, עם עלילה סבירה פלוס וקומדיה משעשעת. האזכורים הלא מעטים מהתרבות הפופולרית יעברו לצופים לא מעודכנים במיוחד מעל הראש (אולי אפילו אני פספסתי כמה), אבל זה לא יפגום בהנאה שלהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פאלם ספרינגס" – ביקורת: הסרט האולטימטיבי לאסקפיזם קליל וכיפי

"פאלם ספרינגס". כריסטין מילוטי, אנדי סמברג.

"פאלם ספרינגס". כריסטין מילוטי, אנדי סמברג.

"פאלם ספרינגס" היא קומדיה רומנטית בסגנון "לקום אתמול בבוקר" (1993) עם טוויסט, שמצליחה לשמור על עניין והנאה לכל אורכה, גם כשכבר חשבנו שאין מה לחדש בסרטים מהסוג הזה. הבחירה לתפקידים הראשיים בשחקנים קומיים מטה בבירור את הכף לכיוון הקומדיה (ולרגעים מסוימים אפילו קומדיה מטורפת), אך זו הרומנטיות ששולטת על רגעי השיא של הסרט. מלבד צופים שלא אוהבים את הרעיון החזרתי שיש בסרטים כאלו, זהו הסרט האולטימטיבי לערב אסקפיזם קליל וכיפי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ענת גוב: על החיים ועל המוות" – ביקורת: השפעה מאד חזקה

"ענת גוב: על החיים ועל המוות". ענת גוב.

"ענת גוב: על החיים ועל המוות", צילום באדיבות הפקת הסרט והמשפחה.

ענת גוב הייתה אישה מדהימה, ללא ספק. אפשר להקשיב לה מדברת שעות ולצערי, הסרט ארך רק כשעה. מותר לא לאהוב את הדעות שלה, אבל אי אפשר שלא להעריך את החכמה, הרהיטות, השנינות, הישירות והרגישות שזרמו ממנה כמו נהר. וזה עוד מבלי לדבר על הכשרון העצום שלה בכתיבה, במחזות המאוד ישראליים שלה, שהתעסקו בעיקר במציאות משפחתית וחברתית יומיומית, ובכתיבה ההומוריסטית, ביניהם לתכנית המערכונים "זהו זה", בה כיכב בעלה גידי גוב. גם אם אתם לא מכירים את פועלה, אל דאגה, כל זה מוצג בסרט בהרחבה (כולל שורות שונות מכתיבתה).

עמוד השדרה של הסרט התיעודי "ענת גוב: על החיים ועל המוות" הוא ראיון מצולם בינה לבין סוכן האמנים ששכרה לטפל בעזבון היצירתי שלה, אריק קנלר (שהיה המפיק והיוצר השותף של הסרט), כשידעה שימיה ספורים. הראיון התנהל בשאלות הכי פשוטות של קנלר ותשובותיה הישירות והפשוטות בהתאם של גוב, וכשם הסרט, מדבר בעיקר על החיים ועל המוות. לגוב הייתה הסתכלות כנה על חייה והוקירה תודה על כך שניתנה לה הזדמנות להיפרד מהחיים בצורה מסודרת ולהכין את משפחתה לכך. היא סיפרה מבלי בושה על המחשבות הכי אינטימיות שלה וגם כאלו שלא יורדות בגרון כמו שצריך לכולם, ותמהה על הצורך האנושי להימלט ממחשבות על מוות, כשזו חד משמעית החוויה היחידה שמשותפת לכל ההוויה האנושית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התקופה היפה בחיי" – ביקורת #2: סרט צרפתי קסום ומושך ויזואלית

"התקופה היפה בחיי". דניאל אוטיי, דוריה טילייה.

"התקופה היפה בחיי". דניאל אוטיי, דוריה טילייה.

"התקופה היפה בחיי" הוא סרט צרפתי קסום ומושך ויזואלית העוסק בהזדקנות, במערכות יחסים, בזכרון ונוסטלגיה ובאהבה. אמנם מהלך העלילה מעט צפוי, אבל כמו שאומרים תמיד, זו הדרך שחשובה ולא היעד. במקרה הזה, הדרך שזורה בסטים של תפאורות מפוארות ושלל תלבושות מדהימות, שגם אם הסרט היה מסתכם בהן, זה היה שווה את זה. למזלנו, יש משחק מעולה של ארבעת השחקנים בתפקידים הראשיים שמעבירים את המסע של הדמויות באופן מדויק ומרתק.

הבמאי והתסריטאי ניקולא בדוס החזיר לסרט זה מספר שחקנים מסרטו הקודם, "מר וגברת אדלמן" (2017), פייר ארדיטי, דני פודלידה והשחקנית הראשית (שאף כתבה איתו את התסריט של הסרט הקודם), דוריה טילייה. את עצמו בחר להשאיר מאחורי המצלמה הפעם. גם מוטיב התפתחות זוגיות במהלך השנים עד לגיל זקנה וזכרונות של תחילת הקשר חוזרים כאן, רק בצורה פנטסטית יותר. בדוס משכיל להשתמש בקצב הסרט ובצבעיו כדי להעביר תחושה. הקצב המהיר והצבעים הקרים של תחילת הסרט מפנים את מקומם בצורה מושלמת לרוגע מקושט בצבעים חמים כשהעלילה נכנסת למסלול הארוך שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האחים ספארקס" – ביקורת פסטיבל דוקאביב: דפוס קבוע שמפסיק לעניין

"האחים ספארקס".

"האחים ספארקס".

פסטיבל דוקאביב 2021 – "האחים ספארקס" הוא סרט תיעודי על להקה שהיא, כביכול, קרובה לאלמונית לקהל הרחב, שהשפיעה רבות במהלך השנים על שלל מוסיקאים והקדימה את זמנה מאז הקמתה מבחינת סגנון מוסיקלי וויזואלי, וממשיכה להיות אוונגרדית עד היום. עשר הדקות הראשונות של הסרט מאוד דינמיות ומעניינות, הבעיה היא שזה מרגיש כאילו שתי הדקות האחרונות מתוכן חוזרות על עצמן בלופ עד לסוף הסרט – שעתיים ומשהו אחר כך. ככלל אצבע, סרט תיעודי שמתמקד בנרטיב יחיד לא צריך להימשך מעל שעה וחצי.

ההבטחה בסרט התחילה מבחינתי בזהות הבמאי – אדגר רייט, מי שאחראי לסרטים "מת על המתים" (2004), "שוטרים לוהטים" (2007) ו"סקוט פילגרים נגד העולם" (2010). זהו אמנם סרטו התיעודי הראשון, אבל כל הגישה שלו לקולנוע שנונה, מוטרפת ובעיקר מצחיקה, כך שניתן היה להסיק (ולטעות) שגם הסרט הזה יהיה בעל אופי דומה. רייט שוב חזר לשתף פעולה עם שותפיו ה(סמי-)קבועים סיימון פג וניק פרוסט, כשהשניים דיבבו את הביטלס בקטע אנימציה קצר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תנו לו ללכת" – ביקורת: קצב לא הולם מקלקל משחק ועלילה איכותיים

"תנו לו ללכת". קווין קוסטנר, דיאן ליין.

"תנו לו ללכת". קווין קוסטנר, דיאן ליין.

זה הולך להישמע קצת מוזר, אבל אני תוהה אם בעצם תיאור סוג הסרט של "תנו לו ללכת", אני חושף איזשהו ספוילר, אבל חובתי לא תושלם אם לא אאפשר לאנשים שחושבים שהם מגיעים לדרמה תקופתית על שכול, לדעת שבהמשכו הוא הופך להיות מותחן פשע (גרוטסקי לעיתים), ואני בן אדם שמשתדל לעמוד בחובות שלו. העלילה בו טובה, הנופים מדהימים והמשחק איכותי, אבל הוא יחסית משמים עקב בימוי לקוי, שלא שם דגש על קצב הולם.

הסרט מבוסס על רב מכר מאת לארי ווטסון וללא ספק הניסיון המצומצם של הבמאי והתסריטאי תומס בזוצ'ה, שמסתכם בסרטי דרמה קומית בינוניים להחריד – "ביג עדן" (2000), "עד שהמשפחה תפריד בינינו" (2005) ו"מונטה קרלו" (2011), לא הספיק בשביל לממש את הפוטנציאל הגלום בסיפור. הדמויות העגולות מטופלות בשטחיות והתפניות המפתיעות בעלילה מועברות במעין פיהוק. ישנם רגעים ספורים שמצליחים לרגש, שגם הם היו יכולים להיות מרגשים בהרבה תחת ידי במאים מיומנים יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לוקה" – ביקורת #2: כשהסרט פשוט, העושר והקסם של האנימציה מתבלטים

"לוקה".

"לוקה".

"לוקה" הוא סרט אנימציה מקסים לכל המשפחה מבית דיסני-פיקסאר על יצור מים צעיר שחולם לחוות את החיים מחוץ למים, אך חושש לאכזב את המשפחה שלו שמתנגדת לקשר עם העולם מעל פני הים. כרגיל, אולפני פיקסאר (סדרת סרטי "צעצוע של סיפור", "הקול בראש" ועוד הרבה קלאסיקות אנימציה מיידיות) מפליאים באנימציה המהממת שלהם, אך שלא כמנהגם, הפעם הסרט לא מתנהל בשני מישורים – רמה אחת שילדים יבינו ורמה שנייה שבעיקר המבוגרים יבינו (קריצות לבעיות בחיים בוגרים, משפטים עם כפל משמעות מיני וכו'). אני לא בטוח שהייתי ממליץ למבוגרים ללכת לסרט ללא ליווי ילדים, אבל הם יוכלו לבוא בראש שקט שהם מגיעים לסרט מהנה, סוחף ומרגש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צעירה מבטיחה" – ביקורת: סרט שיזיז בכם משהו, גם אם בדרך מעט מעוותת

"צעירה מבטיחה". קארי מוליגן.

"צעירה מבטיחה". קארי מוליגן.

"צעירה מבטיחה" הוא דרמת מתח על בחורה בת 30 שנשרה מלימודי רפואה לאחר אירוע מטלטל ומוצאת תכנית אלטרנטיבית לחייה. הבימוי, התסריט, המשחק והעיצוב בסרט מעולים. אמנם לא צפיתי בכל הסרטים שכרגע מוצגים בקולנוע, אבל אני מניח שלא אמצא ביניהם סרט שאוהב יותר. לפני שאתם מפתחים ציפיות גבוהות, הסרט לא מושלם – מה שהוא כן זה חכם ורגיש שגם נושא עמו מסר שמועבר בצורה מענגת לצפייה. כמו כן, שימו לב כי הסרט לא יתאים לצופים שרגישים לאלימות או לבוטות מינית.

על סרט זה שקדה אמרלנד פנל הבריטית כבמאית, כתסריטאית וכמפיקה, וכאמור, עשתה עבודה מצוינת. הניסיון שלה רב יותר במשחק, היא אף משתתפת בעונה הרביעית של הסדרה המצליחה "הכתר" כקמילה פרקר בולס, אך הספיקה לצבור ניסיון כתסריטאית, כולל במספר פרקים של "להרוג את איב", שאולי היה המקום ממנו ספגה את זווית הפשע שנשזרה בתסריט סרט זה. כנראה שעוד מספר אנשים זיהו את העבודה הטובה שעשתה על התסריט כשזיכו אותה עליו באוסקר בטקס הפרסים האחרון. פנל הצליחה להתאים את הקצב בסרט כמו כפפה ליד לנושא שהוא עוסק בו ולהתפתחות העלילה. ללא ספק הישג מרשים לבמאית שזהו סרטה הארוך הראשון. מלבד תסריט לסרט קומיקס מבית DC "זאטאנה", בהחלט מסקרן מה היא עוד תיצור בשנים הבאות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »