ביקורת: שרק 4: שרק לנצח
אל "שרק 4: שרק לנצח" הגעתי בלא מעט חששות בעיקר שאחרי הסרט השלישי לא באמת חשבתי שראוי לעשות המשך ליצור הירוק. אין ספק שהסרט לא מחדש יותר מדי ונראה שאת מה שיש לשרק להציע כבר ראינו בסרטים הקודמים ששיאם מבחינתי נגלה בסרט השני בסדרה. יתרה מזאת, הדמות עצמה והשטיקים שלה בסרט הנוכחי מנסים בכוח לחקות את סרטי פיקסאר המתחרים, אבל התוצאה נראית הרבה יותר ילדותית מהחברה המתחרה שמציעה שנינות ואסתטיקה מהיפות שניתן לראות בעולם האנימציה כיום. את הסרט הרביעי של שרק אין שום אפשרות להשוות ל"צעצוע של סיפור 3" של פיקסאר בטח ובטח אם באמת בוחנים את שניהם רק על פי הישגי האנימציה. מבחינת העלילה והתאמות בכלל אין מקום להשוואה בין השניים, כיוון שצעצוע מתעלה בכל אספקט אפשרי ואף נוגע יותר בנושאים אוניברסליים כמו המעבר מילדות לבגרות. אם זהו באמת סרט הפרידה שלנו (כפי שפורסם) מהגיבור המפלצתי הירוק שהביא בשורה חדשה בתחילת המיליונים אז יש כאן פספוס ממשי שלא מעלה אפילו רגשי געגוע.