מעבר לאינדקס החסר כל כך באוטוביוגרפיה של וודי אלן שיצאה לאור השנה, אפשר היה להוסיף אפילוג על המהמורות בדרך לפרסום שלה. אבל כמו שהוא כותב כמה פעמים לאורך "אפרופו כלום" (Apropos of Nothing) עוד אגיע לזה.
הספר בן כמעט 400 העמודים (באותיות גדולות מאוד) מגולל כרונולוגית את חייו מהוריו ולידתו ועד עצם היום הזה. מופיעים בו האהבות האמיתיות שלו לרוב המוטיבים החוזרים בסרטיו: מוזיקת ג'ז, עולם הפשע, קסמים וגשם, עם ההומור הצפוי שברובו קולע.
אני אוהב מאוד סרטים רבים של אלן וברור מהם, מהפרוזה שלו ומהראיונות עמו שהוא משונה, יוצא דופן, אחר, במילים אחרות: "דפוק". אחרי קריאת האוטוביוגרפיה מתגלה שהוא הרבה יותר גרוע ממה שחשבנו.
"גרייהאונד" (Greyhound) הוא סרט מלחמה שלא ייזכר לטובה או לרעה במיוחד בין הסרטים הרבים בקריירה הארוכה של טום הנקס. הנקס הגיע מזמן למעמד שפרויקט שהוא מאמין בו זוכה לעניין מצד חברות הפקה ו/או שירותי סטרימינג (במקרה הזה אפל טי-וי) והוא בין מפיקי הסרט ואף כתב את התסריט שמבוסס על ספר של סי-אס פורסטר.
פורסטר כתב הרבה על הרפתקאות ימיות ומומלץ מאוד לצפות במיני סדרה "הורנבלואר- ימאי וג'נטלמן", שנעשו לה גם סרטי המשך.
אחת מהקטגוריות הרבות בפרסי האמי, שמחולקת באחד משני הערבים המקדימים לטקס שמשודר בשידור חי, היא קטגוריית עיצוב הפתיח. פעם לכל סדרה (גם הקומיות) היה פתיח בן כדקה עם קטעים מפרקים קודמים ושיר קליט. גם את זה שינתה "סיינפלד" חסרת הפתיח. עם התקצרות משך הפרקים (מעשרים וחמש דקות לעשרים!) העדיפו להוריד את הפתיח. עם זאת, בסדרות דרמה נותרו ברובם הפתיחים ובקטגוריה מועמדים גם סרטי טלוויזיה, מיני סדרות וספיישלים.
פתיח טוב משרה את האווירה והמקום של הסדרה ("טווין פיקס" ו"דם אמיתי", למשל) או הקדמה ("הנסיך המדליק מבל אייר" ו"נני", למשל). ואפשר להיות יצירתיים מאוד. הקטגוריה קיימת מ-1976 ויש גם קטגוריה נפרדת למוזיקת הפתיחה, שהולכת למלחין הפתיח (הוא יכול לזכות רק על העונה הראשונה, בעוד יש סדרות שמשנות את הפתיח ויכולות להיות מועמדות שוב ושוב).
בשל סגירת בתי הקולנוע בארצות הברית (ובשאר העולם) מפאת מחלת הקורונה, הוציאה הנהלת האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע על שינוי שתקף לשנה הזאת בלבד בנוגע לפרסי האוסקר: סרטים לא חייבים להיות מוקרנים בבית קולנוע בלוס אנג'לס כדי להתמודד על הפרס. מספיק שהיתה כוונה להיות מופץ בבתי הקולנוע ולהיות זמין בסטרימינג.
מספר הקטגוריות הנוכחיות ירד ל-23 עם האיחוד הצפוי של קטגוריות הצליל ("עריכת צליל" ו"ערבול צליל") לקטגוריה אחת, כפי שהודיעו מראש שהם מתכוונים לעשות.
כמו כן, הקשיחו את החוקים בנוגע לקטגוריית הפסקול. על 60% מהמוזיקה המלווה את הסרט להיות מקורית כדי להתמודד על הפרס, ובמקרה של סרטי המשך: 80% מהמוזיקה צריכה להיות מקורית.
טקס האוסקר ה-93 צפוי להתקיים ב-28.2.21. חלוקת הפרסים השנתית מתקיימת ברציפות מאז 1929, שלוש פעמים הטקס נדחה אך מעולם לא בוטל לחלוטין חרף מלחמות: ב-1938 בשל הצפות באזור לוס אנג'לס נדחה הטקס בשבוע, ב-1968 נדחה ביומיים כדי להתקיים יום אחרי ולא יום לפני הלוויה של מרטין לותר קינג ג'וניור, וב-1981 נדחה ביום אחרי ניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן.
עדכון מה-15.6: הטקס ה-93 נדחה ליום ראשון ה-25.4.21, ויתמודדו גם סרטים שיצאו בינואר-פברואר 2021.
מהרגע שהסרט הרוסי "ג'ירפה" מתחיל ברור שיקרה אסון -וגם ברור למי- אך לא ברור איך בדיוק זה יקרה. ואז זה קורה, כצפוי, וזה לא האסון הראשון או האחרון שעובר על הדמויות בדרמה המדכאת הזאת.
יש תת-ז'אנר של סרטי אימה עם התעללויות (torture), ובמזרח אירופה התפתח ז'אנר נוראי של סרטי דרמה עם התעללות בדמויות ללא הרבה דם או טיפת מתח. בסרטים האלה מתארים את מצב החיים של אנשים מסכנים שהמזל לא שפר עליהם שסובלים וסובלים וחוטפים עוד מכות מהחיים (מטפוריות ולפעמים גם פיזיות). כמוהם, ב"ג'ירפה" הקטעים ממושכים, הטייקים ארוכים, הקצב אטי, לרוב ללא מוזיקה ברקע (כי ככה זה כמו בחיים, הבנתם?). אולי הצופים אמורים לשמוח בסוף שהחיים שלהם לא כאלה נוראיים. זהו סרט פסטיבלים, לא לקהל הרחב, והצליח לו: הוא הוקרן בפסטיבל קאן ונבחר כנציג רוסיה לקטגוריית הסרט הזר באוסקר האחרון אך לא היה מועמד.
במרכז סרט הדרמה "פרשת המים" סיפור מרתק שהתרחש במאה הזאת, שנוגע לכולנו ושמגיעה לו חשיפה גדולה יותר. זהו מסוג הסרטים שלא מרבים לעשות בשני העשורים האחרונים: דרמה על נושא חשוב שמבוסס על סיפור אמיתי של "האדם הקטן" שנלחם במערכת, עוול של המדינה או קרב מול תאגיד ענק כמו במקרה הזה.
מארק רופאלו כנראה התאהב בבהייה בארגזים עם ערמות נייר ב"ספוטלייט" ומגלם פה את רוב בילוט, עורך דין שמתגורר באוהיו שנסחף (תחילה בעל כורחו, כמובן) לפרשה בעיירה קטנה בווירג'יניה המערבית שתושביה נפגעו ככל הנראה מזיהום של מפעל מקומי ששייך לחברת "דופונט". אן האת'ווי מגלמת את אשתו שרה, טים רובינס הוא טום, עורך דין בכיר בחברה שרוב עובד בה.
בעוד שבוע בדיוק יתקיים בלוס אנג'לס טקס האוסקר ה-92, בפעם השנייה ברציפות ללא מנחה. ונראה ש"פעם שנייה" הוא הקו המנחה השנה.
"1917" צפוי לזכות באוסקר לסרט הטוב ביותר. הוא המועמד המוביל על אף שהוא לא מוביל במספר המועמדויות, ולא כולל מועמדים בקטגוריות המשחק. מאז "אנשים פשוטים" (1980) זכה רק סרט אחד נוסף שלא היה מועמד על עריכה: "בירדמן" (2014), שגם הוא נעשה כך שייראה כמו צולם בשוט אחד ארוך.
"הפרידה". דיאנה לין, הונג לו, אווקוופינה, האן צ'ן, אאוי מיצוהארה.
"הפרידה" הוא סרט אמריקאי שרובו מתרחש בסין ובמנדרינית. בשל האטיות הרבה, במסורת סרטי הדרמה מהמזרח הרחוק לדורותיהם, הסרט מרגיש הרבה יותר מ-100 דקות (הכוללות את כתוביות הסיום). הסרט, שזכה להצלחה יחסית בארצות הברית לסרט בשפה זרה (17 מיליון דולר) ונכשל בסין, זיכה את הכוכבת שלו אקוופינה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסרט קומי בגלובוס הזהב, אך זו פחות קומדיה ויותר דרמה משעממת מאוד שקורה בה מעט מדי.
מי שמתעניין בתרבויות זרות יכול למצוא מעט עניין בעלילה על משפחה סינית שמסתירה מהסבתא של המשפחה שהיא חולה בסרטן ריאות סופני ומתקדם. חלק מבני המשפחה של הגוססת-ללא-ידיעתה מתגוררים בניו יורק, כולל נכדתה בילי (אקוופינה, "אושן 8"), והיא והוריה מגיעים, יחד עם שאר משפחתה המורחבת, אל צ'אנגצ'ון שבסין כדי להיפרד מהסבתא, כשהיא חושבת שהם שם אך ורק לכבוד חתונת הנכד.
"הג'נטלמנים", סרטו החדש של גאי ריצ'י, דומה ברוחו לסרטיו הראשונים (עולם הפשע באנגליה, גברי, אלים) אך יותר מתמיד נראה שבחר לביים תסריט שכתב ילד בן 14. על הנייר התסריט נשמע, כנראה, מגניב ומתוחכם; הוא הצליח למשוך את יו גרנט, מת'יו מקונוהי, קולין פארל, מישל דוקארי (בעוד תפקיד אחר לגמרי מליידי מרי שגילמה ב"אחוזת דאונטון"), הנרי גולדינג ("עשיר בהפתעה") ועוד. הדבר הטוב ביותר בסרט (ופחות או יותר היחיד מלבד התלבושות) הוא השחקן צ'ארלי הנאם ("ילדי האנרכיה"), שהוא בעצם בתפקיד הראשי.
ריי (הנאם) הוא יד ימינו של מיקי פירסון (מקונוהי), ששולט בתחום החממות לגידול גראס, ושוקל למכור את העסק שלו שמניב מיליונים. העסק והעסקה מושכת את מת'יו (ג'רמי סטרונג, "מכונת הכסף") המכונה "היהודי", סינים, וגם מאמן אגרוף (פארל) מעורב בעל כורחו בעסק. למי שייכת הנאמנות של כל אחד מהם? מי יִרה במי ולמי אכפת?
"1917". ג'ורג' מקיי. אף אחד לא יעצור אותו בדרך לזכייה!
הוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר 2020 (ה-92 במספר). הטקס יתקיים ללא מנחה (שנה שנייה ברציפות) ב-9.2, התאריך הכי מוקדם בשנה של טקס אי פעם.
שלוש גרסאות קולנועיות קודמות של "נשים קטנות" היו מועמדות לאוסקר, בכל פעם כמעט בקטגוריה אחרת. זו מ-1994 שהיתה מועמדת ל-3 פרסים: שחקנית ראשית (וינונה ריידר), תלבושות ופס-קול; זו מ-1949 בכיכובה של ג'וּן אליסון (עם אליזבת טיילור כאיימי) ל-2 פרסים: צילום וזכה על עיצוב אמנותי; וזו מ-1933 בכיכובה של קת'רין הפבורן ל-3 פרסים: סרט, במאי (ג'ורג' קיוקר) וזכה על תסריט.
רשימת המועמדים המלאה לפרסי האוסקר 2020:
סרט 1. "1917"
2. "האירי"
3. "סיפור נישואים"
4. "פרזיטים"
5. "היו זמנים בהוליווד"
6. "נשים קטנות"
7. "ג'וקר"
8. "ג'וג'ו ראביט"
9. "פורד נגד פרארי"
* סרט המלחמה "1917" לא מועמד על משחק. חמשת הסרטים האחרונים שזכו בקטגוריה מבלי להיות מועמדים למשחק: "נער החידות ממומביי" (2008), "שר הטבעות: שיבת המלך" (2003), "לב אמיץ" (1995), "הקיסר האחרון" (1987) ו"ג'יג'י" (1958). שני האחרונים זכו ב-9 מתוך 9 המועמדויות שלהם, ו"שר הטבעות" זכה בכל 11 המועמדויות שלו, ו"נער החידות" זכה ב-8 מתוך 9 הקטגוריות שלו (היה מועמד לשני שירים ולא זכה על עריכת צליל). שני הסרטים האחרונים שיצאו בדצמבר וזכו בפרס: "צורת המים" (2017) ו"מיליון דולר בייבי" (2004).
* "פרזיטים" מועמד גם לסרט הזר הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, עריכה ועיצוב אמנותי. הזכייה לסרט הזר הובטחה עוד לפני המועמדות הזאת, שלא מותירה סיכוי לסרטים האחרים. כמוהו היו מועמדים באותה שנה לסרט זר ולסרט הטוב ביותר (כולם זכו בקטגוריה הראשונה): "רומא" (מכסיקו), "אהבה" (אוסטריה), "נמר דרקון" (טייוואן), "החיים יפים" (איטליה) ו"Z" (אלג'יריה).
הוכרזו הזוכים בפרסי גלובוס הזהב 2020 (ה-77 במספר), ובראשם זכו "היו זמנים בהוליווד" בפרס הסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר ושחקן משנה, "פליבאג" בפרס סדרת הקומדיה הטובה ביותר ושחקנית ראשית, "יורשים" בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר ושחקן ראשי, ו"צ'רנוביל" בפרס המיני-סדרה הטובה ביותר ושחקן ראשי. "פרזיטים" (דרום קוריאה) קטף את פרס הסרט הזר הטוב ביותר. קווינטין טרנטינו, שזכה בפרס התסריט, הודה בסוף הנאום -גם בעברית- לאשתו דניאלה שבתל אביב.
ראסל קרואו, שזכה בפרס, לא הגיע אבל שלח הודעה "למקרה שיזכה", ומגישת הפרס, ג'ניפר אניסטון קראה את דבריו מטלפרומפטר. המלחינה הילדור גונדוטיר הפכה לאישה הראשונה שזוכה בקטגורית הפסקול הטוב ביותר על עבודתה בסרט "ג'וקר". סשה ברון כהן שהציג את "ג'וג'ו ראביט", הקביל את העלילה של הסרט העוסק בילד המדמיין שאדולף היטלר הוא חברו הטוב ביותר, ליוצר הרשת החברתית 'פייסבוק', מארק צוקרברג, שיש לו רק חברים מדומיינים, והאשים אותו בהפצת תעמולה נאצית: "גיבור הסרט הבא הוא ילד תמים ותועה, שמפיץ תעמולה נאצית ויש לו רק חברים מדומיינים. שמו הוא מארק צוקרברג. סליחה, זו הקדמה ישנה ל[סרט]הרשת החברתית."
בקרב אלו שלא זכו, אפשר למצוא את קיט הארינגטון לשחקן הראשי ב"משחקי הכס" (הפסיד לטובת בריאן קוקס ב"יורשים"), מה שמשאיר את שמונה עונות הסדרה עם זכיה אחת בלבד בגלובוס הזהב, לשחקן המשנה הטוב ביותר ב-2012, שהלך לפיטר דינקלייג'. עוד, לא זכתה הסדרה "תוכנית הבוקר" של אפל בהשתתפות הראשונה שלה בפרסי גלובוס הזהב (הפסידה ל"יורשים" ול"הכתר" בשתי הקטגוריות הרלבנטיות).
מונולוג הפתיחה של ריקי ג'ארוויס, שבו הוא יורד על כוכבי הוליווד:
"1917" הוא סרט מלחמה עשוי טוב. האם הוא משאיר חותם, מעורר מחשבה, עם תסריט יוצא דופן? יש סרטים לשם בידור והנאה, וצריך כאלה, אבל הסרט הזה אינו כזה. הוא מעורר התפעלות כפי שרצו, מעניין רוב הזמן, עם השפעות של "להציל את טוראי ראיין" (ואולפני "דרימוורקס" של ספילברג מפיקים את הסרטים של במאי הסרט, סם מנדס, מאז סרטו הראשון, "אמריקן ביוטי").
הסרט מתחיל ב-6 באפריל, 1917 (זה לא מקבל התייחסות או מוזכר אבל זה התאריך שבו הכריזה ארה"ב על כניסתה למלחמה וזה בוודאי לא במקרה). שני חיילים בריטיים, סקופילד ובלייק (ג'ורג' מקיי ודין-צ'רלס צ'אפמן מ"קפטן פנטסטיק" ו"משחקי הכס", בהתאמה), נשלחים אל כוחות החזית כדי להעביר הודעה חשובה ודחופה כדי למנוע מערכה קטלנית.
