12 ביוני 2012 בשעה 16:20, מאת
אלי שגב
"זנזורי". יובל סמו. צילום: איתן ברנט.
קומדיה וולגרית שמתבססת על אנשים 'מתבהמים' אף פעם לא היתה כוס התה שלי, ולכן הופתעתי ש"זנזורי" כן העלתה לי חיוך על הפנים. יובל סמו בתפקיד הראשי, הרועש והמקלל, עושה דמות שהוא רגיל מאד לעשות, ולכן לא מפתיע שהסדרה נשענת כולה על כתפיו. לא מדובר בסאטירה מדהימה, אבל בטח כשבערוץ המסחרי הראשון בישראל משודרת קומדיה ישראלית ("נשואים פלוס") מהירודות ביותר שיכלו להיווצר, "זנזורי" היא מוצר מספק.
יובל פרידמן, דפנה פרנר ובן בכר חתומים על יצירת "זנזורי", שעלתה לשידור ביס אחרי כמה וכמה דחיות. הבחירה להעלות אותה בקיץ דווקא תעשה לה טוב – השמש זורחת בחוץ והאנשים מעדיפים בידור קליל בשעה שהמזגנים פועלים נמרצות. מבין יוצריה, פרידמן הוא הפורה ביותר, כשברזומה שלו אפשר למצוא את תוכנית הפריצה המצוינת והמיתולוגית של קיציס ופרידמן, "חלומות בהקיציס". כאן הוא יצר וכתב סדרה הרבה פחות חדשנית, וכאמור נדמה שהרעיון לסדרה צמח מדמויות קודמות שגילם כוכב הסדרה הנוכחית, לכל אורך הדרך (למעט השינוי הקל יחסית ב"חברים של נאור"): כבר שמענו רבות את יובל סמו צועק, זועף, מגדף ומתנהג בשלל גסויות אחרות. בפעמים הקודמות שגילם סמו דמות מגעילה שכזו, היה לה לרוב מטרה לבקר את ה'ערסים' בחברה הישראלית, להתעמר בקהל הצופה, אבל לא מספיק כדי להיגעל – אלא רק מספיק כדי להגיד "אני מכיר מישהו כזה, איזה מצחיק הציגו אותו פה" (בעיקר ב"ארץ נהדרת", חובבת ה"פילוס ושימי", "הפרלמנט" ומערכונים שכאלה). כאן, מדובר בדמות שההקצנה הקומית שלו, לשם שינוי, אינה עוד גובלת (כולי תקווה) במכר של מי מן הצופים.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »