ביקורות קולנוע (עמוד 19)

"רוחות אינישרין" – ביקורת #1: רגעים יפים על חברות שהיו צריכים להסתפק ב-40 דקות

"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.

"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.

"רוחות אינישרין" היא מעשייה עם אלמנטים מחרידים שהאחים גרים אולי היו נהנים ממנה. יש סיבה שמעשיות הן קצרות, ול"אינישרין" היה עדיף להסתפק בפורמט מקוצר. פה ושם יש מעט שורות מצחיקות אך זה רחוק מלהיות קומדיה.

אינישרין הוא כפר נידח שמשקיף לאירלנד שבה מתחוללת מלחמת אזרחים ב-1923.
פדריק (קולין פארל) מתגורר בבית עם אחותו שיבון (קארי קונדון). בכפר יש גם שוטר ובנו דומיניק (בארי קויהגן). פדריק לא מבין למה ביום בהיר אחד, קולם (ברנדון גליסון), חברו הטוב ביותר, לא רוצה לדבר אתו יותר מבלי לנמק מדוע.
זו עד כדי כך מעשייה, שישנה דמות של אישה זקנה מאוד בדמות של מכשפה/מגדת עתידות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש ושמו אוטו" – ביקורת: מלטף את נקודות הרגש הפופולריות

"איש ושמו אוטו". טום הנקס.

"איש ושמו אוטו". טום הנקס.

"איש ושמו אוטו" הוא סרט דרמה על אלמן מבוגר ונרגן ויחסיו עם השכנים החדשים שעוברים לגור ממול, ובעיקר עם אם המשפחה המקסיקנית. הסרט לא מאוד מיוחד ומסמן "וי" על כל המקומות החשובים כולל מספר קטעים שדוחפים גיוון (diversity) בצורה די מגושמת, אבל הוא מספק בידור נעים למדי. אותי הוא לא ריגש במיוחד, אבל ל"אוטו" יש פוטנציאל לרגש קהלים מסוימים כי הוא מלטף את נקודות הרגש הפופולריות – זקנה, בדידות וילדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הלוויתן" – ביקורת: יש רגעים נוגעים ללב אבל זה לא מספיק

"הלוויתן". ברנדן פרייזר.

"הלוויתן". ברנדן פרייזר.

"הלוויתן" הוא סרט דרמה שנופל לקטגוריה של סרט שאינו רע אך לא אמליץ למישהו לצפות בו. רוב יחסי הציבור שהוא זוכה להם נובעים מכך שהדמות הראשית היא של איש שמן מאוד שאותו מגלם ברנדון פרייזר. יכול מאוד להיות שהסרט לא היה זוכה לפרסום דומה אם היה מדובר בשחקן (שמן) לא מוכר. הסרט מועמד לשלושה פרסי אוסקר: שחקן ראשי, שחקנית משנה ואיפור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ימים של תום" – ביקורת: סיפור לא יוצא דופן ודמויות ממוצעות

"ימים של תום". אנתוני הופקינס, בנקס רפטה.

"ימים של תום". אנתוני הופקינס, בנקס רפטה.

"ימים של תום" הוא סרט דרמה משעמם מאוד עם מעט מאוד דרמה. את הסרט כתב וביים ג'יימס גריי ("אד אסטרה", "המהגרת"), שלא אהבתי אף אחד מסרטיו ועליי להימנע מסרטיו הבאים.

הסרט מתרחש בניו יורק ב-1980 ומתחיל ביום הראשון בכיתה ו' של פול, שלא מסתדר עם אחיו הגדול שהולך לבית ספר פרטי. את ההורים שלהם מגלמים ג'רמי סטרונג ("יורשים", "מכונת הכסף") ואן האת'ווי כאב שהוא דמות מאיימת ומעוררת רתיעה ואם שהיא נשיאת ועד ההורים, ואנת'וני הופקינס הוא סבא שלו. הקטעים עם הופקינס נוגעים ללב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הצגת הקולנוע האחרונה" – ביקורת: התחלה טובה מוחלפת באטיות ובחוסר היגיון

"הצגת הקולנוע האחרונה". בהבין רבארי.

"הצגת הקולנוע האחרונה". בהבין רבארי.

"הצגת הקולנוע האחרונה" הוא סרט דרמה הודי (ללא שירים וריקודים, למי שאלו מרתיעים אותו) על אהבתו של ילד לסרטי קולנוע. זה אינו סרט שיגרום לילדים להתאהב בעולם המופלא של הקולנוע, וגם מבוגרים יצטרכו להיות סבלניים וסלחניים כדי לקבל את הסרט הזה, שנבחר לייצג את הודו בקטגוריית הסרט הזר לאוסקר הקרוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בבילון" – ביקורת: השאפתנות דחפה יותר מדי חלקים מיותרים

"בבילון".

"בבילון". מרגו רובי.

ב"בבילון" יש כל כך הרבה פגמים וחסרונות! יש אמנם קסם רב בסרטים עם מבט מאחורי הקלעים להוליווד, בעיקר לזו מפעם, באתרי צילום, עם תפאורות, שחקנים, במאים, מפיקים, אך במקרה הזה עם כל השאפתנות, ההשקעה העצומה, צוות השחקנים המרשים, העיצוב, הקצב והתנופה, השלם קטן מסך חלקיו. בעצם, יש פה יותר מדי חלקים מיותרים – אפילו חלקים למספר שלמים – ושום דבר לא עשוי או גמור כמו שצריך. ומבלי להרוס את הסוף אומר שהרעיון לא עובד, ואם בטעות חושבים על זה אז גם לא ממש הגיוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"H2: מעבדת השליטה" – ביקורת: קטעי ארכיון בלתי אמצעים נאספים ליצירה בעלת חשיבות

"H2: מעבדת השליטה".

"H2: מעבדת השליטה". צילום: פיליפ בלאיש, באדיבות HOT.

"H2: מעבדת השליטה", סרטם הדוקומנטרי של עידית אברהמי ונועם שיזף מציג כרונולוגיה של הישוב היהודי בחברון מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו אלה. הטיעון המרכזי הוא שכל מה שמתרחש בחברון, שטח שמאוכלס על ידי רוב מוחלט של ערבים וקומץ יהודים, מהווה סוג של מעבדת ניסויים עבור השלטון והצבא הישראלי, ופרקטיקות שמתנסים בהן לראשונה באיזור זה, ייושמו מאוחר יותר גם בשאר שטחי יהודה ושומרון. הסרט התחרה במסגרת התחרות הישראלית הרשמית בדוקאביב וכעת משודר ב-HOT.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ז'אן דילמן" – ביקורת: סרט מדהים ומפתיע

"ז'אן דילמן". דלפין סריג.

"ז'אן דילמן". דלפין סריג.

צפיתי בסרט שכולם מדברים עליו "ז'אן דילמן" (1975), אשר נבחר לאחרונה על ידי ה-BFI לסרט הטוב בעולם, והתוצאה היא: הלם.
ראשית זו צפיה קשה באמת. אלו שלוש שעות ועשרים דקות, שכוללות שוטים ארוכים מאד, ובהם, לכאורה, לא קורה הרבה. למעשה, קורה הרבה, אבל אלה הרבה פרטים ה"לא מעניינים" – איך בדיוק אותה עקרת בית, ז'אן, מכינה ארוחת צהריים, עם קילוף תפוחי האדמה, והכנת השניצל הוינאי ואחר כך פולי הקפה שהיא טוחנת, ואחר כך היא פוגשת את הבן, והכל לפרטי פרטים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מבט מבפנים" – ביקורת: סרט משובח שמראה שגם לדעה הכי חשוכה יש סיבה

"מבט מבפנים". מרין גריגורה.

"מבט מבפנים". מרין גריגורה.

"מבט מבפנים" של כריסטיאן מונג'ו פחות אפקטיבי מסרטיו הטובים ביותר, אולי בגלל שהוא עוסק בקולקטיב ולא באינדיבידואל, אבל עדיין מדובר באחד הסרטים הטובים שיצאו למסכים לאחרונה.

גיבור הסרט, מתיאס, חוזר לביתו בטרנסילבניה לאחר שהתקוטט עם מעבידו במפעל בו עבד בגרמניה, לאחר שזה העליב אותו בנוגע למוצאו האתני. בכפר הולדתו הוא מנסה לנווט בין טיפול בבנו הקטן, שאת אימו הוא כבר לא אוהב, עזרה לאביו הזקן והחולה וחידוש קשריו עם האקסית שלו שמנהלת את מחלקת כח האדם במפעל הלחם המקומי. הבעיות מתחילות להיערם כשהמפעל לא מצליח למצוא כח עבודה מקומי בגלל השכר הנמוך ומגייס לשירותיו שלושה פועלים זרים, שחורים, שמוציאים את כל השדים הגזעניים מחוריהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כאילו אין מחר" – ביקורת: מנות יתר של סקס, סמים וקלוז-אפים שמובילות לאדישות

"כאילו אין מחר". דין מורישניקוב, ישראל אוגלבו.

"כאילו אין מחר". דין מורישניקוב, ישראל אוגלבו. צילום: ניצן גלעדי.

"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי ("חתונה מנייר" המוצלח) מבטיח להיות "יצירה בועטת ונועזת" ובפועל מתגלה כסרט שמורכב ממנות יתר של סקס, סמים וקלוז אפים, כך, שבסופו של דבר, הצופה נשאר אדיש למתרחש מולו.

עלילת הסרט, שעולה השבוע על המסכים, עוקבת אחר גיא ההומוסקסואל (ישראל אוגלבו) וידידתו הצמודה ג'וי (מורן רוזנבלאט), ביום שבו מתרחש פיגוע בזמן מצעד הגאווה בו שניהם השתתפו. מבוהלים עד מעמקי נשמתם, הם נסים אל דירתו של גיא ומגלים את דן, בחור כבן גילם, מכווץ בחדר המדרגות לאחר הטראומה שחווה בפיגוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הסודות של אבי" – ביקורת: ילדים עשוים להתחבר לסרט באופן טוטלי

"הסודות של אבי".

"הסודות של אבי".

"הסודות של אבי" הינו סרט אנימציה, בהפקה בלגית-צרפתית ובבימויה של ורה בלמון, המבוסס על הרומן הגראפי "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא", פרי עטו ומכחולו של המאייר והקרקטוריסט הישראלי, מישל קישקה, ומוצג כעת בפסטיבל הקולנוע היהודי המתקיים בירושלים.

עלילת הסרט עוסקת בביוגרפיה האישית והמשפחתית של מישל קישקה, החל בילדותו בשנות ה-50 וה-60 בבלגיה, כשאביו, שהיה ניצול שואה, מסתיר ממנו ומאחיו הקטן, שארלי, את עברו בתקופת מלחמת העולם השניה, ואת העובדה שהיה כלוא במחנה ריכוז.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אווטאר: דרכם של המים" – ביקורת: שעתיים של שעמום ואז שעה אחרונה מסעירה

"אווטאר 2: דרכם של המים".

"אווטאר 2: דרכם של המים".

"אווטאר: דרכם של המים" מגיע לקהל עמוס בציפיות שכמעט ולא ניתן לעמוד בהן. הוא בו-זמנית מצליח ונכשל במשימה הזאת. התוצאה מוזרה ביותר: סרט לא מספיק טוב שכדאי מאוד ללכת לראות בקולנוע.

13 שנים חלפו מאז יצא הסרט הראשון. סרטי ההמשך המוכרזים היו אמורים לצאת כבר מזמן אבל נדחו שוב ושוב. גיבורי העל של "מארוול" השתלטו על הקולנוע והעולם הקולנועי שבו עולה "אווטאר" השני אינו אותו עולם של הסרט הראשון, כשפעלולי המחשב נמצאים בכל פינה ומאיימים להפוך את "אווטאר 2" לסתם עוד סרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »