ביקורות קולנוע (עמוד 19)

"תתקשרי לג'יין" – ביקורת #1: מסר חברתי חשוב בעטיפה מעניינת ומבדרת

"תתקשרי לג'יין". סיגורני וויבר, אליזבת' בנקס.

"תתקשרי לג'יין" היא דרמה שנכתבה בהשראת אירועים היסטוריים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 על אישה מהמעמד הבינוני שדרכה מצטלבת עם תנועה המסייעת לנשים עם הריונות לא רצויים. למרות שהיה יכול להרוויח מקיצור מה, הסרט שומר על קצב טוב והתפתחות טבעית שמשאירה עניין לגלות את הסיפור במלואו. הנושא הפמיניסטי, שלצערי הרב, חזר להיות רלוונטי יותר בארה"ב עם ביטול פסק דין על ידי בית המשפט העליון שמאפשר לכונן איסור להפלות במדינות המחליטות על כך, שזור לכל אורכו, אך למי שדואג, הוא לא מפמפם מסרים נגד גברים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גברת האריס נוסעת לפאריז" – ביקורת: מרי פופינס הפרטית של דיור

"גברת האריס נוסעת לפריז". לסלי מנוויל.

"גברת האריס נוסעת לפאריז" מנסה להיות סרט אנגלי קטן ומקסים, אבל נסיונותיו כושלים והוא נותר סרט ארוך, משעמם ומיותר.

השנה היא 1957 והמצב הכלכלי אינו קל. גברת האריס (לסלי מנוויל) עומלת על ניקיון בתי אחרים ומחכה שבעלה שנעלם במלחמה יחזור הביתה. כאשר היא רואה שמלה של המעצב כריסטיאן דיור אצל אחת הלקוחות שלה, היא מחליטה לאסוף את כל הכסף שיש לה ולטוס לפאריז כדי להגשים את חלומה החדש ולרכוש בסכום לא הגיוני שמלה של המעצב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הֱיֵה שלום מר האפמן" – ביקורת: עיבוד חכם ומותח שבו דבר מצטרף לדבר

"היה שלום, מר האפמן". דניאל אוטיי.

"הֱיֵה שלום מר האפמן" הוא סרט דרמה צרפתי טוב מאוד שעלילתו מתחילה בפריז במאי 1941. הסיפור מעניין, עשוי היטב, ללא מראות קשים.

הסרט מבוסס על מחזה צרפתי שמועלה בימים אלו בתאטרון החאן בירושלים. רוב ההתרחשות היא בחנות, בדירת המגורים ובמרתף הבניין, בעיקר עם שלוש דמויות, אך בזכות עיבוד חכם ובימוי נכון לא מורגש המקור והסרט לא מרגיש תאטרלי.
כמו בהרבה הצגות, יש הפתעות וגילויים לאורך הסרט. התסריט כתוב מצוין, דבר מצטרף לדבר, יש מתח ותצוגת משחק טובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בלאק אדם" – ביקורת: אף רגע של הגיון פנימי או עניין

"בלאק אדם". דוויין ג'ונסון.

חברת די.סי. קומיקס ממשיכה להקשות על הרצון לחבב את הסרטים שלהם. נראה שאפילו מארוול עושים מאמץ ומורידים את הרמה כדי לאפשר תחרות בינהם, אבל מול סרט כמו "בלאק אדם" כנראה שאי אפשר להתחרות והוא מנצח בהליכה תוך קטיפת התואר סרט גיבורי-העל הגרוע ביותר מאז… סרטי די.סי. הקודמים.

הסרט הזה נראה כאילו נכתב על ידי מחולל סרטי גיבורי על. מדובר בחיקוי חיוור לחיקוי חיוור של חיקוי חיוור. בסרט יש כל כך הרבה בלאגן ואין אף לא רגע אחד של הגיון פנימי או עניין. אם הסרט היה לפחות מהנה באופן כלשהו ניתן היה לגלות גישה סלחנית יותר, אך הוא מתיש ומרגיש כסרט שאינו נגמר, זאת למרות שאורכו מעט יותר משעתיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הגבר המושלם שלך" – ביקורת: סרט רגיש ופילוסופי שנפגם מקצב איטי

"הגבר המושלם שלך". דן סטיבנס, מארן אגרט.

"הגבר המושלם שלך" היא דרמה רומנטית גרמנית על ד"ר להיסטוריה שנאלצת לבחון המצאה חדשה להתאמה אישית של אנדרואיד ‏‏(רובוט דמוי אדם) שיהפוך לפרטנר המושלם. זהו סרט רגיש שמעלה סוגיות פילוסופיות מענייניות עם ‏משחק איכותי. מאוד רציתי לאהוב אותו, אבל הקצב האיטי שלו, שלא מותאם לעלילה, פוגע בחווית ‏הצפייה והחיבור עם הנושא. מי שהתלוותה אליי לסרט טענה בתוקף שהסרט פונה יותר לנשים ושקל ‏להן יותר להזדהות עם מה שעוברת הגיבורה. אני לא בטוח לגבי זה.‏

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכתב אהבה" – ביקורת: להיסחף עם הרגעים הקטנים של פרידה

"מכתב אהבה". גרגורי מונטל.

"מכתב אהבה" הוא סרט דרמה צרפתי על גבר בהליך גירושים שמתקשה לסיים את הקשר הרומנטי הבעייתי שלו עם בת הזוג ‏החדשה והצעירה שלו ומתיישב לכתוב לה מכתב ארוך בבית קפה סמוך לדירתה. סרט מקסים שמראה ‏בצורה ריאליסטית למדי איך אהבה יכולה להטריף אותנו מבפנים ולטרוף את החיים שלנו. הוא מורכב ‏מהרבה רגעים קטנים שיוצרים מארג שלם של יום בחייו של מישהו שעובר פרידה קשה. היו מספר צופים שהחליטו לנטוש באמצע את אולם הקולנוע, אבל זה אחד המקרים האלו שבאמת ‏לא היה ברור לי למה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין גברים כאלה" – ביקורת #2: מצחיק ונאמן לחיים האמיתיים

"אין גברים כאלה". לוק מקפרליין, בילי אייכנר.

"אין גברים כאלה" היא קומדיה רומנטית של סיפור אהבה בין שני גברים, שמצליחה להתגבר על תפיסות שגויות שהושרשו ולהציג את האופן בו מערכת יחסית כזאת מתנהלת (ולא כאלטרנטיבה למערכת יחסים הטרו-נורמטיבית). בילי אייכנר, כוכב הסרט ומי שכתב את התסריט ביחד עם במאי הסרט (ניקולס סטולר, "שכנים"), הוא קומיקאי אמריקאי שידוע בישירות שלו והאהבה שלו לעולם הבידור וטביעת האצבע שלו נמצאת על כולו (ולא רק כי הוא כמעט בכל הסצינות). הסרט ללא ספק מצחיק וגם אפילו קצת מרגש, אבל הניסיון לכלול את האג'נדה הלהטב"קית על שלל גווניה וקלישאותיה גורם לו להתפזר ולהתיש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כרטיס לגן עדן" – ביקורת: קלישאה שאפילו רוברטס וקלוני לא מצילים

"כרטיס לגן עדן". ג'ורג' קלוני, ג'וליה רוברטס.

"כרטיס לגן עדן" הוא קומדיה רומנטית עם ג'ורג' קלוני ("אי.אר") וג'וליה רוברטס ("אישה יפה") על זוג הורים שמנסים לחבל בחתונה של בתם לתושב באלי, ובכך משנה כיוון מהעתיד המבטיח שמחכה לה. שני השחקנים הראשיים מקסימים, כצפוי, אבל לא מצליחים להציל את הסרט מלהיות צפוי (יותר מהרגיל בז'אנר), מעצבן ועם תסריט מטופש. בסך הכל לא מדובר בסרט משעמם ואני מאמין שיהיו מי שיוכלו להנות מהדבר הזה, רק שאני לא בטוח שאלו צופים שלא צריכים לכוון גבוה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משולש העצבות" – ביקורת: המון נקודות חכמות על פני זמן רב מדי

"משולש העצבות". האריס דיקינסון, שרלבי דין.

מכירים את זה שיש לכם אורחים מעניינים שאתם נהנים בחברתם אבל הם יושבים אצלכם יותר מדי זמן, לא קולטים מתי צריך ללכת? הקשבתם פעם למישהו מספר סיפור מעניין והרבה אחרי הפואנטה הוא ממשיך ומדבר על מה שקרה עוד ועוד? או נתקלתם בהקדמה לביקורת שבה נותנים משהו כדוגמה ומתעקשים להמשיך ולהסביר עד שהעיקר כמעט ונשכח ושעמום מתחיל לחלחל? אז כזה הוא "משולש העצבות", הסרט זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן השנה.

ברור לגמרי למה הסרט זכה בפסטיבל קאן: הוא סרט אמנותי (אפשר לדעת, למשל, על פי זה שהמצלמה נשארת לאורך זמן מרוחקת ממקום ההתרחשות המרכזי, כולל כשסירה מגיעה לחוף עם אנשים), עם מספר אמירות על בני האדם, כולל על מעמדות בחברה, ושל במאי שכבר זכה בפסטיבל עם סרטו הקודם, "הריבוע", שגם היה מועמד לאוסקר לסרט זר מטעם שוודיה. את שניהם כתב וביים רובן אוסטלנד שאוהב לבחון את הטבע האנושי. יש לו רעיונות טובים אך אולי עדיף שלא יהיה אחד העורכים של סרטיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין גברים כאלה" – ביקורת #1: קומדיה רומנטית חמודה שמנסה להיות רגילה וגם לא-רגילה

"אין גברים כאלה". בילי אייכנר.

"אין גברים כאלה" (שם גרוע כמעט כמו השם המקורי Bros) היא קומדיה רומנטית שבמרכזה שני גברים. הסרט חמוד, ובעיקר מוצלח כשהוא מתרכז בחיי האהבה של הדמות הראשית.
מדהים שב-2022 עושים עניין מכך שאולפן הוליוודי מפיק סוף סוף סרט שכזה, אבל העולם הוא כזה עדיין, למרבה הצער. ישראל מוקפת מדינות שבהן לא יוקרן הסרט, ובשבוע הראשון של ההקרנות בארה"ב הסרט הכניס ממש מעט כסף. אני משער שיצבור צופים ומעריצים כשיגיע בעוד כמה חודשים לטלוויזיה/שירות סטרימינג כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תראו אותם רצים" – ביקורת: תעלומת רצח בינונית וקלילה לאסקפיזם

"תראו אותם רצים". סירשה רונאן, סאם רוקוול.

"תראו אותם רצים" הוא סרט קומי תקופתי מסוגנן שסובב סביב תעלומת רצח בסגנון אגת'ה כריסטי, שמתגוללת בתיאטרון בו משחקת הצגה הכוללת תעלומת רצח שכתבה אגת'ה כריסטי. סרט נחמד וקליל, שאפילו מצליח לשעשע לפעמים, אבל נכשל בלשמור על מתח או עניין, שכל כך חשובים בסרט מהסוג הזה. יתאים למי שמחפשים אסקפיזם שיגרום להם לחשוב שצפו במשהו מתוחכם, בלי שהיה מתוחכם כלל ולא היה צורך שיפעילו מחשבה (הטריק הוא במבטא הבריטי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קריוקי" – ביקורת: כתוב היטב ועם תצוגות משחק מצוינות

"קריוקי". ריטה שוקרון, ששון גבאי. צילום: דניאל מילר.

עלילת "קריוקי", סרטו הראשון באורך מלא של משה רוזנטל, שעולה בבתי הקולנוע ושזכה לפני ימים מספר ב-4 פרסים בטקס אופיר (שחקן ראשי לששון גבאי, שחקנית ראשית לריטה שוקרון, סאונד ומוזיקה מקורית), סובבת את המתרחש בבניין רב קומות באחת השכונות החדשות בחולון, כאשר כניסתו של דייר חדש ועשיר אל הפנטהאוס בקומה העליונה מנערת חיי הדיירים משלוותם המשועממת ומכניסה קצת ריגוש לחייהם וגם תקוות לעתיד טוב יותר, ומתגלה כיצירה מינימליסטית ומאופקת, כתובה היטב, עם תצוגות משחק מצוינות.

מאיר (ששון גבאי) וטובה (ריטה שוקרון) הם גיבורי הסרט והדמויות שדרך נקודת המבט שלהן אנחנו חווים את ההתרחשויות בסרט. בעוד שטובה, בעלת בוטיק, הינה מוחצנת, אסרטיבית ולכאורה, מלאת ביטחון עצמי, הרי שבעלה, מורה בשנת שבתון, הוא בדיוק ההיפך ממנה: נחבא אל הכלים, מופנם וחסר בטחון עצמי. יחסי הכוחות בינהם מתחילים להשתנות כאשר איציק, סוכן דוגמניות שמגיע ממיאמי (ליאור אשכנזי המצוין), נכנס אל הפנטהאוס ומנסה להתחבב על שכניו על ידי הזמנתם לדירתו ועריכת מסיבות קריוקי, אלכוהול וחומרים משמחים אחרים בהשתתפותם. כמו כן, הוא מבטיח לקדם את מאיר מקצועית ולהגשים את חלומו להפוך לשחקן מפורסם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »