ביקורות קולנוע (עמוד 42)

"האשמים" – ביקורת #1

"האשמים". יאקוב סדרגרן.

הסרט המבריק "האשמים" מוכיח פעם נוספת שהקלישאה "פחות זה יותר" עדיין לא מיצתה את עצמה.

סרט הבכורה של הבמאי גוסטב מולר מתנהל בחלל קטן – שני חדרים בלבד במוקד משטרה. לא רק שמדובר בחלל קטן, אלא ששאר האנשים שנמצאים שם מתפקדים על תקן של ניצבים. אסגר, הדמות הראשית, הוא למעשה הדמות היחידה בשני החדרים האלה שיש לה משמעות לסרט.

אנו מכירים כבר את הטריק הזה – אין לך תקציב? מצא לך סיפור שיכול להישען על כמה שפחות שחקנים ועל לוקיישן אחד. אבל פה מצליח מולר, שגם כתב את התסריט עם אמיל ניגארד אלברטסן, ליצור תחושה שאתה נמצא בהרבה יותר מקומות מאשר במוקד המשטרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הספר הירוק" – ביקורת

"הספר הירוק". ויגו מורטנסן, מהרשלה עלי.

בסוף "הספר הירוק" ראיתי שהשחקנית אוקטביה ספנסר ("מאחורי המספרים", "צורת המים"), שזכתה באוסקר כשחקנית משנה על "העזרה", היא בין מפיקות הסרט. היא לא משחקת ב"הספר הירוק" (גם אין לה תפקיד מתאים) אולם יש קו דומה בין שני הסרטים. "העזרה" הרגיש לא-אמיתי: השחקניות (המוצלחות) לבשו תלבושות ולא בגדים והתהלכו בתפאורה. זה לא היה תאטרלי, זה היה לא אמין. כמוהו, "הספר הירוק" הוא ממתיק מלאכותי. הוא צפוי, שטחי ולא מצחיק, כאשר כל קטע מרגיש כמו נכתב ובוים כדי להיכלל בקדימון ולא קשור לכלום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושה זרים זהים" – ביקורת #2

"שלושה זרים זהים".

"שלושה זרים זהים" הוא סרט דוקומנטרי משעשע, מרגש, מותח, מלא תפניות מפתיעות שמצליח לחשוף הרבה פרטים אישיים של גיבורי הסרט מבלי להפוך את הגילויים לצהובים. זהו סרט מהנה ומעניין, אך המלווה שלי נהנתה ממנו יותר ממני כי השאלות הפילוסופיות-קיומיות גרמו לה לחשוב על עצמה בסיטואציות שעמדו בהן גיבורי הסרט ולתהות בנוגע לדילמות המוסריות שצפו במהלכו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מיסטר גלאס" – ביקורת

"מיסטר גלאס". ברוס וויליס, ג'יימס מק'אבוי, סמואל ל. ג'קסון.

"מיסטר גלאס" הוא סרט מסקרן. על אף שאינו סרט טוב באמת, יש בו מספיק דברים מעניינים למי שאהבו את שני הסרטים שהוא מאחד, כדי שאמליץ להם לצפות בו. "מיסטר גלאס" מאחד שני סרטים שעומדים בפני עצמם – "בלתי שביר" המבריק שיצא בשנת 2000 ו"ספליט" שהוצג בשנת 2016 – אשר את שניהם כתב וביים מ. נייט שמאלן. למעשה, עד לסיום הסרט "ספליט", אין קשר בינו לבין  "בלתי שביר", אך הסצינות האחרונות בו עושות את הקישור בין הסרטים. קישור זה היווה רמז ברור לכך שבעתיד יצא סרט שיאחד בין הדמויות השונות.

שמאלן הוא יוצר מתסכל מאוד. הוא יצר שני סרטים מופתיים – "החוש השישי" ו"בלתי שביר", ומאז הוא עובד קשה על הרס המוניטין שבנה, כשנדמה שכל סרט חדש שלו גרוע יותר מקודמו. כזה גם "ספליט", הסרט שקדם לסרט הנוכחי. הרעיון שלו יפה מאוד, אליו אתייחס בהמשך, אבל בפועל הוא סרט היסטרי ומתיש. לא נקודת פתיחה טובה במיוחד לסרט החדש. לעומת זאת, קשה היה שלא לפתח ציפיות מסרט ההמשך ל"בלתי שביר".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרי מלכת הסקוטים" – ביקורת

"מרי מלכת הסקוטים". סירשה רונאן.

"מרי מלכת הסקוטים" הוא סרט דרמה תקופתי על מאבק מלוכני בין שתי מלכות – מלכת אנגליה ומלכת סקוטלנד – שלרגעים מזכיר יותר שחזור היסטורי משמים מאשר סרט עלילתי. כיוון שתקופת הסרט היא המאה ה-16 יש נגיעה במאבקי כח של נשים מול גברים, מזווית של תפקוד אישה בעמדת כח ושליטה. דווקא תחילת הסרט מעניינת ונראית אפילו מבטיחה, אבל הוא לא מצליח להתרומם משם. למי שקשה עם שפה ארכאית ומחוות דרמטיות מוגזמות, יעשה בשכל אם ידלג על הסרט הזה.

זהו סרטה הראשון של הבמאית ג'וזי רורק ואני תוהה איזה מסר או אמירה היא מנסה להעביר בו, ולרוב זה לא אומר טובות כשצופים לא מבינים למה התכוונה המשוררת. בין אינספור סרטים תקופתיים, חלק לא מבוטל מהם ספציפית על בית המלוכה הבריטי, לא ברור מה יחודי דווקא בסרט הזה, אולי מבקש לרכוב על השפעות ה-"Me Too". דווקא לתסריטאי בו ווילימון יש ניסיון בכתיבת תסריטים פוליטיים, "משחקי שלטון" (2011) והעיבוד האמריקאי לסדרת הטלוויזיה "בית הקלפים" (2013), אך הניסיון לא עזר לו ביצירת איזון בין המאבקים הפוליטיים לדרמה הבין אישית. המתח מאבד מההשפעה שלו ככל שהסרט מתקדם ובשלישו האחרון כבר יש המתנה לסוף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושה זרים זהים" – ביקורת #1

"שלושה זרים זהים".

יש שני סוגים של סרטי תעודה: אלו שמתארים סיפור מן העבר עם חומרי ארכיון רבים ככל האפשר וראיונות עם אנשים שהיו שם או הושפעו מהסיפור; ואלו שבהם מצלמות תיעדו בזמן אמת את הסיפור בעודו מתקיים. "שלושה זרים זהים" הוא מהסוג הראשון. מרבית העלילה התרחשה בתחילת שנות ה-80 בניו יורק. אחריתו היא תוצאה של הפקת הסרט.

הסיפור, שבוודאי זכור לאמריקאים ערניים שחיו אז, הוא באמת בלתי ייאמן ועדיף ללכת לראות את הסרט עם כמה שפחות מידע מוקדם. מעורבים בו צירופי מקרים, גורל, משפחות, אנשים טובים ורעים. הוא מעלה שאלות לא חדשות אך בהחלט רלוונטיות ובצורה מעניינת הנוגעים לכל אדם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סגן הנשיא" – ביקורת

"סגן הנשיא". כריסטיאן בייל.

איזה בלגן של סרט! "סגן הנשיא" המדובר הוא דיק צ'ייני ששחה בפוליטיקה האמריקאית עד שהגיע לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית כשג'ורג' בוש הבן שירת במשך שתי קדנציות בבית הלבן. באנגלית נקרא הסרט בהתחלה Backseat (הספסל האחורי של מכונית, חצי מהביטוי "נהג מהספסל האחורי") ואחרי זה שונה ל-Vice, כלומר "סגן" (החצי הראשון של "סגן נשיא") שזה גם "מידה רעה". צ'ייני השכיל להבין שאין לו סיכוי להיות נשיא ארה"ב, הוא לא רצה בתפקיד חסר החשיבות של סגן הנשיא, אז בדרכים לא דרכים (זה ה"חטא" שלו) הוא דאג למלא את התפקיד בסמכויות שלא היו לשום סגן נשיא לפניו (ואפשרו לו לעשות זאת). על השורה האחת הזאת חוזרים בסרט שוב ושוב ורואים אותו פועל לכך, אך אחרי 132 דקות לא ברור מיהו צ'ייני, שבשלב מסוים היה אחד האנשים החזקים והמשפיעים בעולם. לא ברור מה הוא עשה עם הכוח הזה ומה יצא לו מזה (רק השפעה, כסף?).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אקוומן" – ביקורת

"אקוומן". ג'ייסון מומואה.

סרט גיבורי העל החדש ביקום הקולנועי של די.סי, "אקוומן", שונה לחלוטין מהסרטים שקדמו לו. הוא נראה יותר כפארודיה מאשר כסרט גיבורי-על רציני, ואת זה אני מציין במקרה זה, לזכותו. הוא מצחיק מאוד, השחקנים שלו כובשים והוא פשוט סרט כייפי וסוחף, לכן אפשר להבין את מידת ההצלחה הכל כך גדולה שלו בעולם – לפני כמה ימים הוא עבר את ההכנסות של "וואנדר וומן" ויש להניח שיהיה הסרט הקופתי ביותר בסדרת גיבורי העל של די.סי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילד מחוק" – ביקורת

"ילד מחוק".

"ילד מחוק" הוא סרט דרמה כבד, המבוסס על סיפור אמיתי, על נער הומוסקסואל ממשפחה נוצרית אדוקה שנכנס לתכנית המרה מתעללת נפשית, שעל אף הבסיס המצוין שלו מפספס את הנגיעה ברגש. הסיפור כשלעצמו מטלטל – יש בו גם חוויה טראומטית, גם מתח משפחתי, גם התבגרות קשה של התמודדות של המתבגר עם עצמו ועם הסביבה שלו וגם שבר של אמונה בדת ובהשקפת העולם עליה הגיבור גדל, אבל משהו נשאר רדוד בדרך בה הסרט מתגלגל וזה פוגע באמפתיה כלפי הדמויות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אפקט המים" – ביקורת

"אפקט המים".

"אפקט המים" הוא סרט דרמה קומית צרפתית-איסלנדית משנת 2016 על אהבה בין גבר גמלוני וביישן לאישה קשה וחשדנית שמשנה כיוון באופן חד לאחר השליש הראשון שלו ולא מצליח למצוא את הדרך חזרה למקום קוהרנטי. הדקות הראשונות של הסרט דווקא מסמנות אותו כסרט שעשוי להיות מוצלח ואנימצית כתוביות הפתיחה חמודה למדי. המשך הסרט עובר מהמגוחך בטוב טעם למגוחך הלא ממש משעשע ומשם ללא מגוחך בכלל, אלא סצינות שהקשר ביניהן מקרי בהחלט. האנשים היחידים שאולי יוכלו להנות ממנו היא כאלו שתפיסת המציאות שלהם לא רציפה. לשמחתי (או לצערי?), אני לא אחד מהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 43- "יסמין הכחולה" (2013)

"יסמין הכחולה". קייט בלאנשט.

"יסמין הכחולה" נפתח במטוס טס מעל לעננים ובפנים ג'זמין [יסמין] פרנסיס (קייט בלנשט) שיושבת במחלקה הראשונה ומספרת לנוסעת התמימה שלידה על עצמה, בעלה וסיבת נסיעתה. היא למדה אנתרופולוגיה באוניברסיטה אך לא סיימה. היא ואחותה ג'ינג'ר, שאליה היא טסה, מאומצות והוריהן מתו.
ג'ינג'ר (סאלי הוקינס, ששיחקה גם ב"חלומה של קסנדרה" של אלן) הגרושה מתגוררת עם שני בניה בסן פרנסיסקו ועובדת במרכול. אוגי (אנדרו דייס קליי), בעלה לשעבר, נהג להכות אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שתיקה רועמת" – ביקורת

"שתיקה רועמת".

"שתיקה רועמת" הוא סרט דרמה גרמני המבוסס על סיפור אמיתי שמתרחש בגרמניה המזרחית באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת ועוסק בערכי הסולידריות והחשיבה העצמאית תוך תהליכי התבגרות והתפכחות. המסר בסרט חזק וברור והייתי מרחיק לומר שיש לו חשיבות חברתית, בייחוד לנוער המתבגר כיום בעידן המנותק. הבעיה שלו היא שהוא לא מהודק מספיק וצופים רבים יאבדו עניין באמצע הדרך, בייחוד אותו נוער שרגיל לגירויים בלתי פוסקים.

במאי הסרט לארס קראומה עיבד לתסריט את ספרו של דיטריך גרצקה, שנפטר באפריל השנה, אשר התבסס על האירוע המכונן של חייו. נראה שלקראומה יש משיכה לתקופה ההיסטורית הזאת, גם סרטו משנת 2015, "האמת של פריץ באוור", מתרחש בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השניה. כמו כן, יש לו משיכה לעיסוק בדילמות מוסריות כבדות, גם בסרט זה וגם בסרטו "טרור" (2012) המבוסס על מחזה, הדמויות צריכות להתמודד עם ההשלכות של מעשיהן ולבחון באופן אינטנסיבי את האמת שמנחה אותן בחייהן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »