ביקורות קולנוע (עמוד 96)

ביקורת: בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק

"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק". אד הלמס, בראדלי קופר, זאק גליפיאנקיס, קן ג'ונג.

"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס 2" ("בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק") מציג בפשטות את ההיסטוריה חוזרת. על "בדרך לחתונה" הראשון הצהרנו בפירוש לפני שנתיים כי מדובר באחד הסרטים היותר מצחיקים שיצא לנו לראות. ההשוואה המתבקשת הייתה לסרטי קאלט כגון "פיינאפל אקספרס", "אולד סקול" וכיו"ב. בביקורת הקודמת דיברנו על עלילה רדודה שמצליחה לעשות כאב בטן מרוב צחוק, ועל סט של שחקנים שלא ברור איך – אבל הם בדיוק הקאסט המושלם לסרט כזה. טוד פיליפס יצר כעת סרט שמדגים כיצד המשך זהה בדיוק, עם אותה העלילה בגדול (למעט שינויים פנימיים לא מהותיים בלבד) – עדיין מצליח לקרוע את הצופים מצחוק ולהתגלגל כל הדרך אל הבנק. פשוט גאונות.

מצד שני, אנחנו קצת מסתייגים מכך שאכן מדובר באותו רמה היסטרית של צחוקים לאורך כל הסרט. הרי בכל זאת רוב הקהל מגיע לסרט הזה עם חוויות מהסרט הקודם וציפיות די גבוהות. אז אין מה לעשות – קשה למנוע אכזבה קלה. וכך, עם חצי איטי להחריד ללא שום דבר מעניין שקורה, שגורם לפיהוקים ולתהייה 'מה חשבנו לעצמנו' – הסרט חוזר על עצמו בכל המובנים האפשריים לטובה ולרעה וממש לא מחדש כלום. פשוט כלום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: עץ החיים

"עץ החיים". בראד פיט.

חיכיתי וציפיתי לסרט "עץ החיים" גם בשל המסתורין שאפף את ההפקה וסיפור העלילה שלו, שעריכתו התארכה והקרנת הבכורה שלו נדחתה ביותר משנה; בחודשים האחרונים הוסיפו לסקרנות שתי הכרזות האמריקאיות הראשונות (מרובת התמונות וזו עם כף הרגל של התינוק- מקורית ומשגעת, או לחלופין: משגעת ומקורית), קדימון מהפנט (ראו למטה) ואתר אינטרנט ייחודי. השתדלתי להנמיך ציפיות כי זה בסך הכול סרט, ובעצם לא אהבתי את שני הסרטים הקודמים של הבמאי-תסריטאי טרנס מאליק!

ובכן, זהו סרט חובה לכל אוהבי הקולנוע, שצריך לראות בקולנוע. ב"עץ החיים", זוכה פרס דקל הזהב של פסטיבל קאן, יש חלקים שהם יצירת מופת. גם אם לא תאהבו את כל 138 הדקות שלו, תתרשמו ותתפעמו מלא-מעט מהשפע שיש לסרט הזה להציע. אז על מה הסרט שנרמז שעוסק ביחסי אב נוקשה ובנו בשנות החמישים של המאה העשרים ושיש בו גם דינוזאורים? משפחה בעיירה בארצות הברית בשנות החמישים: אבא (בראד פיט), אמא (ג'סיקה צ'סטיין, שעליה כתבתי אתמול במאמר על כוכבי השנה הקרובה בקולנוע) ושלושה בנים, כשאת הבכור מגלם בבגרותו שון פן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: החיים הכפולים של וולטר

"החיים הכפולים של וולטר". ג'ודי פוסטר, מל גיבסון.

יש סרטים שזוכים ליחסי ציבור מהסיבות הלא נכונות. שמם של רוב השחקנים בהוליווד עלה בזמן זה או אחר לתפקיד הראשי של וולטר בלאק ב"החיים הכפולים של וולטר": סטיב קארל, ג'ים קארי, בן סטילר ואחרים. כשג'ודי פוסטר ("שתיקת הכבשים") נבחרה לבמאית, היא הביאה את חברה הטוב מל גיבסון לתפקיד הראשי. גיבסון, שבשנים האחרונות עלה לכותרות (או העלה את עצמו לכותרות) בשל חייו האישיים והתבטאויותיו ופחות בשל התפוקה הקולנועית שלו, משחק טוב ולראשונה בקריירה האמריקאית שלו הוא משתמש במבטא האוסטרלי המקורי שלו. מדובר בסרט טוב, לא 'מצוין', שלא מצליח בארה"ב גם בשל נוכחותו של גיבסון, אך לא רק.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ז'טאם איי לאב יו טרמינל

"ז'טאם איי לאב יו טרמינל". דני ניב, נרונה קפלן.

על כרזת הסרט "ז'טאם איי לאב יו טרמינל" של דני מנקין (במאי סרט התעודה "18 קילו של אהבה") כתוב: "אם לא עכשיו אז מתי?" וזהו השיר שמוקי (הוא דני ניב מלהקת שבק ס') שר ומנגן בגיטרה בסרט. השם המקורי של "לפני השקיעה" (2004), סרט ההמשך של "לפני הזריחה" (1995), היה If Not Now (אם לא עכשיו), ובסופו, כזכור, סלין (ז'ולי דלפי) מנגנת ושרה לג'סי (אית'ן הוק). בכך לא מסתיים הדמיון בין סרטו של מנקין לשני סרטיו של ריצ'רד לינקלייטר. סרטי "לפני -" אינם יצירות מופת אך הם סרטים מוצלחים ומהנים, שהיה בהם גם משהו שביטא בצורה מוצלחת את רוח התקופה שבה כל אחד מהם נעשה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: וביום השלישי

"וביום השלישי". הילה פלדמן, שרון אלכסנדר

ביום השלישי הפריד אלוהים, כידוע, בין השמים למים והיבשה הופיעה, והיה לו עוד זמן לברוא עצים וצמחים, אז הוא אמר פעמיים כי טוב. על "וביום השלישי" בן השעתיים של משה איבגי קשה לומר דבר טוב. איבגי כתב, ביים ומשתתף בסרט שקיבל מימון על סמך שמו והמוניטין (שיצא לו בצדק כשחקן), כנראה, כי קשה להאמין שהוא הגיע מקריאת התסריט היומרני שכתב (עם אסתר נמדר-תמם וורד פוסט).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ת'ור

"ת'ור". כריס המסוורת'.

לעומת גיבורי העל המפורסמים, סופרמן, באטמן וספיידר-מן, לא ידעתי דבר על "ת'ור" – מאיפה הוא בא, מהם כוחותיו, מיהם אויביו או איך הוא נראה. "ת'ור" הוא חלק בסדרה הבלתי נגמרת של סרטים על פי קטלוג חוברות הקומיקס של חברת מארוול, כשבשנה הבאה יהיה הסרט "הנוקמים" (2012) שיאכלס את ת'ור, הענק הירוק וקפטן אמריקה (ביולי נוכל לראות את הסרט אודותיו בכיכובו של כריס אוונס).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: צעקה 4

"צעקה 4". נב קמפבל.

תחל שנה וסרטי ההמשך שלה; "צעקה 4" הוא סרט ההמשך הראשון שמגיע לארץ השנה מתוך מבול שיא של עשרים סרטי המשך שמצפים לנו עד סוף דצמבר. "צעקה" (1996) היה מקורי ונהדר ומלא דם, "צעקה 2" (1997) איום ו"צעקה 3" (2000) מוצלח גם הוא בשילוב מתח של סרטי אימה עם קריצות קומיות והומור עצמי. וכמו הסרטים הרביעיים של "מת לחיות" ו"אינדיאנה ג'ונס" שנעשו יותר מעשור אחרי הסרט השלישי בסדרות שלהם, כמו הרשע בסרטי אימה שמסרב למות, מחיים גם את "צעקה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: נגד כל הסיכויים

"נגד כל הסיכויים".

הסופר פיליפ קיי. דיק כתב ספרים רבים וידוע בעיקר בסיפורים ובספרים מתחום המדע הבדיוני. "בלייד ראנר" (1982) עם הריסון פורד היה הסרט הראשון שהתבסס על ספר של דיק, והסרטים המפורסמים והטובים ביותר שעובדו מספריו הם "זכרון גורלי" (1990) עם ארנולד שוורצנגר ו"דוח מיוחד" (2002) עם טום קרוז, וגם "צ'ק פתוח" (2003) עם בן אפלק היה בסדר. כעת מגיע "נגד כל הסיכויים" (במקור: The Adjust Bureau, "לשכת התיקונים") עם מאט דיימון, המבוסס על סיפור קצר של דיק (שהלך לעולמו ב-1982).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: 127 שעות

"127 שעות". ג'יימס פרנקו.

יש סרטים שצריך לראות בקולנוע, ולמרות שרוב הסרט מתרחש בנקיק צר ובדמות אחת, את "127 שעות" צריך לראות באולם עם תמונה גדולה ומערכת צליל טובה. הבימוי והעריכה קצביים, הצילום נהדר, המוסיקה טובה וסוחפת וג'יימס פרנקו מחזיק את הסרט. פרנקו בחירה טובה מאוד לתפקיד הראשי. בימים אלו אפשר גם לראות אותו מגלם את המשורר אלן גינזבורג ב"יללה" וגם שם הוא עושה עבודה מצוינת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ציון ואחיו

"ציון ואחיו". עופר חיון, ראובן בדלוב. צילום: קארין בר.

סרטו הראשון של ערן מירב, שכתב וביים את "ציון ואחיו", מצטרף לשורה של סרטים ישראלים שהוקרנו לאחרונה ובמרכזם נער צעיר, סביב גיל בר המצווה וכוללת את "הדקדוק הפנימי", "מבול" ו"פעם הייתי".

ציון (ראובן בדלוב) חולק חדר עם אחיו הגדול מאיר (עופר חיון בהופעת בכורה מרשימה, ובקרוב ב"אודם" של יהונתן סגל). הם מתגוררים בחיפה עם אמם הגרושה אילנה (רונית אלקבץ), שמנהלת מערכת יחסים עם אלי (צחי גראד). אלקבץ וגראד הנהדרים מגלמים זוג נשוי גם ב"מבול", שצולם אחרי "ציון ואחיו" ועלה רק לפני כמה שבועות גם הוא על מסכי הקולנוע בארץ. "ציון" רץ לפרסי אופיר 2009 ולא היה מועמד לדבר, גם לא הצילום המוצלח מהתחלה של איציק פורטל המנוסה ("הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: סנגור במבחן

"סניגור במבחן". מתיו מקונוהיי, ריאן פיליפה.

"סנגור במבחן" הוא לא סרט מצוין, בהחלט לא סרט גרוע, כנראה איפשהו באמצע מבחינת הדירוג – אבל דווקא זורם וכיפי לצפייה. יחסית לסרט על פרקליטים, עבריינים וכל מה שביניהם – הרי שלא מדובר באיזו יצירת מופת שניקח איתנו לנצח ונמליץ עליה לכל מי שרק יעז לשאול. אבל בהתחשב בעובדה שכבר קשה להפתיע מבחינת עלילה (ודווקא העלילה פה מבריקה ברמת הנורמליות המתבקשת), הסרט עשוי בכלל לא רע, מת'יו מקונהי מפתיע, הכל זורם בקצב מעולה – והנה, איכשהו, יצא סרט טוב. וכמו שאמרנו, לא מצוין, לא גרוע, אבל בהחלט לא רע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ללא גבולות

"ללא גבולות". בראדלי קופר.

מי מאיתנו לא רוצה להיות הגרסה המוצלח יותר של עצמו, חכם יותר, שנון יותר – או בכלל גאון-על, משהו בין "ריין-מן" לבין מייקל סקופילד מ"נמלטים"… רק פי 10 יותר? זהו, שכל אחד היה רוצה להיות כזה, והזדמנות כזו היא בדיוק מה שמתרחש ב"ללא גבולות", בהצלחה יתרה, בעזרת משחק טוב (לרוב), עלילה חביבה-פלוס-פלוס והומור למכביר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »