חדשות הקולנוע הישראלי (עמוד 103)

תמונות מהפרימיירה של "השוטר"

"השוטר". מיכאל מושונוב, מיכאל אלוני, יפתח קליין, מיטל ברדה, משה אדרי, נדב לפיד. צילום: אהוד נעים.

לכבוד הפרימיירה של הסרט "השוטר" התקבצו אמש (א') כמעט כל שחקני הסרט והיוצרים בסינמה סיטי גלילות. בין האורחים היה כמובן במאי הסרט נדב לפיד, המפיקים איתי תמיר ומשה אדרי, והכוכבים יפתח קליין, מיכאל מושונוב, מיכאל אלוני, גל הויברגר, בן אדם, מיטל ברדה ובעלה ליאור רז שגם לו תפקיד קטן בסרט. נעדרו הכוכבת הראשית יערה פלציג, שמיצגת את הסרט כרגע בחו"ל, ומנשה נוי ורונה-לי שמעון שבחרו לנכוח בחתונתם של השחקנית יובל שרף והמוסיקאי שלומי שבן. על הבמה לקראת הקרנת הסרט, שיבח הבמאי כל אחד ואחד מהשחקנים שהגיעו – ביחוד את יפתח קליין ש"הוא לא רק גיבור הסרט אלא הוא גיבור של קולנוע" – והצהיר כי הסרט הזה הוא של כך הנוטלים בו חלק, בדיוק כמו שהסרט שלו.

עלילת הסרט, שיעלה לאקרנים כאן בסוף השבוע הבא (20.10), מספרת על שוטר ביחידת עילית במשטרה המתמחה בלחימה בטרור (קליין) שעומד להפוך לאב לראשונה בחייו. במקביל מלווה הסרט את סיפורה של קבוצת צעירים תל אביבית, רדיקלית, אלימה ומהפכנית, אשר מחליטה להילחם נגד הפערים הכלכליים הקיצוניים בחברה הישראלית, ובמסגרת זאת היא מתכננת לחטוף קבוצה של בעלי הון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חתולים על סירת פדלים" – קדימון שני

רגע לפני ההקרנה בפסטיבל אייקון TLV הממשמש ובא, קומדית האימה הישראלית "חתולים על סירת פדלים" התחדשה בקדימון מלא. לפני פחות מחודשיים ראינו את הטיזר, והסרט צפוי לנחות באקרנים רק בפסח, מה שאומר שהקמפיין פה פועל שעות נוספות והיוצרים לוקחים את אייקון ברצינות מאד. בסרט שביימו יובל מנדלסון ונדב הולנדר עם יהונתן בר אילן על התסריט וההפקה, מככבים מיכאל מושונוב, דנה פרידר, שמואל וילוז'ני, מיכאל הנגבי, מנדלסון עצמו ואחרים. העלילה מספרת על זוג תיכוניסטים (פרידר ומושונוב) שמגיע לירקון בליווי החתול הג'ינג'י השמן שלהם, וזה נופל למימיו המזוהמים בחומרים רדיואקטיביים – מעשה ידיו של האדמירל (וילוז'ני) – ומשגר הרפתקה מטורפת ורוויית זוועות. תהנו:

הסרט הישראלי "כלבת" זכה בפסטיבל מייל-היי 2011

"כלבת". יעל גרובגלס. צילום: גיא רז.

הסרט הישראלי "כלבת" של אהרון קשלס ונבות פפושדו זכה בפרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל האימה מייל-היי 2011 (ה-2 במספר) בדנבר, ארה"ב. "כלבת" היה גם סרט הפתיחה של הפסטיבל, ובראש חבר השופטים עמד ג'פרי רדיק (יוצר סדרת "יעד סופי").

"אנחנו עדיין המומים מהבשורה", מסרו קשלס ופפושדו. "שניים מהסרטים שהתמודדנו מולם הם גם שניים מהסרטים שהכי אהבנו לראות בשנתיים האחרונות – 'האישה', 'אני ראיתי את השטן'. דרך מצוינת לחתום את השנה שעברה ולצאת לדרך חדשה."

הסרט מגולל את סיפורם של אח ואחות הנמלטים מביתם בעקבות סוד אפל ונופלים לידיו של פסיכופת רצחני. מסע ההצלה שלהם סוחף שני שוטרים, ארבעה טניסאים ויערן למערבולת של פחד, אימה ואלימות. הנרי דוד, ליאת הר לב, ליאור אשכנזי, דני גבע, מנשה נוי, עפר שכטר, רן דנקר, אניה בוקשטיין ויעל גרובגלס מככבים.

"כלבת" הוקרן כבר בעשרות פסטיבלים בעולם, ועל פרסיו נמנה פרס המבקרים מפסטיבל פנטאספורטו.

מועצת הקולנוע המליצה: חלוקה מחדש של התמיכה ורפורמה בלקטורים של הקרנות

במלאת עשור לחוק הקולנוע וחצי שנה מאז כניסתו של פרופ' דוד אלכסנדר לתפקיד יו"ר, בחנה המועצה הישראלית לקולנוע את מבחני התמיכה של הקרנות והמליצה לשרת התרבות על רפורמה בתחום הלקטורים של הקרנות ועל חלוקה מחדש של תחומי התמיכה. נציגי קרנות הקולנוע, איגודי היוצרים, התסריטאים, הבמאים והמפיקים עודכנו במסקנות המועצה, והנושא יעבור כעת לשימוע ציבורי ומשם לאישורה של שרת התרבות והספורט לימור לבנת.

הרפורמה הקשה ביותר בעיני שתנסה המועצה להחיל היא בתחום הלקטורים של הקרנות בארץ: המועצה המליצה לדרוש מהקרנות למנות לקטורים אשר ישקפו את מגוון ההשקפות והעמדות התרבותיות הרווחות בחברה הישראלית (שזה די אמורפי ונשמע קשה לישום, אבל הכוונה ברורה), תקופת כהונתם של הלקטורים בקרן תוגבל לתקופה של עד שנה ויוצרים יוכלו להגיש יותר מבקשה חד-פעמית למימון שתוערך על ידי צוות לקטורים חדש. זה אומר שאם קולנוען הגיש בקשה למימון בשנה מסוימת ונדחה, הוא יוכל לנסות שוב בשנה העוקבת ויעמוד מול צוות בחינה חדש למימון הפרויקט שלו. עוד המליצה המועצה לחייב את הלקטורים להגיש חוות דעת מפורטות ומנומקות, לעבוד בתחום לוחות זמנים לבדיקה, להחלטה ולהשבה לפונים, ושמותיהם של הלקטורים יפורסמו בתום תהליך בחינת הבקשות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עדות" מצטרף לתחרות הישראלית של פסטיבל חיפה 2011

"עדות".

הסרט "עדות" של שלומי אלקבץ הצטרף לתחרות הישראלית של פסטיבל הסרטים חיפה 2011 (ה-27 במספר), קרוב לחודש אחרי שפורסמו המועמדים בתחרות וקרוב לחצי שנה אחרי שפתח את פסטיבל דרום. הסיבה לאיחור בכניסה לתחרות קשורה לפסטיבל ונציה, שם הוקרן הסרט בתחילת ספטמבר, וההכנות כנראה הקשו על השליחה שלו לחיפה. אחרי כן נדרשה החלטה של מנהלי פסטיבל חיפה האם לקבל אותו לתחרות באיחור, וכך יצא שהוא נכנס אליה רק שבוע לפני תחילת הפסטיבל וזכה לכותרת מיוחדת…

"עדות", בו מופיעים בין היתר קרן מור, מנשה נוי, רונית אלקבץ, אלברט אילוז, זהר ליבה, עופר חיון, אסתי זקהיים, מתואר כ"מונולוג אחד שמסופר על ידי 24 שחקנים. המילים נמסרות, והארץ נותרת דוממת. שורה של קולות, פנים, אנשים ומקומות. עדות הוא ניסיון לתאר את מערכת היחסים המדממת ואת היעדר הנפרדות של הפלסטינים והישראלים העומדים ו'משמיעים את קולם' על אותה פיסת אדמה. שני נרטיבים, שהם אחד. הסרט מורכב מפרגמטים, תמונות שקפאו בזמן וסיפורים שאיש אינו רוצה לשמוע. האנשים שמספרים, תלושים בחלל, באים ונעלמים, ללא נקודת אחיזה, ורק הנוף הדינאמי, עד, לדברים שחלפו על פניו. עדות הוא התעקשות קולנועית לייצר הקשבה מחודשת לאירועים יומיומיים שמרכיבים את זהותנו."

פסטיבל חיפה יתקיים השנה בין ה-13 ל-22 באוקטובר.

נפטר השחקן שמואל שילה

השחקן ומיסד תיאטרון הנגב, שמואל שילה, נפטר אמש (ג') ממחלת הסרטן, והוא בן 81. הוא הותיר אחיו אישה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים והלויתו תתקיים היום בקיבוץ צאלים בו היה חבר, בשעה 15:00.

שילה נולד ב-1929 בעיר לוצק שבפולין. במהלך השואה נרצחו רוב תושבי עירו, אך הוא ברח והוסתר חודשים ספורים בידי משפחה פולנית, עד שחזר לעיר ונלקח יחד עם אחיו למחנה עבודה נאצי. במחנה העבודה התקיים מרד שבמהלכו נהרג אחיו, ושילה עצמו ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים הפולנים עד ששוחרר האיזור ב-1944 בידי הצבא האדום (בשנת 2007 יוציא לאור את ספרו "סיפור אישי" שמתאר את ילדותו בתקופת השואה). בהמשך הוא עלה לארץ ושירת בפלמ"ח במהלך מלחמת העצמאות.

בהמשך חייו הפך שילה לשחקן, והופיע בתיאטרון הבימה, בתיאטרון באר שבע, והיה מראשוני תיאטרון הקיבוץ. בשנת 1986 הקים את תיאטרון הנגב בראשו עמד עד 1997. בהמשך גם הופיע גם בתיאטראות בית ליסין וצוותא. על המסך הקטן הופיע בסדרה "חטופים" ותפקידו הזכור ביותר הוא של שמיל ב"רחוב סומסום". על המסך הגדול הופיע בסרטים "נועה בת 17", "ילדי סטאלין", "שדות ירוקים" ו"אסקימוסים בגליל". הוא זכה בשני פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובפרס 'קיפוד הזהב' על תרומתו לתיאטרון הפרינג' בישראלי.

קדימון שני לסרט הישראלי "השוטר"

הסרט הישראלי "השוטר" של נדב לפיד התחדש בקדימון שני לקראת עלייתו לאקרנים בעוד כשבועיים (20.10). הקדימון החדש לא מציג הרבה סצינות חדשות, אבל כן מתפאר בפרסים שבהם זכה הסרט (ומשמיט את פרס הביכורים של פסטיבל ירושלים שדחה) ובציטוטים מן הביקורות שבאו בעקבות פסטיבל ירושלים.

העלילה מספרת על לוחם ביחידת למלחמה בטרור (יפתח קליין), שפוגש עם חבריו לנשק קבוצה רדיקלית, אלימה ויוצאת דומן שמעמתת אותו עם מלחמת המעמדות של החברה הישראלית וגורמת לו למלחמה פנימית בתוך נפשו שלו. לצד קליין מככבים בסרט יערה פלציג, מיכאל מושונוב, מנשה נוי, מיכאל אלוני, שאול מזרחי, מיכאל הנגבי ואסי לוי.

תמונה בלעדית מתוך "אחת אפס אפס"

"אחת אפס אפס". עמוס תמם, מוריס כהן. צילום: דודי מוסקוביץ'.

רק יום אחד אחרי שקיבלנו את הפרומו לסדרת המשטרה הישראלית "אחת אפס אפס", יש לנו כעת גם תמונה בלעדית למעלה של כוכבי הסדרה עמוס תמם ומוריס כהן, ותמונות נוספות מתוך הסדרה מופיעות בהמשך. אמיר מן ("הפצוע החמישי") יצר, כתב וביים את הסדרה בכיכובם של תמם, אפרת דור, ריקי בליך, שרון אלכסנדר, זהר שטראוס, אלי אלטוניו, ולדימיר פרידמן וגולן אזולאי. העלילה מספרת על שוטר חמום מוח וחובב נשים (תמם), שעושה דברים קצת אחרת ממה שהספרים מנחים. יש כמובן מי שלא מסכים עם שיטותיו ונמצא עימו בעימות מתמיד, כמו גם השוטרת החדשה ביחידה (דור).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קדימון לסרט הישראלי "קשת בענן" עם מיכאל אלוני

הסרט הישראלי "קשת בענן" של אלירן אליה (סרט ביכורים), התחדש בקדימון רשמי. התוודעתי בעצמי לסרט הצבאי הזה לפני ימים אחדים, ומדובר בפרויקט מענין מאד: אליה, מורה לקולנוע בתיכון ובסדנאות לנוער בסיכון, ליהק לסרט את מיכאל אלוני ("התגנבות יחידים" ו"השוטר" אוטוטו), תום חגי ("אורים ותומים"), עדו ברטל ("אליפים" ו"העולם מצחיק" בשנה הבאה) ומשה אשכנזי (גם מ"העולם מצחיק"); והתסריט שלו מבוסס על חוויות משירותו הצבאי בגבעתי, אז היה מעורב במבצע חיפוי על מלחצי איברים בו שניים מחבריו למחלקה נהרגו.

העלילה מספרת על נגמ"ש ישראלי שהושמד על כל צוותו, וצה"ל יוצא למבצע חילוץ שרידי הגופות במטרה להביאם לקבורה נאותה בארץ. אלוני מגלם מפקד המוביל את מחלקתו לפעולת האבטחה של החילוץ מוך בית של משפחה פלשתינית. לפעולת האבטחה מצטרף צלם צבאי שהופך לנטל בטחוני, וככל שהשהות של הכוח בבית הפלשתיני מתארכת, העניינים מסתבכים עוד יותר.

"קשת בענן" צפוי לעלות להקרנות בסינמטק תל אביב בינואר הקרוב. תהנו:

"עספור 2" – הצצה ראשונה

הוט פרסמו הצצה ראשונה להתהוותה של "עספור 2", אשר תהפוך העונה לדרמה שבועית במקום יומית (עלויות ההפקה קפצו, הן בגלל שכר השחקנים כנראה, והן בגלל עלויות ההפקה הגבוהות בגלל הצילומים בחו"ל). שלום מיכאלשווילי, עוז זהבי, גיא עמיר וחנן סביון שבים לככב בעונה הזו, ומצטרפות אליהם בין היתר גל גדות ("מהיר ועצבני 5") ואור גרוסמן ("נשות הטייסים").

מרבית העלילה של "עספור 2" תתרחש בחו"ל [ספוילר לעונה הראשונה] כשהחבורה תצא לחפש את איציק (זהבי) שעזב לחו"ל בסוף העונה הראשונה.[/ספוילר] גדות תהיה בעלת התפקיד המרכזי בעונה זו, כמנהלת בית קפה באסמטרדם; ואילו גרוסמן תגלם בחורה נכה המרותקת לכיסא גלגלים שמתחברת לחבורה בזכות החריפות וחוש ההומור שלה.

"אחת אפס אפס" – פרומו

סדרת המשטרה הישראלית "אחת אפס אפס" מתקרבת למסך בצעדי ענק, והפרומו הטלויזיוני זמין עכשיו גם לצפיה כאן. בסדרה שיצר, כתב וביים אמיר מן ("הפצוע החמישי"), מככבים עמוס תמם, אפרת דור, ריקי בליך, שרון אלכסנדר, זהר שטראוס, אלי אלטוניו, גולן אזולאי, ולדימיר פרידמן ומוריס כהן. העלילה מספרת על שוטר חמום מוח וחובב נשים (תמם), שעושה דברים קצת אחרת ממה שהספרים מנחים. יש כמובן מי שלא מסכים עם שיטותיו ונמצא עימו בעימות מתמיד, כמו גם השוטרת החדשה ביחידה (דור). תהנו:

סיכום שנת תשע"א (2010-2011) בקולנוע הישראלי

הנרי דוד מתוך "כלבת" מימין, שלמה בראבא וליאור אשכנזי מתוך "הערת שוליים", ובינהם רוני קידר מתוך "ג'ו + בל".

הכותרת הטובה ביותר בעיני לסיכום שנת תשע"א בקולנוע העלילתי הישראלי היא: עלייתם של הקולנוענים הישראלים דוברי הוליווד. אם נתמקד רק בסרטים שעלו לאקרנים במהלך תשע"א – לצד סרטים ישראלים 'רגילים' בעיסוקם ובחזותם שלרוב גם מתכתבים עם הקולנוע האירופאי, דוגמת "בוקר טוב אדון פידלמן", "מבול", ואפילו "הדקדוק הפנימי" שעלה ממש בחגים דאשתקד ונכנס לסיכום הזה על הקשקש – פתאום צצו סרטים שמתכתבים בצורה מובהקת עם הקולנוע האמריקאי והם גם אלו שהצליחו לעשות הכי הרבה רעש בתעשיה המקומית ולקבל את החיבוק החם ביותר מהתקשורת: "הערת שוליים", "כלבת" ו"ג'ו + בל".

קשה למצוא ליוצרי שלושת האחרונים איזשהו מכנה משותף. "הערת שוליים" הוא כבר סרטו הרביעי של יוסף סידר המצליח, ובזכות כך ככל הנראה הצליח להשיג מימון בגובה למעלה מ-2 מיליון דולרים לסרטו הזה. מן הקצה השני, עומדים סרטי הביכורים "כלבת" ו"ג'ו + בל" שהופקו בתקציבים של כמאה אלף דולרים בלבד. את "כלבת" ביימו מבקר הקולנוע של רייטינג-ז"ל והמרצה באוניברסיטת תל אביב אהרון קשלס, והסטודנט שלו נבות פפושדו; ואילו את "ג'ו + בל" ביימה רוני קידר, בוגרת טריה מהמדרשה לאמנות בית ברל. קידר יצרה סרט הומוריסטי ונפלא שלא מתבייש בעלויות שלו. לעיתים הוא נראה טיפה חובבני, אולי אפילו כאילו צולם במצלמה ביתית, אבל זה כנראה חלק מסוד הקסם שלו. מנגד, קשלס ופפושדו מנהלים בוירטואוזיות מושלמת את הסצינות שלהם, ולרגע אין הרגשה שהסרט נעשה בתקציב דל. אמנם בארץ קשה למצוא חובבי אימה, בחו"ל הוכיחו הצמד את הנקודה הזו בדיוק, כאשר סרטם הוזמן לכמעט כל פסטיבל פנטסיה ואימה בעולם.

ואם כבר פסטיבלים, זו היתה שנה מדהימה לקולנוע הישראלי בפסטיבלים בחו"ל. את הסיבוב הענק של "כלבת" בפסטיבלים כבר הזכרנו, אך גולת הכותרת המדהימה אפילו יותר היא זכייתו של "הערת שוליים" בפרס בפסטיבל קאן השנה. בכיר הפסטיבלים העולמיים שהקרין לאורך השנים לא מעט סרטים ישראלים, בחר להעניק לסרט זה דווקא את פרס התסריט מכל הפרסים, אבל הפך את יוסף סידר לקולנוען הישראלי הראשון שקטף שם פרס. "מבול" הוקרן בפסטיבל ברלין (לצד "הדקדוק הפנימי" ושני אחרים שטרם הוקרנו בבתי הקולנוע כאן) וזכה לציון לשבח; "הדקדוק" זכה בפרס הראשי של פסטיבל טוקיו; וסרטים נוספים שטרם מצאו דרכם לבתי הקולנוע בארץ כבר קטפו פרסים בפסטיבלים נחשבים, דוגמת "השוטר" בפסטיבל לוקרנו.

"בוקר טוב אדון פידלמן". הנרי דוד מימין עם ששון גבאי. צילום: עמוס צוקרמן.

קולנוענים ישראלים אוהבים לומר שהפסטיבלים האלו הם גאווה גדולה וזריקת עידוד לאגו, אבל מה שחשוב הוא ההצלחה בבית. אני מכליל פה לחלוטין משני הכיוונים, אבל ניסוחים כאלה נשמעים די מגוחכים כשהסרטים לא מדברים בכלל בסגנון הישראלי החובב הוליווד. "בוקר טוב אדון פידלמן" הוא הדוגמה המובהקת ביותר לזה השנה, אבל גם ל"דקדוק הפנימי" ול"התגנבות יחידים" לא חסר. הם מנסים להראות חתיכה קטנה מישראל, חלקם מתקופה אחרת, אבל כושלים במשימה העיקרית של חיבור המקומי ל'מקומיות'. שמי זרחין ("אביבה אהובתי") ואבי נשר ("פעם הייתי") אמנם עושים קומדיות, אבל בראש ובראשונה הם מצליחים לחבר את הצופים שלהם מהבית אל הזמן והמקום שלהם, וכך מצליחים להתחבב על הקהל (ובואו נודה בזה, "פעם הייתי" הוא ממש לא סרט טוב אבל הביא למעלה מ-260 אלף צופים).

האם הקולנוענים דוברי-הוליווד שצצו השנה קצרו פירות דומים לזרחין ולנשר? "הערת שוליים" אכן הצליח למשוך למעלה מ-200 אלף צופים, והספירה נמשכת. "ג'ו + בל" אמנם לא ממלא אולמות עד אפס מקום, אבל כבר רץ הרבה אחרי תקופת הניסיון שהוקצבה לו בסינמטק תל אביב, כולל התרחבות לסינמטקים נוספים. "כלבת" אמנם לא הצליח ברמה של "הערת שוליים" ו"פעם הייתי", אבל ביחס לז'אנר שלו – כ-20 אלף כרטיסים הופכים למספר נאה מאד: לשם השוואה, "סיוט ברחוב אלם" גרסת 2010 שבא עם כל היוקרה של הסדרה, משך כאן בסביבות ה-16 אלף צופים – מספר חריג לעומת "התאום" ו"יום שישי ה-13" שהביאו פחות מעשרת אלפים צופים ב-2009.

"המדריך למהפכה".

לספירתי, הופצו בשנה האחרונה 24 סרטים עלילתיים ישראלים בבתי הקולנוע (מי בהפצה רחבה ומי במוגבלת). מבין אלו שטרם הוזכרו, היה את "המדריך למהפכה" שלא באמת הצליח להביא למהפכה, כן התחבב על התקשורת ולא יותר מדי על הציבור (בכל זאת, בבסיסו הוא סרט תעודה והקהל לז'אנר הזה מוגבל). היה את "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שקטף את מרבית פרסי אופיר אשתקד, אבל לא הותיר חותם אמיתי בקופות (ועלי) עם כ-60 אלף צופים. היו את "עוד אני הולך" וביחוד "בדרך אל החתולים" שהמתינו כשנתיים מאז שהסתיימו ועד שעלו להקרנות סדירות בסינמטקים. והיתה הפריצה של הדוגמנית בר רפאלי לתחום המשחק עם "סשן". היו כמובן עוד, אבל במבט על הקולקטיב, מרביתם לא תקעו יתד זיכרון חשוב בשנה החולפת.

במאמר סיכום השנה שלו, אבנר שביט טען כי יש פלח קבוע של הציבור בישראל אשר מוכן לצפות בקולנוע המקומי. טענה זו היא נכונה בבסיסה, אבל יאיר רוה מרחיב אותה (מפרש אותה?) לטעון כאילו יש מקום לסרט מקומי אחד מצליח בכל שנה. על זאת כבר אני חולק, למרות שהנימוקים שלו הם נכונים מאד (רק חוטאים להגדרה הכללית לדעתי). ב-2007 לא פחות מארבעה סרטים היו באיזור ה-200 עד 300 אלף צופים ("בופור", "הסודות", "ביקור התזמורת" ו"נודל") ואף אחד מבינהם אינו מרומם רוח דוגמת "פעם הייתי" ו"זוהי סדום" של 2010. ישנן שתי סיבות לכך שסרטים ישראלים לא מצליחים במולדתם ונתקלים בתקרה של 200-300 אלף צופים: מכיוון שמעט מדי סרטים עולים כאן בהפצה רחבה, קל לאנשים להיתפס לסרט לא טוב שישאיר להם טעם רע על התעשיה (זכרו שעל הקולנוע ההוליוודי הרוב כאן גדל כל חייו ואותו לא יפטור מהר כל כך); ומכיוון שרוב הסרטים לא מדברים למספיק קהל ולוטשים עיניהם לאירופה.

זה לא שהקהל משווע לסתם קומדיות (כישלון "סלסה תל אביב" מוכיח זאת). חסרים מספיק קולנוענים ומספיק תמיכה מן האנשים שבוחרים מה להפיק, שיבהירו לקהל בציון שהתעשיה כאן לא רק עושה סרטי איכות, אלא גם סרטים לכולם: לבילוי של שישי בערב עם החבר'ה, עם החברה, עם עצמך כי משעמם לך. במילים אחרות, פתיחת השוק ליותר ז'אנרים (עוד "כלבת") ודחיפה של יותר מאותם סרטים מגווני-ז'אנר לבתי קולנוע שצעירים יוצאים אליהם עם חברים ובנות זוג ("ג'ו + בל" שכאלה בסינמה סיטי, גם אם אינם מופצים בידי יונייטד קינג) – הם שיסירו את הדחיה-האוטומטית של הקהל מהקולנוע המקומי שלו.

"סלסה תל אביב". אנחל בונני עם פירה קנטור. צילום: ניצן אסף.

אם אתם קולנוענים וקוראים את זה, אינכם חייבים להמתין למפיק נחשב שיתמוך בכם. השנה הופיעו כמה וכמה סרטים שנוצרו ללא מפיקים ותיקים ודי בעצמם. הפחות בולט מבינהם הוא "העפיפונים של ארמנד" של קולנוען שפשוט רצה לעשות סרט ימני, ומשלא זכה לתמיכה מהקרנות כאן, יצא לצלם את סרטו בעצמו. את תשומת הלב הגדולה קיבלו סרטים אחרים בעיקר בזכות פסטיבל דרום, שפתח מסגרת אלטרנטיבית בה הקרין כמה מהסרטים הבועטים הללו, אשר חלקם הופקו בשלימותם ללא תמיכה של אף גוף ממסדי, דוגמת "ג'ו + בל", ו-"2 בלילה" שטרם עלה לאקרנים. ראוי לציין שבעוד פסטיבל דרום הגיב למצב שהציב לו "חתולים על סירת פדלים" (בעקבותיו נפתחה המסגרת האלטרנטיבית), פסטיבל חיפה יחד עם חברת קולנוע פרינג' עסקו בנושא עוד כמעט שנה קודם, ותכננו להעלות משבצת דומה בחג סוכות הקרוב. את הבכורה הם לא קיבלו, אבל נראה שלא היתה להם בעיה למצוא סרטים אחרים להקרין, וזה מדהים שנעשה כל כך הרבה קולנוע מהסוג הזה בארץ – מתחת לראדר של רובנו.

שתבוא עלינו פוריות קולנועית רבה גם בשנה החדשה.