"רומא" – ביקורת
אלפונסו קוארון המוכשר כתב, ביים, צילם וערך את "רומא" (את העריכה עשה עם עוד מישהו) המרשים לפרקים; יש חלקים ורגעים נהדרים אך החלקים עולים על השלם. הקצב מדוד, לא מתלהם (שזה נהדר), קורים דברים דרמטיים לדמויות אבל הם כמעט משניים לעשייה, לקומפוזיציה.שחקנית ראשית טובה ומאופקת אך לא קרת לב, בימוי וצילום מחפים על עלילה רופפת שמתארת אירועים לא קלים בחיי אישה טובה ומשפחה במכסיקו ב-1970/71.
רומא היא שכונה במכסיקו סיטי. קוארון כמו הסריט בסבלנות תמונות עיקריות מהאלבום של ילדותו, עם ההווי המקומי ברחוב, צעצועים ושיר ילדים בבית. החוט המקשר סביב הזיכרונות הוא קליאו (יליצה פאריציו בסרטה הראשון), שעובדת בבית פרטי של משפחה שכוללת אמא, אבא, ארבעה ילדים (בת ושלושה בנים), סבתא וטבחית. הסרט בשחור-לבן ודובר ספרדית וניב מקומי נוסף. מלבד האם רבת הפנים, בני המשפחה די חסרי אישיות, והילדים לגמרי חסרי ייחוד זה מזה.











