מגזין סרטים (עמוד 288)

עולם אכזר: בריאן סינגר חוזר לביים סרט "אקס-מן" נוסף: "ימים של עבר עתידי"

"אקס-מן". בריאן סינגר.

"אקס-מן". בריאן סינגר.

הקולנוען בריאן סינגר ("אקס-מן 1" ו-2) ישוב לביים סרט נוסף בסדרה: "אקס-מן: ימים של עבר עתידי" (ש.ל.ר, X-Men: Days of Future Past). אולפני פוקס שכרו את סינגר על רקע פרישתו מהתפקיד של מתיו ווהן, במאי הפרק הקודם "X-מן: ההתחלה", והסתפקותו בהפקת הסרט הבא.

סינגר השיק את סדרת סרטי "אקס-מן" החלשה, וביים גם את סרט ההמשך שלוש שנים מאוחר יותר. הוא גם זה שנתן את הרעיון להשקה-מחדש של הסדרה עם הסרט "ההתחלה", אבל פינה את מושב הבימוי לווהן שנשקל פעם גם לביים את "אקס-מן 3" (בסוף נבחר ברט רטנר). אלא שהבימוי תמיד היה בעיני הצרה האמיתית של סרטי "אקס-מן", גם עם ווהן (אבל אולי הכי פחות), גם עם רטנר, וגם עם סינגר. הבימוי ואופיו של הסרט מעולם לא הצליחו להתעלות מעל תסריט לא מבריק ולא מענין במיוחד, זאת למרות שסרטי קומיקס אחרים דוגמת "ת'ור" ו"איירון מן", דווקא כן הצליחו בגזרה הזו. סינגר גם ביים את "סופרמן חוזר" שהיה סתמי ביותר גם כן. ובכל זאת, הוא נבחר לחזור אל "אקס-מן".

השחקנים ג'יימס מק'אבוימייקל פסבנדר וג'ניפר לורנס, מיועדים לחזור ולככב גם בסרט האקס-מן הבא, שמיועד כרגע לאקרנים בארה"ב ב-18 ביולי, 2014. בינתים, לסינגר יש בקנה את "ג'ק קוטל הענקים" (ש.ל.ר, Jack the Giant Slayer) במרס 2013.

דיסני רוכשת את "מלחמת הכוכבים" ולוקאספילם: סרט חדש בסדרה ב-2015

"מלחמת הכוכבים: פרק 1 - אימת הפנטום". ליאם ניסן, יואן מק'גרגור.

"מלחמת הכוכבים: פרק 1 – אימת הפנטום". ליאם ניסן, יואן מק'גרגור.

'חברת וולט דיסני' (The Walt Disney Co.) הכריזה על רכישת חברת 'לוקאספילם' (Lucasfilm) שיצרה ומחזיקה בזכויות על סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", ובתוך כך הכריזה גם על סרט חדש בסדרה כבר ב-2015. שווי העסקה נאמד ב-4.05 מיליארד דולרים שינתנו במזומן (כחצי מהסכום) ובמניות.

במסגרת הרכישה, לוקאספילם תהפוך לחברה-בת של דיסני, שאל תפקיד הנשיא שלה תיכנס קת'לין קנדי, עד עתה יושבת-ראש-משנה בחברה. היא תהיה כפופה ישירות ליו"ר אולפני וולט דיסני, אלן הורן, וגם תשמש מפיקה בפועל בסרטי "מלחמת הכוכבים" הבאים שיופקו. יוצר הסדרה והסרטים הקודמים, ג'ורג' לוקאס בן ה-68, יעבור לתפקיד יועץ אמנותי, כאשר מתוכננים סרטים חדשים בסדרה כל שנתיים-שלוש, החל מ-2015 כאמור.

דיסני שילמה לפני שלוש שנים, סכום דומה עבור רכישת מארוול, שהתבררה כעסקה מצוינת עם הצלחתו המסחררת של הסרט "הנוקמים" (למעלה מ-1.5 מיליארד דולרים הוכנסו חזרה לדיסני מהקרנתו בבתי הקולנוע בלבד). אלא שלא הרבה לפני ש"הנוקמים" עלה לאקרנים והוכח כהצלחה, ראש אולפני דיסני, ריץ' רוס, התפטר. הרקע להתפטרות היה ככל הנראה אישור הפקת "הנוקמים" ו"ג'ון קרטר" תמורת למעלה מ-200 מיליון דולרים, שעשו לו צרות גדולות – ביחוד כאשר התברר כי "ג'ון קרטר" הוא סרט די גרוע, ולצד אי-הוכחת האפקטיביות (דאז) של רכישת מארוול. מנכ"ל ויו"ר החברה האם, בוב ייגר, כנראה הבין לימים כי רכישות בסדרי גודל שכאלה אינן נוראיות כל כך, ובחר לבצע רכישת-ענק נוספת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סקייפול" – ביקורת

"סקייפול". דניאל קרייג.

"סקייפול". דניאל קרייג.

הסרט ה-23 בסדרה של סוכן 007 ג'יימס בונד, "סקייפול", מתהדר סוף סוף בעלילה, דיאלוגים מעניינים, ודמויות קצת יותר מורכבות מאשר מכונות יריה. ההדר הזה מחוויר מאד כאשר מתברר כי הסרט לא סתם הושפע מ"האביר האפל", אלא ממש מחקה אותו בכל המרכיבים החשובים בעלילה.

"סקייפול" הוא לא רק חגיגת 50 השנים של ג'יימס בונד בקולנוע ("ד"ר נו", 1962), אלא נקודת מפנה בתולדותיה הקולנועיות של הדמות. לא עוד סרטים עם דמות קולית שהגברים רוצים לחקות והנשים רוצות שתהיה להן. מעכשיו דעו שלדמות יש עומק והיסטוריה, והסרט החדש הוא ההיפך הגמור מ"קוואנטום של נחמה" (2008) עמוס האקשן ונטול כל דבר אחר (כמו סיפור). "סקייפול" מגיע לאקרנים ארבע שנים אחרי "קוואנטום", בשל הצרות הכלכליות של אולפני MGM, שהכריזו בדרך על פשיטת רגל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העיתונאי" – ביקורת

"העיתונאי". זאק אפרון.

"העיתונאי". זאק אפרון.

יש באנגלית את המושג "זבל לבן" (white trash) שמתייחס לאנשים לבנים ממעמד נמוך הגרים בדרום ארצות הברית. סרט על אנשים מהאוכלוסיה הזאת יכול להיות מהוגן, לא נצלני ולא מטופש, אך כזה הוא "העיתונאי" – סרט זבל (לבן).

במאי הסרט לי דניאלס, ביים גם את "פרשס", זוכה פסטיבל סאנדאנס, שזכה באוסקר על תסריט מעובד ושחקנית משנה. הסרט ההוא עסק בהתעללות קשה שעברה ועוברת נערה שחורה צעירה וקהת חושים למה שעובר עליה, וכך גם אני הרגשתי בשעת הצפייה ב"פרשס": לא נגע ללבי סיפורה של הגיבורה. ב"העיתונאי" אין אפילו ניסיון לרגש. הסרט עוסק, כביכול, באסיר נידון למוות שנלחמים על הוכחת חפותו, אך כמו שלאסיר לא ממש אכפת מכך, כך גם לצופים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ראיון עם כוכב "חדר 514", אודי פרסי: "באתי להילחם על המקום שלי"

אודי פרסי.

אודי פרסי.

אודי פרסי עומד בפני שינויים גדולים בחיים שלו. בשבוע הבא יחגוג את יום הולדתו ה-30, בסוף השנה הוא יתחתן, והחל ממחר (ה') יוקרן בבתי הקולנוע בארץ הסרט "חדר 514" שבו הוא מככב.

רובו המוחץ של "חדר 514" מתרחש בחדר אחד, חקר חקירות צבאי, והוא עוקב אחרי החוקרת הצבאית אנה, שאותה מגלמת אסיה נייפלד (ושהיתה מועמדת על התפקיד לפרס אופיר). פרסי מגלם מ"פ המואשם בהתנהגות אלימה, ורגע השיא בסרט שייך לו. את הסרט כתב וביים שרון בר-זיו ומשחקים בו גם גיא קפולניק, אוהד הול ורפי קלמר.

איך הגיע אליך התפקיד הזה?

"אני הגעתי אל שרון עם הסרט הזה. שרון בחן כל מיני שחקנים, ובא אליי שחקן, חבר טוב שלי, שאני אכין אותו לתפקיד בסרט."

לתפקיד שלך?

"לאחד משני תפקידים. אחרי שעזרתי לו להיבחן, והוא לא התקבל, ביקשתי ממנו רשות לפנות לבמאי. הוא חבר טוב מאוד, ולא היתה לו שום בעיה עם זה, ושלחתי לשרון הודעה שקראתי את הטקסטים שלו ונראה לי שאני מתאים לאחד התפקידים ומאוד אשמח שהוא יראה אותי. לקח לו כמעט איזה חודש לחזור אליי. הוא עשה לי משהו כמו חמישה אודישנים."

"חדר 514". אסיה נייפלד, אודי פרסי.

אודי פרסי עם אסיה נייפלד בסרט "חדר 514".

באופן יוצא מן הכלל לסרטים בכלל ולסרטים ישראלים בפרט, קדם לצילומים של "חדר 514" תהליך חזרות של חמישה חודשים. הצילומים התפרשו על ארבעה ימים וחצי בלבד. תאר לי את תהליך החזרות.

"לסרט יש אמירה פוליטית אבל לא דיברנו בכלל על פוליטיקה. דיברנו על אנשים, על פחדים, על רצונות, ולא התעסקנו בפוליטיקה."

ואז כשהגעת לצילומים, מה הרגשת?

"באנו מוכנים, באנו לקרב. אני באתי לקרב, להילחם על המקום שלי. שרון נתן לנו מצע של ביטחון, שיכולנו להפתיע אחד את השני והוא הלך אתנו. הוא במאי מוכשר והוא יכול לדבר אתך על ין ויאנג אבל בסופו של דבר הוא במאי פרקטי בצילומים, וזאת מתנה לכל שחקן."

הסרט נהנה מהמשיכה בשנים האחרונות בחו"ל לסרטים ישראלים. הוא נקנה להפצה בארה"ב, והוא הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, כולל בקאן, בהולנד ובטורקיה. אילו תגובות אתה קיבלת?

"התגובות בעולם מדהימות. אנשים תפסו אותי ויכלו לדבר על הסרט שעות, ועל התפקיד שעשיתי. סרטים שקשורים לצבא מעניינים אנשים בחו"ל. כל שיח של ימין-שמאל מעניין אנשים מבחוץ."

המטרה היא לא תהילה

אודי פרסי הוא יליד בת ים, ובגיל 13 עבר עם משפחתו לראשון לציון. הוא היה ילד מופנם וביישן, אחד שלא חלם מאז גיל שלוש לבדר את ההמונים. ובכל זאת, לקראת סוף השירות הצבאי שלו כחייל קרבי ערך רשימה של עשרה חלומות, דברים שהוא רוצה להגשים ובראש הרשימה כתב: להיות בצוות הווי ובידור במלון באילת; הדבר השני ברשימה היה לטוס לאוסטרליה. כמעט עשור לאחר מכן, הוא עדיין לא הגיע לדבר השני ברשימה כיוון שתחת שמי אילת, על שפת בריכה של מלון, התאהב בעולם הבמה.

"10% ילדה שלי". אודי פרסי, יהלי פרידמן.

אודי פרסי עם יהלי פרידמן מתוך "10% ילדה שלי". צילום: יעל לב-רם

הוא למד בסמינר הקיבוצים שלוש שנים משחק ושלוש שנים נוספות כדי להוציא תואר ראשון בבימוי והוראת תאטרון. אחרי תפקידים בהצגות פרינג' ובתאטרון הקאמרי ("האריסטוקרטים"), הגיע תפקיד ראשון גדול בסרט ישראלי. "חדר 514" צולם לפני כשנתיים ומאז הספיק גם להופיע בתפקיד קטן ב"העולם מצחיק" של שמי זרחין, לשחק בתפקיד ראשי בסרט נוסף, והוא ממשיך להופיע בתאטרון.

מה הפרויקטים הבאים שלך?

"צילמתי סרט שכתב וביים אורי בר-און ושנקרא "10% ילדה שלי". הוא נמצא בשלבי עריכה ואמור לצאת בשנה הבאה. אני מגלם את ניקו, החבר החדש של אמא של פראני בת ה-7.  בכל פעם אנחנו פוגשים דמויות אחרות בתל אביב, שאותן מגלמים עידן אלתרמן, ורד פלדמן, גור בנטביץ' ואורי קלאוזנר."

נראה שאתה בדרך הנכונה להגשים את החלום שלך.

"המטרה שלי היא לא תהילה. המטרה היא להתעסק בדמויות מורכבות ולנסות לספר איזה סיפור דרך הדברים שאני עברתי בחיים, שנפגשים ביחד עם הסיפור, ולספר את זה לקהל. כשאני קורא מחזה, או דברים שאני קורא ומרגשים אותי, בא לי לתת את המתנה הזאת גם לאנשים אחרים, וזה חלק מהדבר הזה."

אתה גם מלמד.

"חשוב לי להתעסק בהוראה. אני מלמד משחק בסמינר הקיבוצים, גם במכינה וגם קורס בוגרים פרטי שאני פותח. הייתי חודש וחצי אצל אוונה צ'בק בלימודים בלוס אנג'לס. היא נחשבת לאחת ממנחי השחקנים הגדולים ביותר היום. עשיתי סצנות אצלה בסטודיו עם שחקנים שהם כוכבים גדולים ביוון, באיטליה, בצרפת, באוסטרליה, בגרמניה… זו היתה מהחוויות היותר משמעותיות שעברתי בחיים שלי. היא פשוט מורה מדהימה. הייתי על גג העולם אצלה, החוויה לעבוד איתה ולקבל ממנה פידבק תרמה בעיקר לחיזוק הערך העצמי שלי והגושפנקה שאני במקום הנכון ובזמן הנכון."

חדר 514
ישראל, 2012
הפצה: החל מה-25.10.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.

"למלא את החלל": שיעור בהפצת סרט ישראלי בישראל

"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל". הדס ירון.

הסרט הישראלי "למלא את החלל" עלה בסוף השבוע האחרון להקרנות ברחבי הארץ, ושבר קופות: למעלה מ-30 אלף צופים צפו בסרט ב-31 בתי קולנוע, לפי דיווח של ההפקה. מדובר בסרט הביכורים של רמה בורשטין, חוזרת בתשובה שגם ביימה סרט על המגזר החרדי, והסכימה להקרין אותו ברחבי הארץ שלא בין כניסת ליציאת השבת. לשם השוואה, "הערת שוליים" של יוסף סידר פתח מול כ-20 אלף צופים ללא 'הפסקות' במהלך סוף השבוע הראשון שלו ביוני אשתקד, והסרט "העולם מצחיק" של שמי זרחין פתח מול כ-19 אלף צופים ביוני השנה.

אפשר להתווכח האם "למלא את החלל" מסחרי יותר מ"הערת שוליים", אבל ודאי לא בהשוואה ל"העולם מצחיק". מה גרם להפצה העצמאית של סרט ביכורים מבית אסף אמיר ו'נורמה הפקות' שלו, להצליח יותר משתי הפצות של הענקית 'יונייטד קינג', עם במאים מבוססים? -שימוש מצוין במומנטום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אורנה בנאי ל"זמר מזרחי" עם איתי תורג'מן

"נויורק". איתי תורג'מן.

"נויורק". איתי תורג'מן.

השחקנית אורנה בנאי ("אמאל'ה") תגלם את אימו של איתי תורג'מן ("הדילרים", "הישרדות VIP") בסדרה "זמר מזרחי" שאמורה להתחיל את צילומיה בימים אלה עבור זכיינית ערוץ 2, קשת. מדובר בסדרה הראשונה שבנאי תככב עבור הזכיינית, מאז הפיצוץ מאחורי תפקידה בסרט "זוהי סדום".

בסדרה, שמשווקת בתעשיה בתור הגרסה הישראלית ל"פמליה", תורג'מן יגלם זמר מזרחי שכובש יחד עם שלושת חבריו את הז'אנר המוסיקלי.

קשת ככל הנראה הכניסה את ההפקה להילוך מהיר, ולצד פרק פיילוט שאמור להצטלם בימים אלה, הסדרה צפויה לעלות בתחילת-אמצע 2013 לשידור. הזכיינית ודאי מנסה לא לפספס מדי את המומנטום היח"צני סביב תורג'מן, כוכב עונת ה-VIP האחרונה של "הישרדות" בערוץ 10, שבנתה לו מוניטין אופי בעיתי-משהו.

"למלא את החלל" – ביקורת

"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל" הוא סרט מרגש ומעניין, שמכיל תצוגות משחק, בימוי ומצלמה נפלאים, ונעכר רק בשל ההישענות הבלעדית על לבטיהן של הדמויות הראשיות, החוזרים ומשתנים בכל רגע של העלילה, לפעמים מבלי סיבה מספקת. הוא כמעט חף מהביקורתיות שרבים ודאי דורשים לראות בסרט על מגזר שונה ומקובע בדרך כלל (כפי שגם מוצג בסרט), אך קשה לצפות לאלמנט כזה בסרט שהיוצרת שלו היא חוזרת בתשובה שנמשכה לתוך העולם הזה 'מבחוץ', ומבקשת לפנות לכל הקהלים בסרט שלה.

מאחורי "למלא את החלל" עומדת רמה בורשטין, כאמור חוזרת בתשובה. היא נולדה בארה"ב, אך סיימה את לימודיה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל עוד בשנת 1994. זמן קצר לאחר מכן חזרה בתשובה, נישאה, גידלה ילדים, והחלה ללמד קולנוע במגזר הדתי. היא יצרה סרטים עלילתיים ותיעודיים קצרים לנשים חרדיות, ו"למלא" הוא סרטה הארוך הראשון. היא הצליחה לגייס לעזרתה בסרט תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי, מקרן אבי חי וממכון סאנדנס; וכמה שחקנים בולטים ואיכותיים מאד, בינהם יפתח קלייןעירית שלג ורזיה ישראלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מחסל מקצועי" – ביקורת

"פרילנסרז (ש.ל.ר)". פורסט וויטאקר, 50 סנט, ריאן או'נאן.

"מחסל מקצועי". פורסט וויטאקר, 50 סנט, ריאן או'נאן.

"מחסל מקצועי" הוא לכאורה עוד אחד מהסרטים הללו שמגיעים ישירות לדיוידי, ומעניינים רק פלח שוק ספציפי ביותר שעוקב אחר הקריירה של הראפר-מפיק-שחקן קרטיס '50 סנט' ג'קסון. אלא שהפעם 'פיפטי' (תרשו לי לקרוא לו כך) הצליח לגייס לסרט שלו את השחקנים המוערכים במיוחד רוברט דה נירו ופורסט וויטאקר, וכך גם הצליח להסב את תשומת הלב שלי לסרט. מדובר בסרט גרוע, אך גם אם נמנעים מהדיון החוזר-ונשנה על משכורת כנגד איכות הבחירות שלך כשחקן, אי אפשר שלא לכעוס על דה נירו שכלל לא ניסה להוציא את המיטב מהתפקיד שלו, כמו וויטאקר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

טרנד: מימון ציבורי לסרטי אנימציה לבוגרים

"נערה עם קעקוע דרקון". דיויד פינצ'ר.

דיויד פינצ'ר.

שכחו מהבורסה, יוצרי קולנוע מבקשים את עזרת הציבור במימון סרטם, באמצעות טרנד חדש: אתר גיוס הממון קיק-סטרטר (Kickstarter). לפני מספר חודשים הקולנוען צ'ארלי קאופמן ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "שמש נצחית בראש צלול") פתח את פרויקט הסטופ-מושן שלו "אנומליזה" (Anomalisa), וכעת הצטרף לניסיון גם הקולנוען דיויד פינצ'ר ("נערה עם קעקוע דרקון", "מועדון קרב") עם פרויקט אנימצית המחשב "גון" (Goon). שני הפרויקטים אינם חדשים בנוף, אבל כן בולטים משום הז'אנר שלהם והקולנוען שמאחוריהם.

שני הפרויקטים לא הצליחו ליצור מספיק ענין אצל אולפני ההפקה ההוליוודים כדי לקבל מימון מלא, בעיקר משום שמדובר בסרטי אנימציה לבוגרים. כשאין לך חיות מקפצות ושמחת-חיים מחד, וכשאתה מסתמך על אנימציה מאידך, די קשה למשוך את הקהל לסרט שלך. יעידו על כך רווחי הקופות של סרטים כמו "פרנקנוויני" של טים ברטון אשר מוקרן עכשיו בארה"ב, סרט הסטופ-מושן "קורליין ודלת הקסמים", ו"ביוולף".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כמה טוב להיות פרח קיר" – ביקורת

"כמה טוב להיות פרח קיר". אמה ווטסון עם לוגאן לרמן.

"כמה טוב להיות פרח קיר". אמה ווטסון עם לוגן לרמן.

היום כבר לא כותבים שירים על אהבה וגם כמעט ולא עושים סרטי התבגרות שאינם מוצפים בקצב תזזיתי או דרמטיות כבדה. לעומת אלה, נעים לפגוש בדרמה הרומנטית "כמה טוב להיות פרח קיר", שבכל זאת מצליחה להציע חוויה תמימה יחסית ונעימה למדי. העלילה עוקבת אחר סיפור התבגרותו של צ'ארלי, נער צעיר ורדוף, שבעזרת חבריו יבין כמה דברים על החיים ואופן ההתמודדות עמם. על אף שהסרט רחוק מלהיות מבריק או מוקפד, הוא בהחלט נוגע ומרגש.

עלילת "כמה טוב להיות פרח קיר" מבוססת על ספרו של סטפן צ'בוסקי, שגם ביים וכתב את התסריט לסרט. עבור צ'בוסקי זה הסרט המצליח הראשון שיצא תחת ידיו, ומבחינה זו לא נראה כי יש בו הבטחה גדולה לעתיד. מאמץ התסריט לספק שנינויות ואמירות אינטליגנטיות ניכר למדי וכך איכות החוויה נפגמת. בנוסף, מניעי הדמויות לא ברורים לגמרי והדיאלוגים אינם תמיד קוהרנטים ואף קטועים לעיתים. גם כבמאי לא נרשמת לזכות צ'בוסקי הצלחה, במיוחד לאור הזרימה המסורבלת והאחדות הכמעט מוחלטת של משחק בינוני מקאסט שעל הנייר הוא טוב למדי. למזלו של צ'בוסקי, "כמה טוב להיות פרח קיר" הוא מקרה מובהק בו השלם עולה על סכום חלקיו וכך, על אף אוסף מרכיבים שאינם מרשימים, יש בסרט קסם עקבי שמבטיח חוויה סופית של הנאה מתוקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

יס פלנט מתכננת תחרות בסינמטקים?

yes Planet Classic

yes Planet Classic

יס פלנט הפיצה השבוע הזמנות למסיבת עיתונאים לפרויקט שנקרא "יס פלנט קלאסיק" (yes Planet Classic), שעשוי להיות ניסיון של רשת הקומפלקסים להתחרות בסינמטקים. בהזמנה נכתב:

הכוכבים הגדולים של פעם באיכות הקרנה חדשנית של היום.
לראשונה בישראל, הקרנות באיכות מהפכנית לקלאסיקות של הוליבוד.

ככל הנראה, הנהלת הרשת מתכננת להקדיש אולם בקומפלקסים שלה להקרנות סרטים קלאסים, באיכות דיגיטלית מחודשת. הסרט הראשון שיוקרן במסיבת העיתונאים יהיה "חלף עם הרוח" (1939), ובהחלט מבשר על גילאיהם של הסרטים שיוקרנו במסגרת החדשה. בכך, תפתח רשת יס פלנט חזית מול הסינמטקים, שעד כה היו היחידים להקרין באופן סדיר סרטים בני למעלה משנה-שנתיים. מהלך כזה של יס פלנט בעל שני יתרונות שונים: ראשית, קהל צעיר רב תופש את הסינמטקים כמקום ארכאי בעל איכות וחוית צפיה ירודות, ועל כן לפעמים יעדיף לוותר על צפיה בסרט קלאסי שחפץ בו. יס פלנט תוכל ללכוד אליה מיעוט זה. שנית, הקהל המבוגר וחובב הקלאסיקות, מדיר כנראה את רגליו מהקומפלקסים ההמוניים, לטובת הסינמטקים הרגועים שמקרינים סרטים שמדברים אליו יותר. בעזרת יוזמת ה'קלאסיק', יס פלנט יכולה לפתות קהל מבוגר לצפות בסרטים גם אצלה.

התשובה הסופית באשר ליעודו של המותג תגיע במסיבת העיתונאים, ביום ב' (22.10).