מגזין סרטים (עמוד 55)

"מהפך" (Upheaval: The Journey of Menachem Begin) – ביקורת

"מהפך".

פסטיבל הקולנוע היהודי 2021 – נסו להסביר את המושג "מהפך" לאמריקאי.
"Upheaval" או בתרגום מעט רופף – "מהפך" – היא מילה שכולנו מכירים היטב, הקונוטציה שלה היא בלתי נפרדת שמשמעה רגע אחד היסטורי אי שם בבחירות 77'. סרטו של ג'ונתן גרובר, הנושא את אותו שם, משרטט את דמותו של מנחם בגין, אחת הדמויות המסקרנות של הימין הישראלי.

גרובר, יהודי-אמריקאי, התחנך על סיפורי העבר היהודי של משפחתו. בשנת 98' תיעד בסרטו הראשון את חזרתה של סבתו פולה, ניצולת שואה, לפולין. ב-2012 הוא צלל אחר דמותו של יוני נתניהו בסרטו "Follow Me: The Yoni Netanyahu Story".
גרובר מצליח לשרטט דמויות בעלות דיגנטי מן העבר היהודי-ישראלי ונראה שמטרתו היא לייצר מקור גאווה יהודי בתוך גל האנטישמיות אשר לעולם הולך ומתחדש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אירועי סינמטקים דצמבר 2021: פסטיבל סולידריות, דוקאביב-נגב, בחירות הנשיא ריבלין

"הרעות".

חודש דצמבר 2021 מביא איתו את פסטיבל סולדיריות לקולנוע וזכויות אדם, פסטיבל דוקאביב בנגב, וסט בחירות קולנועיות מאת נשיא מדינת ישראל לשעבר, ראובן "רובי" ריבלין.

פסטיבל סולדריות 2021

פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם 2021 (ה-11 במספר) חוזר להתקיים בסינמטק תל אביב ובמהדורה מוארכת של 10 ימים, אחרי שעבר לשידור באינטרנט אשתקד בעקבות מגיפת הקורונה. הפסטיבל יתקיים בין ה-9 ל-18 בדצמבר, בתמיכת הקרן החדשה לישראל, ארגון בצלם, מכון גתה, מזון: תשובה יהודית לרעב, זולת, בריטיש שלום-סלאם טראסט (BSST), האיחוד האירופי ועירית תל אביב.

בין האירועים שיתקיימו בפסטיבל:
מחווה לעמוס גיתאי, בין היתר עם סרטו האחרון "לילה בחיפה" שהוקרן בפסטיבל ונציה, כמו גם סרטיו "אזור חופשי", "קדוש", "אנה ערביה", "אסתר" ועוד;
מחווה לזכרו של יהודה ג'אד נאמן המנוח, שמלבד יצירתו הקולנועית היה ממייסדי העמותה שמאחורי הפסטיבל, עם סרטו "רחובות האתמול" (1989) והסרט שאהב "הקרב על אלג'יר" (1966);
אירוע לכבוד הסרט "המדריך לג'נטריפיקציה" של קרן שעיו, לביא ונונו ואסנת טרבלסי, אשר הספיק לגרוף ביקורות חיוביות בגרסתו כסדרה לטלויזיה;
והקרנה בנוכחות הבמאי קרל-לודוויג רטינגר של "התזמורת האדומה", סרט על אופי הצגתה הקולנועי של רשת הריגול בראשותו של ליאופולד טרפר בימי מלחמת העולם השניה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

יום הקולנוע הישראלי 2021 חוזר לסיבוב שני של סרטים ישראלים ב-10 ש"ח

"זרים מושלמים".

משרד התרבות והספורט והתאחדות ענף הקולנוע הכריזו על סיבוב שני של יום הקולנוע הישראלי 2021 (ובסיבוב זה, יהיה ה-8 במספר), שנקבע ליום רביעי ה-8 בדצמבר. תהיה זו הפעם השניה בתוך קצת יותר מחודש שבה סרטים ישראלים יוקרנו בעלות של 10 ש"ח בלבד. המארגנים נותנים את הקרדיט להצלחה של הסיבוב הראשון, ברם ראינו שכמות המבקרים בו לא שברה שיאים אפילו שהיתה גבוהה ממה שהיה אפשר לצפות עקב מגיפת הקורונה. סביר יותר שהתקדים הזה, בצפיפות הזו, מתרחש כדי לצ'פר את הקולנוע הישראלי על השבתת בתי הקולנוע בזמן הקורונה (העלות המוזלת ממומנת מכספי המדינה, שהובטחו להתרחב בעולם התרבות עוד במהלכה).

רשימת הסרטים שתוקרן בסיבוב השני של יום הקולנוע הישראלי השנה לא השתנתה מהסיבוב הראשון (מצורפת בהמשך לנוחיותכם), רק שמאז "זרים מושלמים" של ליאור אשכנזי (שדורג שלישי בכמות הצופים שגדשו אל האולמות שלו) הספיק הסרט לצאת לאקרנים ולזכות בביקורות חיוביות בסך הכל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חסד נצחי בע"מ" – ביקורת: הומור שחור ופשע בסגנון האחים כהן

"חסד נצחי בע"מ". בן קינגסלי.

אם לשפוט מפרק אחד, "חסד נצחי בע"מ" תהיה כנראה אחת מהסדרות המוצלחות שנראה בקרוב על המסך. הסדרה שעלתה בסלקום TV משחקת על הגבול הדק והמוכר בין הומור שחור ופשע, וברור כי התחנכה על ברכי האחים כהן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בית גוצ'י" – ביקורת #1: ליידי גאגא נהדרת

"בית גוצ'י". ליידי גאגא.

"בית גוצ'י" מגולל פרשיה לא מוכרת על אנשי בית האופנה המפורסם ולא מתמקד בעיצוב ותככנים בעולם הדוגמנות. הוא לא ייזכר עם הטובים שבסרטיו של הבמאי רידלי סקוט אבל הוא מהוקצע ולא נגרר לפרודיה או לקאמפיות בזכות סקוט.

רידלי סקוט יהיה בן 84 בשבוע הבא, והוא ממשיך לביים בקצב מעורר התפעלות. לאורך הקריירה הארוכה שלו ביים סרטים רבים, כולל אבני דרך משפיעים, שאת רובם אהבתי: "הנוסע השמיני" (1979), "בלייד ראנר" (1982), "תלמה ולואיז" (1991), "גלדיאטור" (2000), "להציל את מארק וואטני" (The Martian, 2015).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" – ביקורת #2: מהנה אפילו שברורה סחיטת הנוסטלגיה

"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי". מקנה גרייס.

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" הוא סרט שקשה לי לכתוב עליו. המעריץ שבי נהנה בו עד אין קץ. צופה הקולנוע המיומן ראה בעיקר פגמים.
אנסה להסביר איך ניתן לצפות בסרט בינוני ועם זאת להנות ממנו כל כך.

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" פועל בעולם בו האירועים אותם אנו מכירים מהסרט המקורי שיצא ב-1984 באמת התרחשו בניו יורק של אותה השנה. הסרט החדש מתעלם לחלוטין מסרט ההמשך ומהסרט שיצא לפני כמה שנים. ביננו, טוב שכך. סרט ההמשך היה בינוני מאוד והסרט בעל הקאסט הנשי היה חלש מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנקאנטו" – ביקורת #2: כמו יצא מספר הדרכה לסרט דיסני

"אנקאנטו".

"אנקאנטו" הוא סרט האנימציה ה-60 של אולפני וולט דיסני. לכבוד המאורע המרגש הם יצרו סרט שהוא הדוגמה המושלמת לבינוניות.

הסרט מספר על משפחת מדריגל. המשפחה גרה במקום קסום בשם אנקאנטו (קסם בספרדית). נר תמידי מגן עליהם בעזרת הקסם שהוא מפזר והוא גם מספק כוח מיוחד לכל אחד מבני המשפחה, למעט לאחת מהנכדות – מיראבל. עכשיו משהו מאיים על הקסם ודווקא מיראבל היא זו שתצליח לגבור על האיום ולהציל את המשפחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנקאנטו" – ביקורת #1: צבעוני ומקסים

"אנקאנטו".

"אנקאנטו", סרט האנימציה באורך מלא ה-60 של דיסני, נראה מקסים, עם צבעוניות ועיצוב נהדרים, אך הוא רחוק מהסרטים הטובים ביותר של דיסני, ואף נופל ברמתו משלושת הסרטים הקודמים של ביירון האוורד, אחד הבמאים החתומים עליו: "בולט", "פלונטר" ו"זוטרופוליס" היו טובים ומבדרים יותר, וגם מצחיקים יותר.

כמו ברוב הסרטים המצוירים של דיסני בשנים האחרונות, יש מישהי במרכז העלילה והפעם מדובר במירבל מדריגל, שמגיל צעיר עד בגרות מרכיבה את אותם המשקפיים. היא הכבשה השחורה במשפחה שמתגוררת בקולומביה, שכוללת סבתא, שלושה ילדים ונכדים רבים. לכל אחד מהם יכולת קסומה (כמו "כוח-על" אבל לא מדובר במשפחה של גיבורי-על): לשנות צורה, חוזק יוצא דופן, יכולת ריפוי וכדומה. הם משתמשים ביכולת שלהם בעיקר באופן חד-גוני שחוזר על עצמו. מירבל היא האכזבה של המשפחה אחרי שבטקס החגיגי לגילוי היכולת שלה התברר שלא ניחנה בדבר, היא רגילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" – ביקורת #1: רק פורט על מיתרי נוסטלגיה

"מכסחי השדים 3: החיים שאחרי". מקנה גרייס.

"מכסחי השדים: החיים שאחרי" הוא סרט שכולו מהול בנוסטלגיה לחובבי הסרט מ-1984, סרט נהדר שראיתי אין-ספור פעמים בילדותי/נעוריי ואוהבים מאוד להזכיר אותו בסרטים ובסדרות אמריקאיים.

אייבן רייטמן ביים את "מכסחי השדים" באמצע שורה של קומדיות מצליחות עד 1990, כולל "תאומים" ו"שוטר בגן ילדים" עם ארנולד שוורצנגר. הסרטים הבאים שלו פחות הצליחו ובשנים האחרונות הוא מתמקד בעיקר בהפקה. את "מכסחי השדים: החיים שאחרי" ביים בנו ג'ייסון רייטמן, שזוכה להערכה גדולה מאביו עם הסרטים שהוא מביים, וכוללים את "ג'ונו" ו"תלוי באוויר". כמוהם, יש בסרט הנוכחי משהו אמין ויפה ביחסים בין הדמויות, ליהוק מוצלח וכולם משחקים טוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסדרה הישראלית "טהרן" זכתה בפרס האמי הבינלאומי לדרמה 2021

"טהרן". ניב סולטן. צילום באדיבות כאן 11.

סדרת המתח הישראלית "טהרן" של משה זונדר, דנה עדן ומאור כהן ובכיכובה של ניב סולטן, הוכתרה בתור סדרת הדרמה הטובה ביותר של פרסי האמי הבינלאומי 2021 (ה-49 במספר). השחקן הישראלי רועי ניק שהיה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר על "נורמלי", הפסיד אותו לדיויד טננט על הופעתו במיני-סדרה "דז".

טקס הענקת הפרסים הפיזי התקיים הלילה (בין שני לשלישי) בניו יורק, בהנחיית הקומיקאית איבון אורג'י ("לא בטוחה"), ובין היתר נכחו בו כדי לקבל את הפרס זונדר, עדן והבמאי דני סירקין, שלקח הפוגה מצילומי העונה השניה שמתקיימים בימים אלה באתונה שביוון ומיועדת לשידור ב-2022. את הפרס העניק לצוות השחקן בריאן קוקס ("יורשים").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כוחו של הכלב" – ביקורת: קאמברבאץ' במנעד רחב של רגשות

"כוחו של הכלב". בנדיקט קמברבאץ'.

"כוחו של הכלב" הוא דרמה תקופתית שמתרחשת במרחבים של מונטנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ועוסקת במשפחתיות, מאצ'ואיזם, תדמית והתמודדות עם שינויים. בתפקיד הראשי בנדיקט קאמברבאץ' שמוכיח שוב שהוא מסוגל לכל תפקיד, כשהוא מגלם קאובוי קשוח. הנופים מהממים ומרגישים מאוד אותנטיים (למרות שהסרט צולם בניו זילנד) ובכלל הצילום לאורך כל הסרט יפהפה. זה פשוט לא מספיק בשביל ליצור עניין בסרט. הסרט יעלה בנטפליקס בתחילת דצמבר, אבל מי שכבר מוכן להשקיע מהזמן שלו בסרט שאמנם רגיש וניואנסי, אבל לא מעניין במיוחד, כדאי שיעשה את זה במסך הגדול, שלפחות ירוויח מהאפקט הויזואלי המוקפד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אתמול בלילה בסוהו" – ביקורת #2: חצי מצוין וחצי מגוחך

"אתמול בלילה בסוהו". אניה טיילור-ג'וי.

"אתמול בלילה בסוהו" הוא מותחן אימה שכולל אלמנטים על טבעיים, שפה עיצובית משגעת ופסקול מהמם עם מוסיקה משנות ה-60. החצי הראשון של הסרט כל כך טוב, שהוא גורם לחצי השני והמגוחך (לא בקטע הומוריסטי) להיראות אפילו גרוע ומנותק יותר ממה שהוא באמת. העלילה שמתפתחת יפה ובקצב מושלם מפנה את דרכה להבהלות ילדותיות, ניסיונות להגעיל ומחזוריות סרת טעם. רחוק מלהיות סרט נוראי, אבל באמת שאין טעם לצפות בו, בטח אם עברתם את גיל 16 (והוא מוגבל לצפייה מעל לגיל הזה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »