מגזין סרטים (עמוד 56)

"תיק קוליני" – ביקורת: קלישאות של דרמה משפטית

"תיק קוליני". פרנקו נרו, אליאס מבראק.

כשאומרים לי סרט גרמני, האסוציאציה הראשונה שלי היא מלחמת העולם השנייה והשואה, ולכן לא הופתעתי כשסרט הדרמה המשפטית "תיק קוליני", שמבוססת על ספר, נוגע שוב בתקופה אפלה זו. מניח שהדגל הנאצי בכרזה היה גם איזשהו רמז מטרים. הסרט נופל לכל הקלישאות של דרמה משפטית, כולל עריכה שמשלבת צילומים של הרבה חומרי קריאה כדי שנבין כמה הגיבור עמוס בעבודה וכמובן מקבל עזרה ממקום לא צפוי שמביאה לפתרון. הסרט בסך הכל לא רע, אבל לא משהו ששווה בשבילו ללכת לקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקופסה השחורה" – ביקורת: קצב ואווירה נכונים

"הקופסה השחורה". פייר ניני.

"הקופסה השחורה" הוא מותחן צרפתי שגיבורו הוא עובד הרשות לתעופה המאזין להקלטות בניסיון לברר כיצד תאונות מתרחשות ובאסון תעופה רציני אשר מגיע לפתחו. למרות שאיכויות הצילום מדהימות והמשחק ברובו מוצלח, אין בסרט מספיק ייחוד. גם האופן שבו מתגלה הפתרון לתעלומה מעט בעייתי, מה שקצת מקלקל את הפאנץ' (אפילו שהמשמעות שלו מטרידה למדי). הסרט בהחלט אפשרות טובה לאוהבי הז'אנר, כל עוד הם יודעים שהם לא הולכים לצאת עם איזושהי בשורה גדולה.

לבמאי יאן גוזלן משיכה ליצירת מותחנים (בהם הוא גם מעורב בתהליך הכתיבה), ולכן לא מפתיע שהוא יודע איך לשמור על הסרט בקצב הנכון ולחשוף עוד ועוד חלקים בעוד העלילה הולכת ומסתבכת. הסרט שומר על עניין לכל אורכו ומעל מרחפת אווירה עוכרת שלווה שמתאימה בדיוק לחקירת אסון שפתרונו לא ברור כמו שנראה בתחילתו. זהו שיתוף הפעולה השני של הבמאי עם השחקן פייר ניני בו בתפקיד גיבור הסרט (הקודם היה המותחן "הגבר המושלם" משנת 2015).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

החלו צילומי העונה השניה של "מנאייכ" עם שלום אסייג, עמוס תמם ולירז חממי

"מנאייכ". דורון בן דוד, שלום אסייג. צילום: רואי רוט.

צילומי העונה השניה של "מנאייכ" החלו היום (ב'), וחוזרים לככב בה שלום אסייג, עמוס תמם, לירז חממי ודורון בן דוד. גם את העונה הזו כתב היוצר שלה, רועי עידן, וישוב לביים אלון זינגמן.

העונה השניה ממשיכה מנקודת הסיום של העונה הראשונה, [ספוילר] בה נמצאה גופתו של רוסלן מנחמוב. הפשע שואב את טל בן הרוש (חממי) בחזרה אל תיק ברק הראל (תמם), ובדיוק כשחשבנו שזה הופך להיות המופע שלה, שוב מוזעק איזי (אסייג) חזרה מהפנסיה. גם הפעם מוצא את עצמו איזי ראש בראש מול חברו הטוב לשעבר, והמערכת שוב מנסה לסכל את מאמציו להשיג צדק. אל הקלחת מצטרף בן טיפוחים חדש של ברק הראל, הוא ראש מחלק הרצח בימ"ר מרכז, שי פיליפ (עומר ברנע, "המדרשה"), וחקירה שחושפת קשרים בין המאפיה הרוסית לבין ראש הממשלה. עוד מצטרפים נטלי עטיה ("זינזאנה", "כסף קטלני") בתור אחותה של טל בן הרוש, ולדימיר פרידמן ("דיבוקים") בתור מקורב למאפיה הרוסית ואחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

החלו צילומי סדרת המתח הישראלית "מלאך משחית" עם תום אבני

"מלאך משחית". תום אבני. צילום: נועם ארזי.

צילומי סדרת המתח העל-טבעית הישראלית "מלאך משחית" בכיכובם של תום אבני, הישאם סלימאן, ומאיה ורטהיימר, החלו היום (ב'). את הסדרה בת שמונת הפרקים יצרו נח סטולמן ("פאודה", "תמרות עשן"), אביגיל בן דור ניב ועודד דוידוף ("מלכת היופי של ירושלים", "תיק נעדר"), כשסטולמן כתב את התסריט ודוידוף מביים.

העלילה מספרת על צמד ציידי-שדים בעל-כורחם, מלכי פרייס, פסיכולוגית חרדית, ובאר, פיזיקאי וחילוני מובהק (אבני), שחוברים יחד כדי לפענח את סוד הופעתו של שד רצחני אשר זורע אסון והרס בקהילה חסידית, בירושלים של ימינו. חקירתם תוביל אותם אל נבכי המיסטיקה החסידית, תבחן את יסודות אמונתם של הגיבורים ותעמת אותם עם רוע בלתי נתפס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אתמול בלילה בסוהו" – ביקורת #1: מתחיל נהדר ולא מתאושש מהתפנית

"אתמול בלילה בסוהו". תומסין מקנזי.

אני חושב שאסור לדעת יותר מדי על סרט שעומדים לראות אבל חשוב לדעת איזה סרט הולכים לראות, את הסגנון שלו. "אתמול בלילה בסוהו" מתחיל כדרמה ונופל למחוזות האימה, כשהמילה "נופל" מכוונת כי בשלב זה איבדתי עניין, לא רק בשל שינוי הטון אלא בעיקר כי בשלב הזה הכול הופך לסיוט לדמות הראשית, הדברים מתחילים לחזור על עצמם ומאבדים את הצופים.

"אתמול בלילה בסוהו" מתחיל נהדר, לא רק הקטע הקצבי הראשון אלא בכל האקספוזיציה שלו. מיד ברורה האישיות של הדמות הראשית, מאיפה היא באה, לאן היא הולכת, הזמן, המקום, הסיטואציה, הקשיים שלפניה, הדברים שהיא צריכה להתמודד אִתם. זה כתוב טוב, עשוי כהלכה, מבטיח מאוד ולא תבניתי וצפוי מדי. כשהופיע מרכיב המסע בזמן, שאני אוהב מאוד באופן כללי, קיבלתי אותו למרות הזיווג המוזר. הרעיון של מפגש של דמות עם אישיות שונה לגמרי ממנה שגורמת לשינויים בחייה (לפעמים בחיי שתי הדמויות) הוא מוצלח ולא במקרה אבן יסוד בספרות ובקולנוע. כשזה עובד זה מצוין אז אין סיבה שלא להמשיך עם זה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הולך לעיבוד: "הבחורים בסירה"

ג'ורג' קלוני על סט הצילומים של "משחקי שלטון" (2011)

"הולך לעיבוד" הוא טור חד פעמי, כנראה, על ספר שקראתי ועומד להפוך לסרט; איך אני חושב שייראה הסרט, מה אני מקווה לא לראות בו, ועל אלו חלקים מהספר בטח יוותרו.
בטור הראשון (ואולי האחרון) אעסוק בספר העיון "הבחורים בסירה" מאת דניאל ג’יימס בראון, שפורסם ב-2013 והצליח מאוד בארצות הברית.

קל מאוד לראות את הספר הזה הופך לסרט. הוא מגולל את סיפורו של עני מרוד שמוצא את מקומו בין בחורים ממשפחות טובות, שבזכות יכולתו הספורטיבית ועקשנות בריאה מתברג לנבחרת ארצות הברית שנשלחה להתחרות באולימפיאדה. ג'ורג' קלוני מביים את הסרט שנוכל לראות בסוף 2022 או יותר סביר שב-2023. גרסה קודמת של התסריט כתב כריס וייץ (שהיה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד של "רווק פלוס ילד", שהוא גם ביים) כשקנת' בראנה אמור היה לביים את הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחה מנצחת" – ביקורת: ויל סמית' ורגעים נוגעים ללב

"משפחה מנצחת". וויל סמית'.

"משפחה מנצחת" הוא סיפור על משפחת ויליאמס, דרמה אודות ריצ'רד (ויל סמית'), אביהן של צמד הטניסאיות המצליחות ונוס וסרינה, שהיה נחוש להביא אותן לפסגת הטניס העולמית. הסרט מתמקד בשנים המוקדמות, לפני שהיתה להן קריירה, כשוונוס (המבוגרת מהשתיים) בת 11 בלבד. פה ושם ישנם רגעים נוגעים ללב ומסקרן לראות מה הביא את שתי הבנות משכונת קומפטון בדרום לוס אנג'לס לצמרת ספורט שמעטים השחורים שעוסקים בו. ברקע רואים מעט אירועי חדשות של התקופה (תחילת שנות ה-90) ומזכירים ומופיעים שחקנים בתפקיד שחקנים מובילים של הימים ההם (אפשר היה לוותר על האזכור הלא מתוחכם במיוחד לאנדי רודיק).

בהתחלה שומעים שורות בודדות של קריינות מיותרת במיוחד מפי ריצ'רד, שלא שומעים שוב, וזה מרגיש כמו שאריות מגרסאות קודמות ששכחו להוציא. נדמה שמתחילים את הסיפור קצת מאוחר מדי, אך נקודת הסיום שבחרו מעניינת ובלתי צפויה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: אפילו עם 71 מיליון דולר, בכורת "נצחיים" מאכזבת

"נצחיים". ריצ'ארד מאדן, ג'מה צ'אן, ליה מקיו.

בכורת סרט הקומיקס "נצחיים" גרפה 71 מיליון דולרים בקרב 4,090 בתי קולנוע בצפון אמריקה, על פי הערכות. עם כוכבים מוכרים כמו אנג'לינה ג'ולי, ריצ'ארד מאדן, קית הארינגטון וסלמה הייק, בכורת "נצחיים", שלא כל כך רחוקה מזו של "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" (75.4 מיליון דולרים לסרט שתויג 'אסייתי' ללא כוכבים צעירים גדולים), מאכזבת. בצירוף הביקורות הצוננות וחוות הדעת של הקהל בסקרים (ציון B בסקרי 'סינמה-סקור', CinemaScore, הנמוך ביותר לסרט מארוול) הסכום הזה נוטע חשש שהסרט יתקשה להחזיק מעמד שבועות רבים באקרנים ("שאנג צ'י" הגיע בסופ"ש העשירי שלו באקרנים ל-223 מ"ד בצפון אמריקה). בהסתכלות כלל-עולמית, המצב קצת יותר טוב, ו-161.7 מיליון הדולרים שגרף "נצחיים" מסמנים אותו בתור הבכורה השניה-הכי גבוהה של 2021 (מתחת ל-163 מיליון הדולרים של "מהיר ועצבני 9").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נצחיים" – ביקורת #2: תסריט רדוד מול בימוי מהורהר גורמים לשעמום

"נצחיים".

"נצחיים", הסרט החדש ביקום הקולנועי של מארוול, מתיימר להיות סרט עמוק ואמנותי. למרבה הצער הוא נכשל בכך והצופים נשארים עם סרט ארוך מאוד באופן בלתי מוצדק, שהולך ודועך ומסרב להסתיים.

לא הייתי רוצה להתחלף עם ראשי היקום הקולנועי מארוול. הסיפור אותו התחילו אי שם ב-2008 עם הסרט "איירון מן" הסתיים לפני הקורונה בצורה מרשימה ביותר. בלי שיכלו לדעת מראש הם יצרו קבוצת גיבורים מופלאה שבעיקר לוהקה באופן מושלם. עכשיו הם מגיעים למקום בו הם צריכים לייצר את הרוב מהתחלה, להכניס הרבה גיבורים חדשים ולחפש את הקשת הסיפורית שתוביל לשיאים חדשים כשהרף שהם הציבו בסיפור הקודם הוא גבוה ומרשים מאוד. זה לא פשוט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נצחיים" – ביקורת #1: הדמויות מאופיינות רק בכוחותיהן

"נצחיים".

"נצחיים" הוא סרט פעולה על פי קומיקס מבית "מארוול" (איירון-מן, קפטן אמריקה, תור) אך ללא גיבור-על מרכזי. הסרט לא מבדר או מהנה כפי שהוא אמור להיות, והתוכן לא מצדיק את האורך שלו (מעל שעתיים וחצי).

כפי שמוסבר בכיתוב בהתחלת הסרט -וזמן קצת אחר כך גם נאמר בדיאלוג- חבורת הנצחיים הגיעה לכדור הארץ לפני 7,000 שנה כדי להציל את האנושות מיצורים שנקראים סטיות (מעין סטגוזאורוס מפלצתי קל רגליים). לכל אחד בחבורת הנצחיים יש כוח-על שונה (ריפוי פגיעות גופניות, הפיכת עצמים לחומר אחר, תעופה וירי מהעיניים, ריצה מהירה במיוחד, יכולת השתלטות על המוח, ועוד), כולל לזאת החירשת שדבריה מופיעים בכתוביות (בעברית בלבד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדו קרב האחרון" – ביקורת: היה עדיף בלי נקודות המבט השונות

"הדו-קרב האחרון". אדם דרייבר, מאט דיימון.

"הדו קרב האחרון" הוא דרמה תקופתית שמתרחשת במאה ה-14 שמבוססת על אירוע היסטורי ומציגה את אותו הסיפור משלוש נקודות מבט. למרות שבתחילה הוא נראה כסרט מלחמה שכולל רק קרבות, משחקי מעמדות והרבה כבוד מאצ'ואיסטי, הוא משתנה בהמשכו לדרמה אישית ורגישה. כמו בכל הסרטים שמציגים כמה נקודות מבט, גם פה ישנה חזרתיות של סצינות בהן המיקוד הוא אחר ולפעמים התמונה כוללת שינויים מרומזים, אך חשובים. עם זאת, גרסה אחת של הסיפור עם ניואנסים שונים שיעבירו את נקודות המבט השונות, הייתה מעלה את רמת הסרט, כי הייתה נמנעת מלייגע את הצופים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מי היו שוברי הקופות של יום הקולנוע הישראלי 2021?

"תמונת הנצחון". ג'וי ריגר. צילום: עמית יסעור.

יום הקולנוע הישראלי 2021 (ה-7 במספר) נערך אתמול, וכבר הספקנו לקבל את רשימת הסרטים הישראלים שוברי הקופות שהוקרנו ברשתות הקולנוע הגדולות בארץ במחיר כרטיס של 10 ש"ח בלבד. ביום הקולנוע הישראלי השתתפו השנה 32 סרטים והם משכו למעלה מ-100 אלף צופים – קצת פחות מכ-120 אלף הצופים שצפו בסרטי יום הקולנוע הישראלי בשנים 2018 ו-2019, טרום מגיפת הקורונה שהשביתה אשתקד את בתי הקולנוע, ומנעה דאז את יום הקולנוע הישראלי. צריך לזכור שמגיפת הקורונה עדין איתנו, ואמנם קהל היעד גדש את האולמות עבור "לשחרר את שולי" על למעלה ממיליון הצופים בו, לא ניתן לומר שכל המשק הישראלי, ובתי הקולנוע בפרט, חזרו לכושר מלא כפי שהיה לפני הקורונה – ולכן נתון הצופים השנה מעודד מאד.

כמו בכל שנה, גם הפעם ברשימת חמשת הסרטים הנצפים ביותר ביום הקולנוע הישראלי ניתן למצוא בעיקר סרטים שהקהל המקומי שמע עליהם משום שכבר הוקרנו מבעוד מועד בבתי הקולנוע. אלה הם "לשחרר את שולי" של בן בכר עם ג'וי ריגר, "עוד סיפור אחד" של גורי אלפי עם דינה סנדרסון ו"אחד בלב" של טליה לביא עם רן דנקר – שלושתם קומדיות. אבל מפתיע המהפך לפיו "לשחרר את שולי" הפסיד את המקום הראשון ל"תמונת הניצחון" של הבמאי אבי נשר, שממשיך להוכיח עד כמה מותג חזק הוא (במידות המתאימות: כשיעלה הסרט באופן סדור לאקרנים הוא לא צפוי לעקוף את מיליון הצופים של "שולי"). לצערי מארגני יום הקולנוע הישראלי סירבו לפרסם את כמות הצופים בכל סרט השנה, משמע איננו יכולים לדעת מה הפער בין "תמונת הנצחון" ל"שולי".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »