אופיר איל - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 7)

"קוטלי המכשפות" – ביקורת

"קוטלי המכשפות". ג'רמי רנר.

"קוטלי המכשפות". ג'רמי רנר.

אם אתם מדמיינים אגדת ילדים קלאסית שעברה עדכון לימינו, תחשבו שוב. התיאור המדויק של "קוטלי המכשפות" הוא עמי ותמי כתירוץ לסרט פעולת אימה, שבינו לבין המקור של האחים גרים אין שום קשר. 90 דקות של סצינות פעולה מהירות ודי בוטות, שאינן מתאימות לילדים וידברו בעיקר למי שאקדחים, דם ואנימציה ממחושבת בווליום גבוה מדי משמחים אותו. על תוכן אין ממש מה לדבר וגם לא על יצירתיות שאינה טכנית. אגדת ילדים שמבקרת בכל מה שפחות מוצלח בשנות ה-2000 והופכת למרחץ דמים בתלת מימד הזקוק לריטלין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפגשים" – ביקורת

"מפגשים". ג'ון הוקס.

"מפגשים". ג'ון הוקס.

הסרט "מפגשים" מציג את הסיפור האמיתי של מארק אובריאן, משורר שעקב מחלת ילדות שותק כמעט בכל גופו. כאשר בגיל 38 מחליט מארק כי הגיע זמנו לדעת אישה, הוא פונה לסרוגייט (מטפלת מינית), ועל מאמרו המתאר מפגשים אלה מבוססת העלילה. על אף האהדה לה זכה הסרט בפסטיבלי קולנוע שונים, מדובר בסרט שמרכיביו נחמדים אך הם אינם מפותחים מספיק. הסרט נותר פשוט וקטן ומפספס הזדמנות לרגש כפי שהיה צריך וכפי שללא ספק, יכל.

לאחר שחלה בגיל 6 במחלת הפוליו, הופך אובריאן (ג'ון הוקס, "קר עד העצם"), למשותק כמעט בכל חלקי גופו. כתוצאה הוא כבול רוב שעות היום לריאת ברזל המסייעת לו לנשום ונסמך על טיפול צמוד. כאשר אובריאן מפתח רגשות לאחת מהמטפלות שלו, גבריותו מתחילה להעסיק אותו יותר ויותר. המשורר המשותק, שמעולם לא התנסה במגע מיני, מחליט לנסות ולאבד את בתוליו ובעקבות כך הוא פונה לסרוגייט (הלן הנט, "מה נשים רוצות"), המסייעת לו לבחון את מיניותו.

על מפגשים אלה כתב אובריאן מאמר אותו עיבד בן לוין לתסריט. לוין גם ביים את הסרט והתוצר מוגדר כאחד הסרטים העצמאיים הבולטים של 2012 (זוכה פרס חבר השופטים ובחירת הקהל בפסטיבל סאנדאנס ועוד). לצד קרדיטים אלה, ראוי לציין שלמעשה "מפגשים" היה יכול להיות סרט גדול הרבה יותר ומאחר ולוין הוא בעל תפקיד מפתח ביצירה, האצבע המאשימה על כל מה שקטן ולא מפותח בו, מופנית אליו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כוננות עם שחר" – ביקורת

"כוננות עם שחר". ג'סיקה צ'סטיין.

"כוננות עם שחר". ג'סיקה צ'סטיין.

"כוננות עם שחר" מציג את אחד המרדפים המפורסמים בהיסטוריית העולם המערבי – המרדף אחר אוסמה בן לאדן לאחר פיגועי האחד עשר בספטמבר. המרדף, שנמשך עשור, מוצג כדרמת מתח היסטורית עשויה כהלכה ומאפשר הצצה מרתקת לדרכי הטיפול האמריקאי בטרור. אופן עשיית הסרט מאפשרת לצופה לקבל את התחושה כי לפנינו סרט כמעט תיעודי ובאופן זה, העומק והמורכבות המוצעים בו כמעט ונשכחים. עם זאת, אותה יכולת להשכיח מהצופה את הפער בין הסיפור הקולנועי לזה התיעודי, היא גדולתו של הסרט ובזכותה מועמדותו לאוסקר ראויה.

את הסרט ביימה קתרין ביגלו, האישה הראשונה שזכתה בפרס האוסקר ובפרס גילדת הבמאים האמריקאיים. הסרט "מטען הכאב" שביימה וזיכה אותה בפרסים אלו ואחרים, עסק גם כן בקשר בין ההגדרה 'פעילות צבאית' לבין אלימות ומחירה הממשי והנפשי. ביגלו נחשבת לייחודית מבחינת אופן עיסוקה בפעילות הצבאית האמריקאית מאחר והיא מסרבת להוסיף לעיסוק זה קונטקסט פוליטי מובחן. כפי שב"מטען הכאב" עמדתה הערכית של ביגלו התבטאה דרך הפרדתה בין התוצר בשטח לבין יוצריו, כך היא עושה גם בסרט הנוכחי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לינקולן" – ביקורת

"לינקולן".

"לינקולן".

שפילברג חוזר ומביא עמו את את אברהם לינקולן בעת מהלכו ההיסטורי לשחרור העבדים בארה"ב. החדשות הטובות הן ש"לינקולן" הוא כל מה שטוב בשפילברג ולא פגשנו בו כבר זמן מה. בבימוי צנוע ומוקפד, מציע הסרט הצצה לאחד מהמהלכים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית. הסרט מעניק למהלך את מלוא ההוד וההדר הראויים, אך למרבה המזל, כמעט ללא פאתוס או סחטנות רגשית. קרוב לשלוש שעות יעברו לכם בקלות ועוד תצאו עם השראה וקצת מחשבות פוליטיות רלוונטיות על חשבון הבית.

סטיבן שפילברג הוא אחד מהבמאים הפורים והחשובים של המאה ה- 20/21 והוא התפרסם בעיקר בזכות יכולתו להפיק ולהכיל סיפורים עצומים בגודלם- אם זה "אי.טי." המרגש או "פארק היורה" המרשים. אם זה "להציל את טוראי ריאן" שנגע בעצביה החשופים של אמריקה או "רשימת שינדלר" שבצדק או לא, נרשם בהיסטוריה כסרט השואה המשמעותי ביותר. בכל אלה בלטו כשרונו המובהק של הבמאי אך גם חיבתו למחוות גרנדיוזיות נוטפות פטריוטיות או קיטש מוגזם וסנטימנטלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עיר שבורה" – ביקורת

"עיר שבורה". מארק וולברג מימין, עם ראסל קרואו.

"עיר שבורה". מארק וולברג מימין, עם ראסל קרואו.

"עיר שבורה" היא דרמת פשע אמריקאית המתארת את קורותיו של בלש משטרה המסתבך בפוליטקה מושחתת. נשמע מוכר? סביר להניח שכן וזו גם החוויה ש"עיר שבורה" מותירה – התחושה שכבר היינו בסרט הזה, עם השחקנים האלה והעלילה הזו. מסוג הסרטים שתמצאו את עצמכם בטוחים שכבר ראיתם אותו במטוס.

אלן יוז הוא במאי הסרט ואין באמתחתו סרטים משמעותיים שיעידו על כישרון או עניין משמעותיים. הדבר היחיד שאפשר אולי לציין לטובתו הוא שאמנם הוא מוביל את "עיר שבורה" בדרך עלילתית מוכרת אך רוב הדרך חוסך מהצופה מחוות 'אמריקאיות' שחוקות מדי. באופן זה, התסריט והמשחק נותרים בזירה הבינונית והצפויה ולפחות אינם גולשים לזו היומרנית והמרגיזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'אנגו ללא מעצורים" – ביקורת

"ג'אנגו ללא מעצורים". ג'יימי פוקס.

"ג'אנגו ללא מעצורים". ג'יימי פוקס.

"ג'אנגו ללא מעצורים" הוא, יותר מהכל, פשוט סרט של טרנטינו: קצב מהיר, דיאלוגים שנונים, אלימות ללא סוף ומחוות על מחוות לפנינות קולנועיות ישנות. האם זה טוב? הדעות חלוקות. טרנטינו הוא יוצר ייחודי ומוכשר כשד, שהנאתו מעמדת היוצר ניכרת בכל עבודותיו. הקושי מתחיל כיוון שבסרט הנוכחי, אותה הנאה מבורכת בולטת כל כך עד שמרוב כיף נעלם קצת היער. אין ספק שעל הסט של הסרט היה כיף גדול, שטרנטינו נהנה מכל שוט ושאף הומאז' לא נתקל בסירוב. המחיר- עומס, אורך ועלילה שמניעה את עצמה. אם זה לא היה טרנטינו, המילים היו קשות יותר. מצד שני, אין במאי אחר שמסוגל להפקה, בכל זאת מרשימה, שכזו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פופולרית" – ביקורת

"פופולרית". דבורה פרנסואה.

"פופולרית". דבורה פרנסואה.

כואב הלב לתת לסרט שני כוכבים, אבל קשה מאוד להביט בעיניים ליצירה שמגדירה מחדש את המושג 'משקל נוצה' ולתת לה יותר. "פופולרית" הוא שמה של קומדיה המעלה על נס את היכולת המרתקת של הקלדה מהירה באמתלה של סרט תקופתי שאמור להיות קסום ונאיבי. בסופו של דבר מדובר ב- 111 דקות שאמורות להיות מוקרנות, אולי, בטלוויזיה. אז, הייתם מביטים בהן, נאנחים בנחת לזכר שנות ה- 50 היפות ובין סצינה לסצינה מתפנים לנקות את הבית, לפתור תשבץ ואז לבדוק מיילים מבלי שהפסדתם ולו טוויסט אחד בעלילה המחוכמת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופטימיות היא שם המשחק" – ביקורת

"אופטימיות היא שם המשחק". רוברט דה נירו, בראדלי קופר, ג'קי וויבר.

"אופטימיות היא שם המשחק". מימין: רוברט דה נירו, ג'קי וויבר ובראדלי קופר.

הבטחה לקומדיה רומנטית בנושא לא-שגרתי, במאי טוב וקאסט מרשים – כל אלה מאפיינים את הסרט החדש "אופטימיות היא שם המשחק". הרבה לפני צאת הסרט לאקרנים נוצר סביבו באז משמעותי ונבנו ציפיות גבוהות, ולאחר צפייה ששמחה להגדיר את עצמה "ראשונה", נראה כי יש סיבה להיות אופטימים. גם אם לא הכל מושלם, גם אם ניכר שמדובר בסרט המבוסס על ספר ובהתאם יש ניסיון לדחוס פרטים, עצם החשק לצפות בסרט שוב, אומרת הכל. הסרט נעים, מצחיק, שומר על ערנות ובעיקר מתהדר בקאסט מלא דינמיקה מחשמלת.

דיויד או. ראסל ביים וגם עיבד לתסריט את הספר בעל השם הזהה. היצירה המצליחה ביותר שלו עד היום היא "פייטר" שהעניקה את פרס האוסקר לכריסטיאן בייל, אך הוא גם זה שעומד מאחורי הסרט "אני אוהב האקביז". חשוב לציין גם את הסרט הזה מכיוון שגם בעזרתו, בדומה לדמותו של בייל ב"פייטר", ניתן לראות שראסל אוהב לעסוק בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים. במה שעוד אפשר להבחין דרך שני סרטים אלה הוא שראסל אינו עוסק בנושא זה בצורה כבדה מדי ומקפיד לשמור על הומור. ב"אופטימיות היא שם המשחק" הוא לוקח את ההומור סביב הנושא צעד אחד קדימה ומצליח לייצר דרמה מקסימה, רומנטית מאוד, שלא מעלה שאלות הרות גורל סביב התנהגות שאינה נורמטיבית – אלא חוגגת אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רובוט ופרנק" – ביקורת

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

בסרט "רובוט ופרנק", פרנק, הנאבק בשלביה הראשונים של מחלת האלצהיימר, נאלץ להתמודד עם מטפל סיעודי חדשני אותו הוא מקבל מבנו. העלילה, המתרחשת 'בעתיד הקרוב', מציגה עולם בו רובוטים הם חלק מכוח העבודה הנפוץ וכך מתמקד הסיפור בקשר הנרקם בין קשיש זעוף לבין רובוט טיפולי מתוחכם. הסרט מתחיל כקומדיית פשע משעשעת ומעלה חיוך מדי פעם אך בסופו של דבר מתפספס ואינו יותר מסתמי ומלאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הרווקה" – ביקורת

"הרווקה". איילה פישר, קירסטן דאנסט, ליזי קפלן.

"הרווקה". איילה פישר, קירסטן דאנסט, ליזי קפלן.

בסרט "הרווקה", 3 חברות ילדות רווקות מתאחדות שוב על מנת לחגוג את חתונתה של חברתן הרביעית מימי התיכון. מאחר וזו הנישאת נתפסת על ידן כפחות אטרקטיבית מהן, השלוש מקבלות את מסיבת הרווקות בהרבה מרירות ורואות בה בעיקר הזדמנות לחגוג את איחודן. התוצר הוא קומדיית בנות משעשעת, שהשחקניות המצוינות בתפקידים הראשיים הן למעשה מוקד העניין המרכזי. בזכותן, על אף הבעיות בתסריט ובבימוי, מדובר סך הכל בסרט מהנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המדריך לאהבה" – ביקורת

"המדריך לאהבה". מוניקה בלוצ'י, רוברט דה נירו.

"המדריך לאהבה". מוניקה בלוצ'י, רוברט דה נירו.

"המדריך לאהבה" מציג שלושה סיפורים על שלוש התאהבויות, כל אחת אמורה לייצג שלב אחר בחיים. במרכז כל עלילה מככבות סצינות קלילות ומטופשות, קומדיות מצבים תמימות עד חסרות תיחכום והתוצאה היא קומדיה מבוגרת נוטפת רומנטיקה, שרק שפה כמו איטלקית מסוגלת להחזיק בה מעמד בצורה סבירה. הסרט מתאים בעיקר לגיל השלישי שיוכל להיאנח בנחת אל מול שלל סיטואציות מיניות וקומיות שכיום בעיקר נראות על בימות התיאטרון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פיץ' פרפקט" – ביקורת

"פיצ' פרפקט". אנה קנדריק, רבל ווילסון.

"פיצ' פרפקט". אנה קנדריק, רבל ווילסון.

אם אתם מחפשים אחר סרט נעורים, שהוא גם סרט בנות – משהו כיפי לחג החנוכה – "פיץ' פרפקט" יענה על משאלתכם. הסרט נראה כמו אחיו התאום של סאגת הריקודים "סטפ אפ", רק הפעם בתחום השירה, ולמזלו באופן פחות צעקני ותזזיתי. על אף רמה מינורית של בדיחות חסרות טעם בנושא יציאות גופניות, הסרט מקפיד להישאר תמים ומלא רוח נעורים כך שאם סרטי תחרויות תיכונים עושה לכם את זה, פנו שעה וחצי ותהנו מחוויה קלילה ומטופשת בדיוק במידה הנעימה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »