"וביום השלישי". הילה פלדמן, שרון אלכסנדר
ביום השלישי הפריד אלוהים, כידוע, בין השמים למים והיבשה הופיעה, והיה לו עוד זמן לברוא עצים וצמחים, אז הוא אמר פעמיים כי טוב. על "וביום השלישי" בן השעתיים של משה איבגי קשה לומר דבר טוב. איבגי כתב, ביים ומשתתף בסרט שקיבל מימון על סמך שמו והמוניטין (שיצא לו בצדק כשחקן), כנראה, כי קשה להאמין שהוא הגיע מקריאת התסריט היומרני שכתב (עם אסתר נמדר-תמם וורד פוסט).
"ת'ור". כריס המסוורת'.
לעומת גיבורי העל המפורסמים, סופרמן, באטמן וספיידר-מן, לא ידעתי דבר על "ת'ור" – מאיפה הוא בא, מהם כוחותיו, מיהם אויביו או איך הוא נראה. "ת'ור" הוא חלק בסדרה הבלתי נגמרת של סרטים על פי קטלוג חוברות הקומיקס של חברת מארוול, כשבשנה הבאה יהיה הסרט "הנוקמים" (2012) שיאכלס את ת'ור, הענק הירוק וקפטן אמריקה (ביולי נוכל לראות את הסרט אודותיו בכיכובו של כריס אוונס).
"צעקה 4". נב קמפבל.
תחל שנה וסרטי ההמשך שלה; "צעקה 4" הוא סרט ההמשך הראשון שמגיע לארץ השנה מתוך מבול שיא של עשרים סרטי המשך שמצפים לנו עד סוף דצמבר. "צעקה" (1996) היה מקורי ונהדר ומלא דם, "צעקה 2" (1997) איום ו"צעקה 3" (2000) מוצלח גם הוא בשילוב מתח של סרטי אימה עם קריצות קומיות והומור עצמי. וכמו הסרטים הרביעיים של "מת לחיות" ו"אינדיאנה ג'ונס" שנעשו יותר מעשור אחרי הסרט השלישי בסדרות שלהם, כמו הרשע בסרטי אימה שמסרב למות, מחיים גם את "צעקה".
"נגד כל הסיכויים".
הסופר פיליפ קיי. דיק כתב ספרים רבים וידוע בעיקר בסיפורים ובספרים מתחום המדע הבדיוני. "בלייד ראנר" (1982) עם הריסון פורד היה הסרט הראשון שהתבסס על ספר של דיק, והסרטים המפורסמים והטובים ביותר שעובדו מספריו הם "זכרון גורלי" (1990) עם ארנולד שוורצנגר ו"דוח מיוחד" (2002) עם טום קרוז, וגם "צ'ק פתוח" (2003) עם בן אפלק היה בסדר. כעת מגיע "נגד כל הסיכויים" (במקור: The Adjust Bureau, "לשכת התיקונים") עם מאט דיימון, המבוסס על סיפור קצר של דיק (שהלך לעולמו ב-1982).
"127 שעות". ג'יימס פרנקו.
יש סרטים שצריך לראות בקולנוע, ולמרות שרוב הסרט מתרחש בנקיק צר ובדמות אחת, את "127 שעות" צריך לראות באולם עם תמונה גדולה ומערכת צליל טובה. הבימוי והעריכה קצביים, הצילום נהדר, המוסיקה טובה וסוחפת וג'יימס פרנקו מחזיק את הסרט. פרנקו בחירה טובה מאוד לתפקיד הראשי. בימים אלו אפשר גם לראות אותו מגלם את המשורר אלן גינזבורג ב"יללה" וגם שם הוא עושה עבודה מצוינת.
"ציון ואחיו". עופר חיון, ראובן בדלוב. צילום: קארין בר.
סרטו הראשון של ערן מירב, שכתב וביים את "ציון ואחיו", מצטרף לשורה של סרטים ישראלים שהוקרנו לאחרונה ובמרכזם נער צעיר, סביב גיל בר המצווה וכוללת את "הדקדוק הפנימי", "מבול" ו"פעם הייתי".
ציון (ראובן בדלוב) חולק חדר עם אחיו הגדול מאיר (עופר חיון בהופעת בכורה מרשימה, ובקרוב ב"אודם" של יהונתן סגל). הם מתגוררים בחיפה עם אמם הגרושה אילנה (רונית אלקבץ), שמנהלת מערכת יחסים עם אלי (צחי גראד). אלקבץ וגראד הנהדרים מגלמים זוג נשוי גם ב"מבול", שצולם אחרי "ציון ואחיו" ועלה רק לפני כמה שבועות גם הוא על מסכי הקולנוע בארץ. "ציון" רץ לפרסי אופיר 2009 ולא היה מועמד לדבר, גם לא הצילום המוצלח מהתחלה של איציק פורטל המנוסה ("הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי").
"סניגור במבחן". מתיו מקונוהיי, ריאן פיליפה.
"סנגור במבחן" הוא לא סרט מצוין, בהחלט לא סרט גרוע, כנראה איפשהו באמצע מבחינת הדירוג – אבל דווקא זורם וכיפי לצפייה. יחסית לסרט על פרקליטים, עבריינים וכל מה שביניהם – הרי שלא מדובר באיזו יצירת מופת שניקח איתנו לנצח ונמליץ עליה לכל מי שרק יעז לשאול. אבל בהתחשב בעובדה שכבר קשה להפתיע מבחינת עלילה (ודווקא העלילה פה מבריקה ברמת הנורמליות המתבקשת), הסרט עשוי בכלל לא רע, מת'יו מקונהי מפתיע, הכל זורם בקצב מעולה – והנה, איכשהו, יצא סרט טוב. וכמו שאמרנו, לא מצוין, לא גרוע, אבל בהחלט לא רע.
"ללא גבולות". בראדלי קופר.
מי מאיתנו לא רוצה להיות הגרסה המוצלח יותר של עצמו, חכם יותר, שנון יותר – או בכלל גאון-על, משהו בין "ריין-מן" לבין מייקל סקופילד מ"נמלטים"… רק פי 10 יותר? זהו, שכל אחד היה רוצה להיות כזה, והזדמנות כזו היא בדיוק מה שמתרחש ב"ללא גבולות", בהצלחה יתרה, בעזרת משחק טוב (לרוב), עלילה חביבה-פלוס-פלוס והומור למכביר.
"אתמול בלילה". קירה נייטלי.
"אתמול בלילה" הוא סרט שלוקח סיטואציה אפשרית – מותח את בחינתה על פני סרט שלם, עם עלילה ממוצעת ושחקנים ממוצעים – ומנסה להגיע למסקנה כלשהיא באמצעות הניסוי העצמי הזה. או לפחות כך זה מרגיש. אי אפשר להשתפך על סרט כזה, ולהתחיל להלל את כל מי שלקח חלק בעשייתו, אבל אפשר להעריך נקודות מסוימות בו, מאמצים ניכרים שעולים מצפיה בו, ועוד כמה פידבקים (חיוביים יותר וחיוביים פחות) שנספר עליהם בהמשך.
"מבול". מיכאל מושונוב. צילום: עמית ברלוביץ.
הסרט הישראלי "מבול" מתחיל עם כתוביות באנגלית – לא בעברית ובאנגלית, רק באנגלית: Mabul – כמו אומרים לנו: "הסרט הזה לא מיועד לכם, הישראלים, פנינו לחו"ל." הבמאי גיא נתיב ("זרים" עם לירון לבו) הצליח לקבץ לסרטו שחקנים מהשורה הראשונה הן לתפקידים הראשיים – צחי גראד, רונית אלקבץ, מיכאל מושונוב – והן לתפקידים הקטנים ביותר, ביניהם שמיל בן ארי, דני שטג ואסתי זקהיים. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזיכה את מיכאל מושונוב בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר.
"איך אתם יודעים". אוון ווילסון, ריס וית'רספון
מאיפה להתחיל עם "איך אתם יודעים"? מזמן לא ראיתי סרט בעייתי כל-כך מקסים, או סרט מקסים עם כל כך הרבה בעיות. אם זו נשמעת כמו חזרה מיותרת, חכו שתראו את הסרט – וכמו הסרט, הביקורת הזאת תורכב מחלקים-חלקים שלא תמיד ברור הקשר ביניהם. הסרט נע בין מקסים למלאכותי, לפעמים באותו קטע עצמו (כמו זה בבית החולים).
"שמח תודה עוד בבקשה". ג'וש רדנור, קייט מארה.
בפסטיבל סאנדאנס 2010 זכה "שמח תודה עוד בבקשה" בפרס חביב הקהל, וברור לגמרי למה. מדובר בסרט עכשווי שמתרחש בניו יורק, אודות צעירים, החיים ואהבה, יש בו לא מעט שורות מוצלחות והוא מצחיק ומלא חן. את הסרט, שמופץ בארץ סמוך להקרנתו בבתי הקולנוע בארצות הברית, כתב וביים ג'וש רדנור, שגם מככב בתפקיד הראשי. הוא מוכר כטד בסיטקום "איך הכרתי את אמא שלכם" וזהו סרטו הראשון.