אלי שגב - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 230)

תמונה בלעדית מתוך "אחת אפס אפס"

"אחת אפס אפס". עמוס תמם, מוריס כהן. צילום: דודי מוסקוביץ'.

"אחת אפס אפס". עמוס תמם, מוריס כהן. צילום: דודי מוסקוביץ'.

רק יום אחד אחרי שקיבלנו את הפרומו לסדרת המשטרה הישראלית "אחת אפס אפס", יש לנו כעת גם תמונה בלעדית למעלה של כוכבי הסדרה עמוס תמם ומוריס כהן, ותמונות נוספות מתוך הסדרה מופיעות בהמשך. אמיר מן ("הפצוע החמישי") יצר, כתב וביים את הסדרה בכיכובם של תמם, אפרת דורריקי בליךשרון אלכסנדרזהר שטראוסאלי אלטוניוולדימיר פרידמן וגולן אזולאי. העלילה מספרת על שוטר חמום מוח וחובב נשים (תמם), שעושה דברים קצת אחרת ממה שהספרים מנחים. יש כמובן מי שלא מסכים עם שיטותיו ונמצא עימו בעימות מתמיד, כמו גם השוטרת החדשה ביחידה (דור).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קדימון לסרט הישראלי "קשת בענן" עם מיכאל אלוני

הסרט הישראלי "קשת בענן" של אלירן אליה (סרט ביכורים), התחדש בקדימון רשמי. התוודעתי בעצמי לסרט הצבאי הזה לפני ימים אחדים, ומדובר בפרויקט מענין מאד: אליה, מורה לקולנוע בתיכון ובסדנאות לנוער בסיכון, ליהק לסרט את מיכאל אלוני ("התגנבות יחידים" ו"השוטר" אוטוטו), תום חגי ("אורים ותומים"), עדו ברטל ("אליפים" ו"העולם מצחיק" בשנה הבאה) ומשה אשכנזי (גם מ"העולם מצחיק"); והתסריט שלו מבוסס על חוויות משירותו הצבאי בגבעתי, אז היה מעורב במבצע חיפוי על מלחצי איברים בו שניים מחבריו למחלקה נהרגו.

העלילה מספרת על נגמ"ש ישראלי שהושמד על כל צוותו, וצה"ל יוצא למבצע חילוץ שרידי הגופות במטרה להביאם לקבורה נאותה בארץ. אלוני מגלם מפקד המוביל את מחלקתו לפעולת האבטחה של החילוץ מוך בית של משפחה פלשתינית. לפעולת האבטחה מצטרף צלם צבאי שהופך לנטל בטחוני, וככל שהשהות של הכוח בבית הפלשתיני מתארכת, העניינים מסתבכים עוד יותר.

"קשת בענן" צפוי לעלות להקרנות בסינמטק תל אביב בינואר הקרוב. תהנו:

"חשופות" עם רייצ'ל ווייז יפתח את פסטיבל הנשים 2011

"חשופות". רייצ'ל ווייז.

"חשופות". רייצ'ל ווייז.

פסטיבל סרטי הנשים הבינלאומי רחובות 2011 (ה-8 במספר) יפתח השנה עם הסרט "חשופות" (The Whistleblower) של לריסה קונדרקי (סרט ביכורים) ושבו מככבות רייצ'ל ווייז, ונסה רדגרייב ומוניקה בלוצ'י. הפסטיבל יקרין כ-60 סרטים שבוימו בידי נשים אשר 35 מתוכם בידי נשים ישראליות, ולראשונה יוענק פרס על בימוי סרט עלילתי באורך מלא מטעם עמותת 'נשים בתמונה'. "אם עד השנה נעשו בין 0-3 סרטים על ידי יוצרות ישראליות מידי שנה," מסרה מנהלת הפסטיבל ענת שפרלינג-כהן, "הרי שהשנה ישנם 8 פיצ'רים ישראלים שבוימו על ידי נשים: מיכל אביעד, מאיה קניג, נועה אהרוני, דינה צבי-ריקליס, הדר פרידליך, הגר בן-אשר, נינה מנקס ורוני קידר. יש תחושה של שינוי ואני מקווה שהוא יתבטא בכך שיותר יוצרות יקבלו מימון ויוכלו לביים את הפיצ'ר שלהן." כמו כן, יוענק פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, פרס הסרט העלילתי הקצר, פרס ליוצרת המבטיחה, ומענק פיתוח בגובה 50 אלף ש"ח לטובת כתיבת תסריט לסרט עלילתי באורך מלא.

הפסטיבל יפתח ב-7 בנובמבר, והתוכנית המרכזית שלו תכלול יצוג קולנועי לא שגרתי של נשים מוכות, סחר בנשים, רצח על כבוד המשפחה ואלימות מנטלית תוך מתן דגש לפגיעה מינית בנשים. בין האירועים שיתקיימו: פוקוס לבמאית הבריטית לין רמזי, כולל הקרנת סרטה החדש "חייבים לדבר על קווין", והקרנת חצות לכבוד 20 שנה לסרט "תלמה ולואיז".

רשימת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל הסרטים רחובות לסרטי נשים 2011:

סרטים עלילתיים ישראלים:

"אורחים לרגע", מאיה קניג
"ברקיע החמישי", דינה צבי-ריקליס
"ג'ו ובל", רוני קידר
"הנותנת", הגר בן-אשר
"התפרקות", נינה מנקס
"עד סוף הקיץ", נועה אהרוני
"עמק תפארת", הדר פרידליך
"לא רואים עליך", מיכל אביעד
"אחותי את", אושרת מאירוביץ'
"בלי טובות", ישראלה שאער מעודד
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קורט ראסל יחליף את קוסטנר ב"דג'נגו ללא מעצורים"

קורט ראסלהשחקן קורט ראסל מנהל מגעים להחליף את קווין קוסטנר, במערבון הספגטי "דג'נגו ללא מעצורים" (ש.ל.ר, Django Unchained) שכתב ויביים קווינטין טרנטינו. עברו כמה חודשים מאז דיווחנו על הסרט, ובינתים לוהקו השחקנים שהיו על הכוונת: ליאונרדו די'קפריו, סמואל ל. ג'קסוןכריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד") וג'יימי פוקס ("אזרח שומר חוק").

עלילת הסרט מספרת על עבד (פוקס) שמשתחרר והופך לצייד ראשים היוצא עם צייד ראשים גרמני (וולץ) למשימה להצלת אישתו מידיו של סוחר עבדים. די'קפריו יגלם את מר קלווין קנדי, בעליו המקסימים אך חסרי הרחמים של העסק המפוקפק 'קנדילנד' המשמש עבורו לעינוי מיני של שפחות ולשיסוי עבדים זה בזה עד מוות, וראסל יתפוס את תפקיד האיש הרע ביותר (ככל הנראה סוחר העבדים).

ההפקה צפויה לצאת לדרך בחודש הבא (נובמבר) עם כוונה לצאת לאקרנים בארה"ב בדצמבר 2012.

 

 

"עספור 2" – הצצה ראשונה

הוט פרסמו הצצה ראשונה להתהוותה של "עספור 2", אשר תהפוך העונה לדרמה שבועית במקום יומית (עלויות ההפקה קפצו, הן בגלל שכר השחקנים כנראה, והן בגלל עלויות ההפקה הגבוהות בגלל הצילומים בחו"ל). שלום מיכאלשוויליעוז זהביגיא עמיר וחנן סביון שבים לככב בעונה הזו, ומצטרפות אליהם בין היתר גל גדות ("מהיר ועצבני 5") ואור גרוסמן ("נשות הטייסים").

מרבית העלילה של "עספור 2" תתרחש בחו"ל [ספוילר לעונה הראשונה] כשהחבורה תצא לחפש את איציק (זהבי) שעזב לחו"ל בסוף העונה הראשונה.[/ספוילר] גדות תהיה בעלת התפקיד המרכזי בעונה זו, כמנהלת בית קפה באסמטרדם; ואילו גרוסמן תגלם בחורה נכה המרותקת לכיסא גלגלים שמתחברת לחבורה בזכות החריפות וחוש ההומור שלה.

"אחת אפס אפס" – פרומו

סדרת המשטרה הישראלית "אחת אפס אפס" מתקרבת למסך בצעדי ענק, והפרומו הטלויזיוני זמין עכשיו גם לצפיה כאן. בסדרה שיצר, כתב וביים אמיר מן ("הפצוע החמישי"), מככבים עמוס תמםאפרת דורריקי בליךשרון אלכסנדרזהר שטראוסאלי אלטוניוגולן אזולאיולדימיר פרידמן ומוריס כהן. העלילה מספרת על שוטר חמום מוח וחובב נשים (תמם), שעושה דברים קצת אחרת ממה שהספרים מנחים. יש כמובן מי שלא מסכים עם שיטותיו ונמצא עימו בעימות מתמיד, כמו גם השוטרת החדשה ביחידה (דור). תהנו:

שוברי קופות 03.10.11: "סיפור דולפין" עולה והחדשים מאכזבים

"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

"50/50". סת' רוגן, ג'וזף גורדון-לויט.

הסרט לכל המשפחה "סיפור דולפין" (ש.ל.ר, Dolphin Tale) הצליח לעלות מהמקום השלישי ישירות אל המקום הראשון, ולדחוק את שני היריבים שלו מהשבוע שעבר למקומות השני והשלישי. הקומדיה "50/50" די נכשלה בקופות בארה"ב, ולמרות שהפכה לסרט הכי פחות מצליח בכיכובו של סת' רוגן, כן הצליחה לגרוף את הסכום הגבוה ביותר מבין הסרטים החדשים באקרנים שם. יתרה מכך, שנים מבין הסרטים החדשים באקרנים לא הצליחו להיכנס כלל לחמישיה העליונה.

בפסגת הטבלה כאמור ניצב "סיפור דולפין" עם ירידה נפלאה של כ-25.6 אחוזים ברווחיו על פי הערכות, אל 14.2 מיליון דולרים בקרב 3,515 בתי קולנוע. בסך הכל בשבועיים גרף הסרט 37.5 מיליון דולרים. דרמת הספורט "מאניבול" ירדה ב-35.9 אחוזים אל 12.5 מיליון דולרים בקרב 2,993 בתי קולנוע. בסך הכל בשבועיים גרף הסרט 38.5 מיליון דולרים. "מלך האריות"  בגרסת התלת מימד התקרב כבר לעבר ירידה של 50 אחוזים וגרף כ-11 מיליון דולרים בקרב 2,340 בתי קולנוע. בשלושה שבועות שילשל לכיסיו כ-79.6 מיליון דולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אור ירוק לחידוש "מורטל קומבט"

"מורטל קומבט".

כוכבי "מורטל קומבט" משנת 1995.

אולפני 'ניו ליין סינמה' נתנו אור ירוק לפיתוח פרויקט חידוש משחק הוידאו "מורטל קומבט" לקולנוע. החידוש עלה על הפרק כאשר הבמאי קווין טנצ'רון ("פיים" שזכה להצלחה מידתית; והמופע התלת מימדי של "גלי" אשר נחל כישלון) רצה להוכיח לעצמו ולאולפנים שהוא מסוגל לביים סרט פעולה רציני לפי משחק הוידאו. הוא ביים סרט קצר שכתב אורן עוזיאל (ישראלי? כתב תסריט ביכורים שנכנס ל'רשימה השחורה של הוליווד' לתסריטים נחשקים שטרם הופקו) תחת השם "מורטל קומבט: לידה מחדש" (Mortal Kombat: Rebirth), אבל אולפני האחים וורנר (ההורים של ניו ליין) לא התלהבו. הסרטון דלף לאינטרנט (שמתי אותו כאן בסוף המאמר) וגרם להתלהבות מספקת כדי שהוורנרים יבקשו מהצמד ליצור להם סדרה בת 10 פרקים ששודרה בארה"ב אשתקד. עכשיו ניו ליין נכנסו לתמונה וביקשו מהשניים ליצור סרט עלילתי באורך מלא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנת תשע"א (2010-2011) בקולנוע הישראלי

הנרי דוד מתוך "כלבת" מימין, שלמה בראבא וליאור אשכנזי מתוך "הערת שוליים", ובינהם רוני קידר מתוך "ג'ו + בל".

הנרי דוד מתוך "כלבת" מימין, שלמה בראבא וליאור אשכנזי מתוך "הערת שוליים", ובינהם רוני קידר מתוך "ג'ו + בל".

הכותרת הטובה ביותר בעיני לסיכום שנת תשע"א בקולנוע העלילתי הישראלי היא: עלייתם של הקולנוענים הישראלים דוברי הוליווד. אם נתמקד רק בסרטים שעלו לאקרנים במהלך תשע"א – לצד סרטים ישראלים 'רגילים' בעיסוקם ובחזותם שלרוב גם מתכתבים עם הקולנוע האירופאי, דוגמת "בוקר טוב אדון פידלמן", "מבול", ואפילו "הדקדוק הפנימי" שעלה ממש בחגים דאשתקד ונכנס לסיכום הזה על הקשקש – פתאום צצו סרטים שמתכתבים בצורה מובהקת עם הקולנוע האמריקאי והם גם אלו שהצליחו לעשות הכי הרבה רעש בתעשיה המקומית ולקבל את החיבוק החם ביותר מהתקשורת: "הערת שוליים", "כלבת" ו"ג'ו + בל".

קשה למצוא ליוצרי שלושת האחרונים איזשהו מכנה משותף. "הערת שוליים" הוא כבר סרטו הרביעי של יוסף סידר המצליח, ובזכות כך ככל הנראה הצליח להשיג מימון בגובה למעלה מ-2 מיליון דולרים לסרטו הזה. מן הקצה השני, עומדים סרטי הביכורים "כלבת" ו"ג'ו + בל" שהופקו בתקציבים של כמאה אלף דולרים בלבד. את "כלבת" ביימו מבקר הקולנוע של רייטינג-ז"ל והמרצה באוניברסיטת תל אביב אהרון קשלס, והסטודנט שלו נבות פפושדו; ואילו את "ג'ו + בל" ביימה רוני קידר, בוגרת טריה מהמדרשה לאמנות בית ברל. קידר יצרה סרט הומוריסטי ונפלא שלא מתבייש בעלויות שלו. לעיתים הוא נראה טיפה חובבני, אולי אפילו כאילו צולם במצלמה ביתית, אבל זה כנראה חלק מסוד הקסם שלו. מנגד, קשלס ופפושדו מנהלים בוירטואוזיות מושלמת את הסצינות שלהם, ולרגע אין הרגשה שהסרט נעשה בתקציב דל. אמנם בארץ קשה למצוא חובבי אימה, בחו"ל הוכיחו הצמד את הנקודה הזו בדיוק, כאשר סרטם הוזמן לכמעט כל פסטיבל פנטסיה ואימה בעולם.

ואם כבר פסטיבלים, זו היתה שנה מדהימה לקולנוע הישראלי בפסטיבלים בחו"ל. את הסיבוב הענק של "כלבת" בפסטיבלים כבר הזכרנו, אך גולת הכותרת המדהימה אפילו יותר היא זכייתו של "הערת שוליים" בפרס בפסטיבל קאן השנה. בכיר הפסטיבלים העולמיים שהקרין לאורך השנים לא מעט סרטים ישראלים, בחר להעניק לסרט זה דווקא את פרס התסריט מכל הפרסים, אבל הפך את יוסף סידר לקולנוען הישראלי הראשון שקטף שם פרס. "מבול" הוקרן בפסטיבל ברלין (לצד "הדקדוק הפנימי" ושני אחרים שטרם הוקרנו בבתי הקולנוע כאן) וזכה לציון לשבח; "הדקדוק" זכה בפרס הראשי של פסטיבל טוקיו; וסרטים נוספים שטרם מצאו דרכם לבתי הקולנוע בארץ כבר קטפו פרסים בפסטיבלים נחשבים, דוגמת "השוטר" בפסטיבל לוקרנו.

"בוקר טוב אדון פידלמן". ששון גבאי, הנרי דוד. צילום: עמוס צוקרמן.

"בוקר טוב אדון פידלמן". הנרי דוד מימין עם ששון גבאי. צילום: עמוס צוקרמן.

קולנוענים ישראלים אוהבים לומר שהפסטיבלים האלו הם גאווה גדולה וזריקת עידוד לאגו, אבל מה שחשוב הוא ההצלחה בבית. אני מכליל פה לחלוטין משני הכיוונים, אבל ניסוחים כאלה נשמעים די מגוחכים כשהסרטים לא מדברים בכלל בסגנון הישראלי החובב הוליווד. "בוקר טוב אדון פידלמן" הוא הדוגמה המובהקת ביותר לזה השנה, אבל גם ל"דקדוק הפנימי" ול"התגנבות יחידים" לא חסר. הם מנסים להראות חתיכה קטנה מישראל, חלקם מתקופה אחרת, אבל כושלים במשימה העיקרית של חיבור המקומי ל'מקומיות'. שמי זרחין ("אביבה אהובתי") ואבי נשר ("פעם הייתי") אמנם עושים קומדיות, אבל בראש ובראשונה הם מצליחים לחבר את הצופים שלהם מהבית אל הזמן והמקום שלהם, וכך מצליחים להתחבב על הקהל (ובואו נודה בזה, "פעם הייתי" הוא ממש לא סרט טוב אבל הביא למעלה מ-260 אלף צופים).

האם הקולנוענים דוברי-הוליווד שצצו השנה קצרו פירות דומים לזרחין ולנשר? "הערת שוליים" אכן הצליח למשוך למעלה מ-200 אלף צופים, והספירה נמשכת. "ג'ו + בל" אמנם לא ממלא אולמות עד אפס מקום, אבל כבר רץ הרבה אחרי תקופת הניסיון שהוקצבה לו בסינמטק תל אביב, כולל התרחבות לסינמטקים נוספים. "כלבת" אמנם לא הצליח ברמה של "הערת שוליים" ו"פעם הייתי", אבל ביחס לז'אנר שלו – כ-20 אלף כרטיסים הופכים למספר נאה מאד: לשם השוואה, "סיוט ברחוב אלם" גרסת 2010 שבא עם כל היוקרה של הסדרה, משך כאן בסביבות ה-16 אלף צופים – מספר חריג לעומת "התאום" ו"יום שישי ה-13" שהביאו פחות מעשרת אלפים צופים ב-2009.

"המדריך למהפכה".

"המדריך למהפכה".

לספירתי, הופצו בשנה האחרונה 24 סרטים עלילתיים ישראלים בבתי הקולנוע (מי בהפצה רחבה ומי במוגבלת). מבין אלו שטרם הוזכרו, היה את "המדריך למהפכה" שלא באמת הצליח להביא למהפכה, כן התחבב על התקשורת ולא יותר מדי על הציבור (בכל זאת, בבסיסו הוא סרט תעודה והקהל לז'אנר הזה מוגבל). היה את "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שקטף את מרבית פרסי אופיר אשתקד, אבל לא הותיר חותם אמיתי בקופות (ועלי) עם כ-60 אלף צופים. היו את "עוד אני הולך" וביחוד "בדרך אל החתולים" שהמתינו כשנתיים מאז שהסתיימו ועד שעלו להקרנות סדירות בסינמטקים. והיתה הפריצה של הדוגמנית בר רפאלי לתחום המשחק עם "סשן". היו כמובן עוד, אבל במבט על הקולקטיב, מרביתם לא תקעו יתד זיכרון חשוב בשנה החולפת.

במאמר סיכום השנה שלו, אבנר שביט טען כי יש פלח קבוע של הציבור בישראל אשר מוכן לצפות בקולנוע המקומי. טענה זו היא נכונה בבסיסה, אבל יאיר רוה מרחיב אותה (מפרש אותה?) לטעון כאילו יש מקום לסרט מקומי אחד מצליח בכל שנה. על זאת כבר אני חולק, למרות שהנימוקים שלו הם נכונים מאד (רק חוטאים להגדרה הכללית לדעתי). ב-2007 לא פחות מארבעה סרטים היו באיזור ה-200 עד 300 אלף צופים ("בופור", "הסודות", "ביקור התזמורת" ו"נודל") ואף אחד מבינהם אינו מרומם רוח דוגמת "פעם הייתי" ו"זוהי סדום" של 2010. ישנן שתי סיבות לכך שסרטים ישראלים לא מצליחים במולדתם ונתקלים בתקרה של 200-300 אלף צופים: מכיוון שמעט מדי סרטים עולים כאן בהפצה רחבה, קל לאנשים להיתפס לסרט לא טוב שישאיר להם טעם רע על התעשיה (זכרו שעל הקולנוע ההוליוודי הרוב כאן גדל כל חייו ואותו לא יפטור מהר כל כך); ומכיוון שרוב הסרטים לא מדברים למספיק קהל ולוטשים עיניהם לאירופה.

זה לא שהקהל משווע לסתם קומדיות (כישלון "סלסה תל אביב" מוכיח זאת). חסרים מספיק קולנוענים ומספיק תמיכה מן האנשים שבוחרים מה להפיק, שיבהירו לקהל בציון שהתעשיה כאן לא רק עושה סרטי איכות, אלא גם סרטים לכולם: לבילוי של שישי בערב עם החבר'ה, עם החברה, עם עצמך כי משעמם לך. במילים אחרות, פתיחת השוק ליותר ז'אנרים (עוד "כלבת") ודחיפה של יותר מאותם סרטים מגווני-ז'אנר לבתי קולנוע שצעירים יוצאים אליהם עם חברים ובנות זוג ("ג'ו + בל" שכאלה בסינמה סיטי, גם אם אינם מופצים בידי יונייטד קינג) – הם שיסירו את הדחיה-האוטומטית של הקהל מהקולנוע המקומי שלו.

"סלסה תל אביב". אנחל בונני, פירה קנטור. צילום: ניצן אסף.

"סלסה תל אביב". אנחל בונני עם פירה קנטור. צילום: ניצן אסף.

אם אתם קולנוענים וקוראים את זה, אינכם חייבים להמתין למפיק נחשב שיתמוך בכם. השנה הופיעו כמה וכמה סרטים שנוצרו ללא מפיקים ותיקים ודי בעצמם. הפחות בולט מבינהם הוא "העפיפונים של ארמנד" של קולנוען שפשוט רצה לעשות סרט ימני, ומשלא זכה לתמיכה מהקרנות כאן, יצא לצלם את סרטו בעצמו. את תשומת הלב הגדולה קיבלו סרטים אחרים בעיקר בזכות פסטיבל דרום, שפתח מסגרת אלטרנטיבית בה הקרין כמה מהסרטים הבועטים הללו, אשר חלקם הופקו בשלימותם ללא תמיכה של אף גוף ממסדי, דוגמת "ג'ו + בל", ו-"2 בלילה" שטרם עלה לאקרנים. ראוי לציין שבעוד פסטיבל דרום הגיב למצב שהציב לו "חתולים על סירת פדלים" (בעקבותיו נפתחה המסגרת האלטרנטיבית), פסטיבל חיפה יחד עם חברת קולנוע פרינג' עסקו בנושא עוד כמעט שנה קודם, ותכננו להעלות משבצת דומה בחג סוכות הקרוב. את הבכורה הם לא קיבלו, אבל נראה שלא היתה להם בעיה למצוא סרטים אחרים להקרין, וזה מדהים שנעשה כל כך הרבה קולנוע מהסוג הזה בארץ – מתחת לראדר של רובנו.

שתבוא עלינו פוריות קולנועית רבה גם בשנה החדשה.

טרה נובה – ביקורת

"טרה נובה".

"טרה נובה".

זה כמעט מפתיע שהסדרה "טרה נובה" לא רעה בכלל. יחד, נתוני הפתיחה שלה מרשימים, אבל בעבר-הקרוב נעשה בהם בעיקר שימוש יח"צני ולא מועיל לתוכן הסדרה: הון תועפות נשפך עליה כדי להפוך אותה לדבר מדהים חזותית, מה שלא עזר ל"משחקי הכס"; וסטיבן שפילברג הפיק אותה, מה שלא עזר ל"השמיים נופלים". לעומת שתי סדרות אלו, על "טרה נובה" הנתונים הללו יושבים יופי: חישבו על הצבעים של "אווטאר" פוגשים את הרעיון והביצוע של "פארק היורה", ומשניהם אפילו יש נציג בצוות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

עונה מלאה לסדרה "בחורה חדשה" עם זואי דשנל

"בחורה חדשה". זואי דשנל, ג'ייק מ. ג'ונסון.

"בחורה חדשה". זואי דשנל, ג'ייק מ. ג'ונסון.

רשת הטלויזיה פוקס עשתה את הצעד המתבקש והזמינה עונה מלאה של סדרת הקומדיה "בחורה חדשה" (ש.ל.ר, New Girl) בה מככבת זואי דשנל. לסדרה שודרו רק שני פרקים, אך הם משכו רייטינג גבוה מספיק עבור רשת הטלויזיה בכדי שזו תדרוש אותה מהר ל-24 פרקים במקום ה-11 שהוזמנו מלכתחילה.

עבור רשת פוקס, זוהי הקומדיה החיה באורך 30 דקות המצליחה ביותר שנראתה מזה עשור ("מופע שנות השבעים" שהתחילה ב-1998, "מלקולם באמצע" שהתחילה ב-2000). פרק הבכורה משך 4.8 אחוזי רייטינג בקרב בוגרים בגילאי 18-49 (בארה"ב זה נחשב הרבה לז'אנר) והפרק השני משך 4.5 אחוזים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסרט הישראלי "גוגל בייבי" זכה בפרס אמי 2011

"גוגל בייבי". . צילום: אורי אקרמן.

"גוגל בייבי". . צילום: אורי אקרמן.

הסרט הישראלי "גוגל בייבי" של ציפי ברנד פרנק, זכה בפרס ההישגים בשידור מדע וטכנולוגיה של פרסי אמי 2011 (ה-32 במספר). הסרט נכנס לקטגוריה אחרי הקרנתו ברשת HBO האמריקאית, והיא נפרדת מהטקס הנוצץ לטלויזיה העלילתית שזוכיו הוכרזו לא מזמן.

הסרט מהווה תחקיר חוצה שלוש יבשות אודות השפעת הגלובליזציה על תעשית יצור הילדים. יזם ישראלי מציע שירות ל'הפקת היריונות', שדרכו יכולים לקוחות לבחור מנוחיות ביתם מטען גנטי שהם רוצים לתינוק שלהם, ואותו יזם דואג לשאר: זרעונים נשלחים במיכלים קפואים למעבדה בארה"ב שם העוברים נוצרים ונשלחים להודו – אל פונדקאיות מקומיות. באנאד, שבצפון הודו, מציעה ד"ר פטל "חממה" לגידול תינוקות בתנאים מערביים: מהרגע שמוחדר עובר לרחם של פונדקאית היא נדרשת להיות בפיקוח 24/7 במשך תשעה חודשים. בהודו הפונדקאות אינה מקובלת חברתית – האישה עוזבת את הבית ומספרת לשכנים כי היא נוסעת לעבוד במדינה מערבית כדי להרוויח יותר כסף ותחזור כעבור תשעה חודשים. בטנסי, דרום ארה"ב, בונה קתרין את בית החלומות שלה, באמצעות כספים שהרוויחה ממכירת ביציות באינטרנט.

"גוגל בייבי" זכה לפני שנתיים בפרס הראשי של פסטיבל דוקאביב. הוא הופק עבור yes דוקו בתמיכת קרן רבינוביץ' – פרויקט קולנוע.