ביקורות טלויזיה

פח גדול: על "האח הגדול", עונת 2026

"האח הגדול".

"האח הגדול", עונה 16 במנין הרגיל ולא VIP, או פשוט עונה 20.

העונה הנוכחית של "האח הגדול", היא העונה המלאה ה-16 במספר של הריאליטי (בנוסף ל-4 עונות וי-איי-פי) ועושה רושם שמבחינת רייטינג – ההווה ומן הסתם גם העתיד של המותג מעולם לא נראה קודר יותר. אם לוקחים בחשבון את 8 העונות הראשונות, ששודרו כולן בערוץ 12 של 'קשת', הרי שמדובר בסדרי גודל אחרים לגמרי, עם ממוצעים עונתיים של הרבה מעל 20 אחוז, כולל עונות עם ממוצעים של כ-40 אחוז (לכל העונה!!!). הבעיה היא שאפילו את הממוצע של העונה הקודמת (שעמד על קצת מתחת ל-20 אחוז), העונה הנוכחית מתקשה לשחזר. אין פלא שכך הוא הדבר, כשעורכי התוכנית והמלהקים עושים כל טעות אפשרית – אם בגלל חובבנות, עצלות, או החלטה מודעת להכניס רק אנשים מסוג מסוים, או מקורבים להפקה. הבעיה היא שנראה שזה בכלל לא מעניין אותם, כי כל עוד לן בלווטניק בעבר ואסף רפפורט בעתיד ימשיכו לממן את הכשלונות מכיסם, בעוד שיוצרי התוכנית ימשיכו לקבל קביעות נצחית ללא קשר להישגיהם ואת אותה המשכורת – למה שמשהו ישתנה?

אחת מהתעלומות המסתוריות ביותר עבורי, היא איך 'רשת' הצליחה להפוך כל מכרה זהב שהיא קיבלה בירושה מערוץ 12 או 10 ז"ל, לבית קברות של רייטינג. התשובה המיידית היא שרמת ההפקה, היצירה והביצוע הן נחותות באופן בולט ומשמעותי לעומת הזכיין המקורי. ב"הישרדות” לדוגמה, אפילו ערוץ 10 שהיה תמיד זניח במונחי רייטינג, הצליח להביא ממוצעים עונתיים של 15-20 אחוז רייטינג בשש עונותיו, לפני שהפורמט נקנה על ידי 'רשת'. שם הרייטינג היה גבוה למדי בעונות הראשונות, לפני שירד אל מתחת ל-10 אחוז בעונה האחרונה, לאחר הדרדרות עקבית במספרים. עם "האח הגדול" כאמור, הרייטינג הוא כבר בערך שליש ממה שהיה בשיא עם 'קשת'.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מובלנד" – ביקורת סדרה: בסיס ריאליסטי מוצק ומשחק מצוין

"מובלנד". טום הארדי.

"מובלנד". טום הארדי.

הסדרה הבריטית "מובלנד" (הוט, יס וסלקום) שנוצרה על ידי רונן בנט ("התן") והופקה בין השאר על ידי גאי ריצ'י, מנסה לעשות את "הסופרנוס" במבטא בריטי ומצליחה לספק את הסחורה ואף מעבר לכך- מדובר חד משמעית באחת הסדרות הטובות ביותר של העשור הנוכחי, לדעת כותב שורות אלה.

העלילה, בקיצור נמרץ ונטול ספוילרים, עוסקת בהארי דה סוזה (טום הארדי), 'פיקסר' (כזה שפותר בעיות) עבור משפחת האריגן, אחת ממשפחות הפשע הגדולות של לונדון ששקועה בסכסוך עם משפחת סטיבנסון על שליטה בשוק הפנטניל. סכסוך שמתגבר עקב מקרה מצעד וטראגי שמתרחש בפרק הראשון וממשיך להיות מתודלק בעקבות אירועים שיתרחשו בפרקים הבאים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מגרש הרוסים" – ביקורת: יעקב זדה טוב, אבל העלילה נוסחתית ולא אמינה

"מגרש הרוסים". יעקב זדה דניאל.

"מגרש הרוסים". יעקב זדה דניאל. צילום באדיבות אנדמול שיין ישראל.

סדרת הדרמה "מגרש הרוסים" מבית "כאן 11" שבמרכזה פרשיית רצח מסתורית, היא בעצם סדרה על זהויות והקונפליקטים בינהן, אבל הסאב-טקסט מוגש באופן כל כך עצל, גס ולא אמין, שהתייאשתי ממנה מהר.

יצירתם של יבגני רומן ודימה מלינסקי עוסקת בדמותו של יהודה (יעקב זדה) שוטר במרחב ירושלים שחוקר רצח בעל מאפיינים מוזרים של עולה חדשה מחבר העמים. במקביל, אנדריי (אנטולי בליי) תושב רוסיה, חוקר בעצמו סדרה של רציחות בעלות מאפיינים דומים שהתרחשו במדינתו, לאחר שבנו הואשם בהן ואביו רוצה להוכיח את חפותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האיש שרצה לדעת הכל" – ביקורת: נטולת היבט מקומי יחודי

"האיש שרצה לדעת הכל". מוריס כהן.

"האיש שרצה לדעת הכל". מוריס כהן. צילום: רואי רוט.

הסדרה "האיש שרצה לדעת הכל" שעלתה ב"כאן 11" ומבוססת על ספרו של דרור משעני באותו השם, עוסקת בסדרת תקיפות מיניות בלתי מפוענחות שהתרחשו במספר בתי מלון ברחבי הארץ. היא נטולת מקוריות ולא אמינה במיוחד ואפילו אין בה אף היבט מקומי יחודי לישראל אשר יצדיק את קיומה.

"האיש שרצה לדעת הכל" הוא הספר השלישי בסדרת החוקר אברהם אברהם של דרור משעני, והוא יצא בשנת 2015. היוצרת מיכל ויניק ("ולריה מתחתנת") כתבה וביימה את העיבוד הטלויזיוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אווטאר: כשף האוויר האחרון" – ביקורת סדרה: עיבוד מבדר, אבל לא טוב מספיק

"אווטאר: כשף האוויר האחרון".

"אווטאר: כשף האוויר האחרון".

לאחר העיבוד הקולנועי הכושל של מ. נייט שמאלאן משנת 2010 לסדרת האנימציה המצליחה "אווטאר כשף האוויר האחרון", היה נראה שלא נזכה לעיבוד מוצלח (האם צריך בכלל עיבוד, זו כבר שאלה אחרת). אבל אז הגיעה נטפליקס ובשיתוף פעולה עם ניקולודיאון (הערוץ בו שודרה הסדרה המקורית) והביאו לנו עיבוד חדש בתצורת סדרה בת שמונה פרקים של כ-45 דקות כל אחד לעונה הראשונה (מתוך שלוש). הקדימון היה נראה מבטיח, וחייב להודות שבתור מעריץ, התרגשתי לראות את הדמויות לובשות צורה חיה, והפעם ברוח סדרת האנימציה. רק שלאחר צפייה בכל העונה, אני לא בטוח שהתוצאה טובה מספיק, אבל היא בכל זאת מבדרת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האסירה איקס" – ביקורת: מופת של דוקו ומותח יותר מסדרות הפשע-האמיתי של נטפליקס

"האסירה איקס".

"האסירה איקס".

"האסירה איקס", יצירתה הדוקומנטרית של הבמאית לימור פנחסוב ("מכיוון היער") הנפרשת על פני שלושה פרקים לא ארוכים, היא דוגמה ומופת לאיך צריך לעשות דוקו בכלל, ודוקו-פשע בפרט – החל בסיפור הלא יאמן שנחשף בו, עבור בתסריט שלא מגלה שום אינפורמציה בטרם הגיעה זמנה להתגלות, וכלה במסקנות שעולות מהסרט וניתן להבין מהן דבר אחד או שניים על העולם שלנו בכללותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיזבאללה בע"מ" – ביקורת: מעניין וגדוש באינפורמציה

"חיזבאללה בע"מ".

"חיזבאללה בע"מ".

"חיזבאללה בע"מ" היא סדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים מתוצרת צרפת, בהשתתפות מרואיינים רבים: סוכני משטרה אמריקנים, אנשי חיזבאללה, אנשי ממשל לבנונים ועוד. ביימו אותה ג'רום פריטל וסופיה אמארה והיא מגיעה אלינו בעיתוי הנכון, לכל מי שרוצה להרחיב את אופקיו ולדעת עוד על האיום הגדול מצפון שהפך ליותר רלבנטי מתמיד בחודש האחרון.

אמנם, מצד אחד, אנחנו הישראלים יודעים מי זה ומה זה החיזבאללה ואותנו לא צריך לשכנע שמדובר בארגון טרור מסוכן ורצחני, ולכן אני מניח שהיעד העיקרי של הדוקו הוא מדינות אירופה ושאר העולם, כלומר כל מקום שאיננו ישראל. אולם, מצד שני, אפשר לומר שבאופן טבעי, בגלל נושאו, הדוקו הזה יעניין בעיקר ישראלים, ומעבר לכך, יש בו המון אינפורמציה (בעיקר בפרק השלישי) שלא ידועה לרבים, גם לא לרוב הישראלים הבקיאים בפוליטיקה והיסטוריה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סובייצקה" – ביקורת: אולי החוויה לעולים תהיה אחרת משל ילידי הארץ

"סובייצקה". סוזנה פפיאן, גרא סנדלר, דניאל סטיופין, פירה קנטור, יבגניה דודינה.

"סובייצקה". סוזנה פפיאן, גרא סנדלר, דניאל סטיופין, פירה קנטור, יבגניה דודינה. צילום: מיכה בריקמן.

סדרת הדרמה-הקומית "סובייצקה" מבית "כאן 11", לא מצליחה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שמעמיד הערוץ בדרך כלל, ואינה מציעה אבחנות משמעותיות ומקוריות בנושא בו היא עוסקת – השתלבותם והטמעותם של העולים מחבר העמים ושל דור ההמשך בישראל.

"סובייצקה" נוצרה ונכתבה על ידי דנה אברמוביץ', דור שני לעליה מברה"מ בעצמה, ועוסקת בענת, סטודנטית למתמטיקה (סוזאנה פפיאן) ובמשפחתה שהגיעה לישראל במסגרת העליה מברה"מ. ענת לא רוצה שידעו שהיא לא צברית ושהגיעה מברה"מ ומנסה להסוות את מוצאה ככל האפשר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שמים אדומים" – ביקורת פרק 1: סטנדרט הפקה גבוה ותחושה של אמינות

"שמיים אדומים". מאור שוויצר, ליהי קורנובסקי.

"שמיים אדומים". מאור שוויצר, ליהי קורנובסקי. צילום: אייל צרפתי.

יהודי, ערבי ונוצריה נכנסים לחנות – זאת לא התחלה של בדיחה, אלא הסצינה הפותחת בסדרה "שמים אדומים" של "רשת 13". אמנם אין לי שום דבר רע במיוחד לומר על התוצאה, אבל הבעיה היא שזה הדבר הכי טוב שאני כן יכול לומר עליה.

בסתיו שנת 2000, בעקבות כשלון ועידת קמפ דייויד ולאחר ביקורו של ראש האופוזיציה, אריאל שרון בהר הבית, פרצה האינתיפאדה השניה. במסגרתה חודשו פיגוע ההתאבדות בשטח ישראל ואש רובים נורתה על שכונת גילה בירושלים מכיוון בית ג'אלא. זהו הרקע לעלילת "שמים אדומים", שנוצרה על ידי רון לשם ("בופור", "אופוריה", "שעת נעילה"),דניאל שנער, דניאל אמסל ועמית כהן, בבימויו של אלון זינגמן ("שטיסל", "מנאייכ") ומבוססת על ספרו של שנער באותו השם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אור קטן" – ביקורת: מיושנת ומלודרמטית, אך נאמנה לעובדות

"אור קטן". ליאב שרייבר, בל פאולי.

"אור קטן". ליב שרייבר, בל פאולי.

"אור קטן" היא מיני סדרה חדשה מבית דיסני+, בהפקה משותפת של רשת "איי בי סי סיגנצ'ר" האמריקנית ו"קשת" הישראלית עבור נשיונל ג'אוגרפיק, עוסקת בדמותה של מיפ חיס, שדאגה להסתיר בזמן השואה את משפחת פרנק ויהודים נוספים וסיפורה תמיד חסה בצילו והיה משני לסיפורה של אנה פרנק עצמה. הבעיה היא שלמרות הזווית המקורית, הסדרה מיושנת, מלודרמטית ולפעמים לא ברור אם הנושא הוא השואה של היהודים או בעיות האהבה של נוצרים פריבילגים, מצד שני היא נאמנה לעובדות ההיסטוריות ולכן היא כן עשויה לעניין את "חובבי" הז'אנר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לאן את נוסעת" – ביקורת: סיפורה של בירנבאום יותר חזק מכל סצינה בדיונית בסרטי השואה

"לאן את נוסעת".

"לאן את נוסעת". יעקב גלעד, הלינה בירנבאום. צילום: עידן גליקזליג.

בשנת 1988 הפיק שירות הסרטים הישראלי בבימויה של אורנה בן דור את סרט הדוקו המהולל "בגלל המלחמה ההיא", שעסק בהקלטת האלבום "אפר ואבק" של יהודה פוליקר בשותפות עם יעקב גלעד. הסרט קיבל ביקורות יוצאות דופן בעיתונים והוקרן במשך זמן רב בקולנוע לב בתל אביב- וכל זאת למרות היותו תיעודי.

הצלחתו נבעה בראש ובראשונה לא רק בגלל שעסק בתיעוד הקלטת אחד האלבומים האיכותיים והמדוברים שיצאו במדינה בעשורים האחרונים, אלא בגלל שנושאו היה, למעשה, היחסים בין שני האמנים לבין הוריהם – אביו של יהודה ואימו של יעקב – שהיו ניצולי שואה, נושא שהיצירה ההיא היתה בין הראשונות שעסקו בו.

עכשיו מגיע אל מסכי הטלויזיה הדוקו "לאן את נוסעת" (הוט 8) בבימויה של יסמין קיני, שמהווה מעין המשכון לסרט ההוא, אבל מתמקד רק ביחסים בין יעקב גלעד לאימו, הסופרת המוערכת חלינה בירנבאום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור" – ביקורת: כותרות התזה להצלחה לא פוגעות

"הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור".

"הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור". באדיבות ארכיון הגשש החיוור, yes ו-HOT.

"הצ'ופצ'יק של הקומקום", על שלישיית "הגשש החיוור" הוא פרויקט חובבני, שטחי ורדוד.

הדבר הראשון שבולט בסדרה הוא חוסר המיקוד. ניכר שהיוצרים לא ידעו איך להשתלט על הקונגלומרט האדיר הזה של הגשש ולא ידעו איך לספר את הסיפור שלהם בצורה קוהרנטית ומעניינת. ולכן, הסדרה נראית כמו "אכול כפי יכולתך" בבופה של הכל כלול. דחפו לאותה צלחת כל כך הרבה דברים, בלי קשר ובלי סדר. אמנם ניסו לחלק לפרקים, אבל הנושאים לא ברורים וגם לא מקיימים את הבטחת הכותרת. כדי ליצור דוקו מרתק מכל כך הרבה חומר, אתה חייב להקים עמוד שדרה סיפורי מוביל שממנו יצאו כל האנקדוטות ועלילות המשנה. כדי לשכנע את הצופה לצאת איתך למסע של 4 שעות, אתה צריך להראות לו את השביל המרכזי. ואין כזה שם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »