"הפרטיזן עם מצלמת הלייקה".
"הפרטיזן עם מצלמת הלייקה", סרטה הדוקומנטרי הקצר (54 דקות) של היוצרת הדוקומנטרית רות ולק ("דוד פרלוב: דיוקן") אשר מוקרן בפסטיבל הסרטים בירושלים ובהמשך יגיע ל"כאן 11", מנסה לפענח את חידת דמותו של הפרטיזן היהודי מונדק לוקביצקי. הוא נלחם בנאצים במסגרת המחתרת הפולנית "ארמיה קריובה" (צבא העם), שרד את השואה ועלה לארץ עם אשתו, חנה, עם קום המדינה.
אורחי טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022. מימין: נשיא המדינה יצחק הרצוג, הבמאי רובן אוסטלונד, מנהל הפסטיבל רוני מהדב-לוין, ורעיית הנשיא מיכל הרצוג. צילום: סיון פרג'.
לפסטיבל ירושלים הגעתי השנה בהתרגשות כפולה, שהרי כבר שנתיים שהפסטיבל החליף מתכונת, למעשה לפני שנתיים הוא לא התקיים פיזית כלל ובשנה שעברה במליאה מצומצמת ולכן התחושה היא שהשנה ההשקעה תהיה משולשת. בלי כוונה יצא פה משחק מילים כיוון שהסרט הפותח של הפסטיבל היה "משולש העצבות" של הבמאי רובן אוסטלונד.
"אני לא".
הסרט "אני לא" של הבמאי המוערך תומר הימן ("מיסטר גאגא", "יונתן אגסי הציל את חיי") מגיע למסכי הקולנוע לאחר שזכה בפרסי הבימוי והצילום בפסטיבל דוקאביב ומתגלה כיצירה אינטיליגנטית, מרתקת ואפילו משעשעת, למרות הנושא הרציני.
אורן לוי הוא נער יליד גוואטמלה שאומץ על ידי הוריו הישראלים לאחר שלא הצליחו להביא לעולם ילדים ביולוגים משלהם, ובגיל צעיר מאוד אובחן כסובל מאספרגר. הסרט עוקב אחריו ויחסיו עם הוריו ואחותו (שגם היא אומצה בגואטמלה, על אף שאין לה קשר ביולוגי עם אחיה), לימודיו בפנימיה, חלומו להיות במאי קולנוע והמסע של המשפחה באמריקה הלטינית בנסיון להפגיש בין אימו הביולוגית לבינו.
"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.
"ת'ור: אהבה ורעם" הוא סרט פעולה מד"ב מבית היוצר של מארוול (בבעלות דיסני) והוא חלק מה-MCU (Marvel Cinematic Universe) שקשור לסרטי "הנוקמים". זהו הסרט הרביעי בסדרת "ת'ור" ומהווה המשך לעלילות היקום הקולנועי (מ"הנוקמים: סוף המשחק"). ברור לי שאין שום דבר לחיוב או לשלילה שאגיד שישפיע על מעריצי סדרת הסרטים, ולכן ביקורת זאת לא מכוונת אליהם. היא כנראה גם לא מכוונת למי שחושבים שסרטי גיבורי העל הם קשקוש ילדותי ומטופש. אז למי היא כן מכוונת? למי שבאמצע או למי שיש להם ילדים שמכריחים אותם ללכת לקשקושים ילדותיים ומטופשים. נתחיל מהשורה התחתונה – למרות הבדיחות המגוחכות, הסרט חביב עם קטעי לחימה טובים ואפקטים כמיטב המסורת המארוולית. שימו לב, הוא גם כולל כמה רגעים מפחידים מאוד (בעיקר לילדים צעירים).
"אף פעם לא מאוחר". אמה תומפסון, דריל מקורמק.
"אף פעם לא מאוחר" הוא סרט דרמה עם שני שחקנים המתרחש רוב הזמן בחדר מלון אחד. הוא מצליח לשמור על עניין בזכות הנושא שלו, תסריט בוגר ושני שחקנים טובים, בעיקר אמה תומפסון.
מורה בגמלאות (תומפסון בת ה-63) נפגשת בחדר מלון עם ליאו (דאריל מקורמק בן ה-29, מהסדרה "חבורת ברמינגהם" [Peaky Blinders]). היא אלמנה מזה שנתיים, יחסיה עם שני ילדיה אינם טובים במיוחד, וכל חייה הבוגרים עם בעלה לא היו מספקים במיוחד, גם לא בגזרה האינטימית-המינית. היא מקווה שבאמצעות ליאו היא תמצא את מה שמעולם לא חוותה.
התסריט הראשון לסרט של הקומיקאית הבריטית קייטי ברנד הוא דיון בוגר ולא משמים על החיים, מין, מיניות, עם מידה נכונה של הומור.
"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.
"תור: אהבה ורעם" מפגיש בפעם השניה בין הבמאי טייקה ווייטיטי לכוכב כריס המסוורת' סביב עלילות הגיבור המארוולי. הסרט סובל מפגמים רציניים, אבל זה לא מפריע לו להיות הסרט המהנה ביותר ביקום הקולנועי של מארוול עד כה. הפעם, בניגוד ל"תור: ראגנרוק", ווייטיטי קיבל את המושכות באופן מוחלט ועשה מה שמתחשק לו. העובדה שהפעם הוא גם כתב את התסריט (יחד עם ג'ניפר קייטין רובינסון) מאפשרת לו להכניס את ההומור הנהדר שלו, שמוכר למי שנחשף לסרטיו האחרים.
"הכל עבר בשלום". סופי מרסו.
"הכול עבר בשלום" הוא סרט דרמה צרפתי קטן שהתקבל בשנה שעברה לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן בזכות ארץ המוצא שלו והבמאי המוכר שלו (אם היו מצליחים להפיק גרסה זהה אחת לאחת בעברית הוא לא היה זוכה לכבוד הזה). בהתחלה צריך סבלנות כמו זו שנחוצה בהתמודדות עם אדם זקן, ולאחר מכן צופים בעניין בסיפור אנושי עצוב, פיסה מהחיים ערוכה היטב.
"אלביס". אוסטין באטלר.
"אלביס", סרטו של באז לורמן ("מולין רוז'", "רומיאו ויוליה", "גטסבי הגדול") על מלך הרוקנרול, הוא סרט לא אחיד שממשיך את קו העשייה הקבוע שלו – או שתאהבו אותו מאוד או שלא תסבלו אותו.
הסרט מספר את סיפור חייו של הזמר מהרגע בו קולונל פארקר, האמרגן הידוע לשמצה שלו, מתחיל לנהל את חייו (קצת לאחר שההצלחה מגיעה אל אלביס הצעיר) ועד מותו בטרם עת.
"בלאק-פון".
"הטלפון השחור" ("בלאק פון" קוראים לו בארץ, משום מה) מבוסס על סיפור קצר של ג'ו היל, בנו של סטיבן קינג, אחד הסופרים המצליחים והמוכרים בעולם. לא רק שהיל הוא סופר כמו אביו, הוא נוטה לכיוון האימה והאימה-הפנטסטית שאביו התמקצע בו. "הטלפון השחור" הוא קינג קלאסי, לחובבי האימה, שלא ימצאו פה הרבה דברים מקוריים אך הסרט עשוי כהלכה ואפילו מעל הממוצע.
"שנות-אור".
"שנות-אור" מסמן חזרה של 'פיקסאר' אל המקורות, לסרט הארוך הראשון שהפיקה "צעצוע של סיפור", 27 שנה לאחר שפרצה איתו אל חיינו בסערה ויצרה מהפיכה בתחום סרטי האנימציה. רק חבל שאין ל"שנות-אור" שום תוקף יצירתי, למעט אנימציה יפה ומוקפדת, וכל מהותו מסתכמת בשאיפה לגרוף עוד כמה ג'ובות ממעריצי המותג.
"שנות-אור".
בארבעת סרטי "צעצוע של סיפור", שהראשון שבהם מ-1995 היה סרט האנימציה הראשון שכולו נעשה באנימציית מחשב, היו דמויות של צעצועים מוכרים -ביניהם מר תפוח אדמה וסלינקי- ושתי הדמויות הראשיות היו של צעצועים מומצאים: וודי הבוקר ובאז שנות-אור האסטרונאוט (כשמו של באז אולדרין מאפולו 11 שחגג השנה 92, אגב). את סיפור הרקע של וודי הראו בסרטים הראשונים, וב"שנות-אור" מגיע תורו של באז. אולם זה אינו סרט-מקדים (prequel) רגיל; הצעצוע באז שנות-אור מבוססת, כביכול, על הדמות הראשית מהסרט הנוכחי. על כן, לא טים אלן מדבב אותו אלא כריס אוונס (קפטן אמריקה) בליהוק מושלם. זה סרט הרפתקאות מהנה ומבדר, לכל המשפחה, עם פיתול עלילתי מיותר לקראת הסוף, ומסר כמו שדיסני אוהבים, גם אם מעט דוחפים אותו לגרון.
"האדם הגרוע בעולם". אנדרס דניאלסן ליי, רנטה ריינסב.
"האדם הגרוע בעולם" הוא דרמה נורווגית על אישה צעירה שמנסה להבין מה היא באמת רוצה בחיים ומגלה זאת דרך מערכות היחסים שיש לה עם האנשים בחייה. ללא ספק, זהו סרט חכם, רגיש ומהנה לצפייה (גם בחלקים הקשים). הוא בהחלט לא חף ממגרעות, ודווקא לקראת הסוף שלו, כשכבר הקשר לדמויות וההזדהות איתן מבוססים, הוא נמתח שלא לצורך. מלבד צופים שרגישים לעירום ולפתיחות מינית, יתאים לצפייה של אוהבי הדרמות המקורקעות.
יואכים טרייר שביים את "אוסלו, 31 באוגוסט" (2011), "השקט שבפנים" (2015) ואת "תלמה" (2017), חבר לשותף לכתיבה הקבוע שלו אסקיל ווגט ויצר סרט שמצליח לשקף נקודת מבט נשית למדי על התחלת חיים בוגרים וחיפוש עצמי. הסרט מכניס את הצופים אליו במהירות באמצעות מעבר סצינות תכוף וקריינות עד שנכנס לקצב רגיל בצורה מושלמת. משם הדרך נסללת לדיאלוגים אותנטיים וסיטואציות חברתיות שמוכרות מאוד לכולם, וגם כאלה שקצת פחות. אלמנט שפחות עבד בסרט היה החלוקה המאולצת לפרקים, שגם חושפת מראש את מה שהולך להתרחש.