יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 17)

"לא זמן למות" – ביקורת #1: קטעי הפעולה מוצלחים בסרט ארוך מדי

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

"לא זמן למות" הוא סרט ג'יימס בונד ה-25, החמישי והאחרון של דניאל קרייג, והארוך ביותר בסדרת הסרטים הוותיקה בקולנוע. הוא פחות טוב מ"סקייפול", יותר טוב מ"ספקטר", עם כל מה שמצפים לראות בסרט ג'יימס בונד, אך בסרט כה ארוך אני מצפה ליותר. קטעי הפעולה מוצלחים, המרדפים נהדרים, לא בלתי נשכחים כמו הפתיחות של שני הסרטים הקודמים.

ארבעת הסרטים הקודמים בכיכובו של דניאל קרייג הם המצליחים ביותר בסדרת הסרטים שלא תיגמר לעולם; שני הראשונים הכניסו מעל 550 מיליון דולר ברחבי העולם, "סקייפול" (2012) כ-1.1 מיליארד, ו"ספקטר" 880 מיליון דולר. "לא זמן למות" בוודאי יתקרב לשיא של "סקייפול" (2015), למרות המצב העולמי שהביא לדחיית הסרט בשנה וחצי מהתאריך המקורי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

חיבוקים בלתי נשכחים בקולנוע

"אדומים". דיאן קיטון, וורן בייטי.

חיבוק משמעו "שלום, התגעגעתי" או "להתראות, אני עוזב". מתחבקים כששמחים, כשמחפשים נחמה, בדרך כלל ללא מילים, כי הכול מובע בחיבוק ובפנים. לפעמים זה מגיע אחרי חיפוש ממושך, ובכל המקרים הבאים בצורה מרגשת, נכונה ובלתי נשכחת.
זו אינה רשימה של כל החיבוקים הטובים ביותר אי פעם בתולדות הקולנוע, כי אני כמעט לא מציין פה סרטים שאני לא אוהב ובטוח שכחתי כמה. באמצע גם הכנסתי חיבוק אהוב עליי מפרק של סדרת טלוויזיה.
ואתם מוזמנים להוסיף בתגובות על חיבוק(ים) שאהבתם במיוחד מסרטים אחרים, כאלה שהחיבוק ולא הנשיקה (עם או בלי הצהרת האהבה) הוא העיקר.

"הבלתי אפשרי" (2012)
צונאמי מכה בתאילנד ב-2004 ומפריד משפחה. בעל (יואן מקגרגור), אישה (נעמי ווטס) ושלושת ילדיהם (הבכור הוא טום הולנד, ספיידרמן הנוכחי) מחפשים זה את זה. מרגש עד דמעות גם בלי לדעת שזה מבוסס על סיפור אמיתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסע בזיכרון" – ביקורת: בזבוז של יו ג'קמן וטנדי ניוטון

"מסע בזיכרון". יו ג'קמן, ת'נדי ניוטון.

"מסע בזיכרון" הוא אחד הסרטים הגרועים של השנה. הוא כתוב ומבוים רע מאוד, ארוך (כמעט שעתיים) ויומרני, משעמם ונודניקי, בזבוז של יו ג'קמן וטנדי ניוטון ושל רעיון בעל פוטנציאל.

הסרט מתרחש במיאמי בעתיד שבו העולם עבר להתנהל בעיקר במשך הלילה בשל ההתחממות הגלובלית, שגם הובילה לעליית מפלס המים בכדור הארץ. ג'קמן מגלם את ניק באניסטר (שאמור להיות בהשראת בלש מסרטי פילם נואר), שמנהל עסק שבו אנשים נשכבים בבגדים תחתונים בקפסולה עם מים ויכולים לצפות בזיכרונות שלהם. הם לא היחידים שרואים את מהלך הדברים מעברם. ניק והשותפה שלו וואטס (ניוטון) רואים את ההתנהלות בתלת ממד מולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021: המלצות ואזהרות

"איפה אנה פרנק".

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021 (ה-38 במספר) חוזר למתכונת פיזית מלאה על רקע חששות הסגר מהתפרצות זן הדלתא של מגיפת הקורונה. על הצד החיובי של הדברים, הפסטיבל נהנה מאוסף גדול של סרטים שהצטבר במהלך תקופת הקורונה, ויתקיים למשך זמן ארוך מהרגיל של כמעט שבועיים: בין ה-24 באוגוסט ל-4 בספטמבר. סרט הפתיחה יהיה "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, שערך את הקרנת הביכורים העולמית שלו בפסטיבל קאן לא מזמן.

בין האירועים הבולטים של הפסטיבל יוקרן עותק חדש ומשוחזר של "עיניים גדולות" (1974), סרטו הלפני-אחרון של אורי זוהר בו הוא מככב יחד עם אריק איינשטיין. גם צבי שיסל שהלך לעולמו לאחרונה מופיע בסרט, ולו תוקדש ההקרנה. כמו כן, כפי שכבר סופר כאן באידיבי בהרחבה, תתקיים מחווה של הקולנוען הפופולרי קווינטין טרנטינו והפסטיבל לסרטי קאנון של אנשי הקולנוע הישראלים מנחם גולן ויורם גלובוס, במסגרתה יוקרנו סרטים שנוצרו בקאנון ואצר טרנטינו. הקולנוען ואישתו הישראלית דניאלה פיק יהיו אורחי הכבוד של הפסטיבל.

רשימת ההמלצות והאזהרות של גל סדלינסקי ויונתן דורון:

"השבר"
גל סדלינסקי
חדר מיון הוא בדרך כלל מקום מלא התרחשות, בטח כשמתחוללת בחוץ הפגנה אלימה וגדושת פצועים, כמו שהייתה בזמן הפגנת "האפודים הצהובים" בפריז – זהו הרקע שבחרה קתרין קורסיני לסרטה "השבר". למרות שאורכו כשעה וחצי, ישנם בסרט לא מעט חלקים מיותרים שמנפחים אותו שלא לצורך. עם זאת, נשמרת האותנטיות, גם אם לפעמים גרוטסקית קמעה, של הדמויות הראשיות ושל הדינמיקה ביניהן. התסריט מזכה את הצופים במספר פנינים של שנינויות והומור קליל, אך לא חף מחזרתיות מתישה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עד במנוסה" – ביקורת: שחקנים טובים שמשדרגים מותחן מעניין

"עד במנוסה". אנג'לינה ג'ולי.

"עד במנוסה" הוא אמנם לא סרט שיזכה בפרסים או ייזכר לאורך זמן רב, אבל הוא כובש את הצופה למרבית 100 דקותיו. הוא עשוי היטב (כולל שריפות ענק מרשימות) והוא דוגמה מובהקת לשחקנים מפורסמים וטובים שמשדרגים מותחן מעניין.

השם התפל "עד במנוסה" גרוע כמו השם המקורי Those Who Want Me Dead ("אלו שרוצים שאמות") והעלילה שלו נפרשת בהדרגה, בסבלנות ראויה להערכה. אלמן ובנו קונור, נער צעיר, נסים על חייהם כשבעקבותיהם שני רוצחים להשכרה נחושים, שלא בוחלים באמצעים ובפגיעה בחפים מפשע כדי להשיג את מטרתם ולכסות את העקבות שלהם. נחמד לראות רשעים שאינם מטומטמים, לשם שינוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שרלטן" – ביקורת: סרט מענין ברובו על אדם וסיפור מרתקים

"שרלטן". איוון טרויאן.

שבוע הקולנוע הצ'כי בסינמטקים – "שרלטן" של אגנישקה הולנד הוא סרט דרמה היסטורי צ'כי על פי סיפור אמיתי. האיש שבמרכזו והסיפור שלו מרתקים והסרט מעניין ברובו, אך הוא נשאר בגדר "בסדר, טוב" ולא מעבר לכך.

הסרט מוקרן בסינמטקים במסגרת שבוע הקולנוע הצ'כי, ונרכש להפצה בקולנוע "לב" מכיוון שהוא של במאית מפורסמת ונבחר כנציג צ'כיה לאוסקר האחרון (לו היה מועמד -ובוודאי שאילו היה זוכה- כבר היה מוקרן בארץ במסגרת קבועה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את גאי" – ביקורת #1: בידור, קלילות והנאה

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס.

"לשחרר את גאי" הוא סרט מבדר, משעשע פה ושם, שנועד בראש ובראשונה למעריצי ריאן ריינולדס. הסרט וההומור שבו -כולל השירים בפסקול- הם בני דמותו של ריאן ריינולדס והפרסונה הקולנועית שלו, שהוא בין מפיקי הסרט. הסגנון לא כל כך רחוק מסרטי "דדפול" בכיכובו.

גאי (ריינולדס) חי במשחק מחשב, ואין לו מושג שהוא NPC, דמות רקע בלבד, בניגוד לדמויות האחרות ששחקנים ברחבי העולם שולטים בהן. גאי מנהל חיים שגרתיים שחוזרים על עצמם והוא נהנה מהם. תמיד לבוש באותם בגדים, בכל בוקר הולך לעבוד כפקיד בבנק ונהנה משיחת החולין עם המאבטח שם. הוא, כמובן, כמו מיליוני אנשים בכל העולם (האמיתי). הוא מתקשה לקבל את התגלית שהוא חי בעולם שלא קיים, מומצא. לא צריך להכיר יותר מדי את עולם משחקי המחשב כדי ליהנות מהסרט (גם מי שלא רצה שמע על "פורטנייט").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'אנגל קרוז" – ביקורת: הכול מרגיש מאולץ, נעדר מקוריות ואינו מבדר

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז" (Jungle Cruise, שיִט בג'ונגל) צפוי להיות אחד הסרטים הגרועים של השנה. הוא מבוים רע, העריכה בלתי נסבלת, הכול מרגיש מאולץ, נעדר כל מקוריות (לא רק בשלד של הסיפור), והחטא העיקרי: הוא אינו ממלא את התפקיד המינימלי של להיות מבדר.
התאפקו ודחו את בכורת הסרט ביותר משנה כדי שיוקרן בבתי הקולנוע, ולא שחררו אותו ל"דיסני פלוס", שירות הסטרימינג המצליח שאליו הועלו ישירות בין השאר שני הסרטים האחרונים של "פיקסר" (נשמה, לוקה). בבית הייתי מפסיק לפני האמצע ולא חוזר אליו לעולם (וגם מוחק אותו אילו היתה לי אפשרות).

בפתיח מקבלים בקריינות, שלא נשמעת שוב בהמשך, את המניע לעלילה (ה"אוצר" שיחפשו) ואז מכירים את שתי הדמויות הראשיות לקראת ההיכרות שלהן.
זה מתחיל עם מנת יתר של דיסניות הניבטת מכל שנייה ואלמנט אך נעדרים הקסם, החן או המקוריות שהסרטים של "דיסני" היו ידועים בהם בעשורים עברו. לאחר מכן זה הופך למשהו (נחות) בהשראת כל שלושת סרטי אינדיאנה ג'ונס (אין משהו יוצא מן הכלל וראוי לאזכור ברביעי), כשבמקום על רקע מלחמת העולם השנייה זה שנתיים לתוך מלחמת העולם הראשונה אז הגרמנים עדיין הרעים, או לפחות חלק מהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התקופה היפה בחיי" – ביקורת #1: סרט רב קסם עם משחק נהדר של פאני ארדן

"התקופה היפה בחיי". פאני ארדן.

"התקופה היפה בחיי" הוא סרט דרמה צרפתי רב קסם עם נגיעות קומיות.
ההתחלה עשויה קצת לסחרר או לבלבל אבל ברגע שצולחים אותה ואת קצב האירועים והמעברים -עשוי נפלא בעריכה מושלמת- מגיעים לתמצית העלילה שעוסקת בנוסטלגיה, אהבה, זיכרון וחרטות.

הפסיכולוגית מריאן (פאני ארדן היפה והמצוינת) ובעלה המאייר ויקטור (דניאל אוטי הנהדר) נשואים שנים רבות ויש להם בן הייטקיסט מצליח. חבר ילדות של הבן מספק שירות מיוחד ויקר מאוד: שחזור תקופתי עם שחקנים, תפאורה ותלבושות תואמות שהלקוח יכול לחיות בתוכו, להסתובב ולדבר עם כולם (בדומה, למשל, לסדרה Westworld). היו לפחות עוד שני סרטים צרפתיים נוספים על סוכנויות שהשתמשו בשחקנים לטובת הלקוחות שלהם: "אליבי.קום" (רעיון טוב, סרט רע) ו"שובר הלבבות" המוצלח.
מרגו (דוריה טיליה), השחקנית הראשית בהפקות המושקעות הללו, עוזבת בעקבות ריב על רקע רומנטי עם הבמאי (גיום קנה המקסים), שיש לו קשר יפה ולא רגיל עם ויקטור (הוא אבא של חברו וזוכר לטובה אותו ואת ההשפעה שלו על חייו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הציור" – ביקורת: אחרי פתיחה מוצלחת, הסרט אטי בלי תמורה

"הציור". אליזבת' דביקי, קלאס בנג.

ב"הציור" אין דרמה בדרמה, המתח לא מספיק מותח, ועם הפריים האחרון המחשבה הראשונה שלי היתה "שיהיה".

מבקר האמנות ג'יימס (קלאס באנג הגבוה והדני, שכיכב ב"הריבוע" השוודי אשר עסק גם הוא בעולם האמנות) מתפרנס מכתיבה על אמנים ומהרצאות. ג'וזף קסידי, אספן אמנות עשיר מאוד (מיק ג'אגר בהופעה קולנועית נדירה), מזמין אותו לביקור בווילה המשגעת שלו על חוף אגם קומו באיטליה. הוא מגיע עם מישהי שצעירה ממנו ב-23 שנים (אליזבת' דיביקי הסתמית, מ"טנט" ובקרוב הנסיכה דיאנה בסדרה "הכתר", שלא ברור למה ממשיכים ללהק דווקא אותה). לג'וזף יש הצעה לעסקה שקשורה לג'רום, צייר זקן ומפורסם. ג'רום (דונלד סאת'רלנד הזקן והמפורסם) מדבר במשפטים סתומים, כביכול חכמים, שאוהבים להכניס בסרטים לפיהם של זקנים ואמנים. שם הסרט במקור, The Burnt Orange Heresy, הוא שם של ציור שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לוקה" – ביקורת #1: אנימציה משגעת שפונה לקהל צעיר יותר מהרגיל בשביל פיקסר

"לוקה".

"לוּקָה" הוא סרט נוסף של פיקסר שבמרכזו חברוּת בין שניים (וודי ובאז ב"צעצוע של סיפור", מייק וסאלי ב"מפלצות בע"מ"), כשהפעם מדובר בשני נערים צעירים באיטליה. במהלך הסרט חשבתי על שורת הסיום המושלמת ב"אני והחבר'ה" המעולה: "מעולם לא היו לי חברים כאלה כמו שהיו לי כשהייתי בן 12. למי כן?" (?I never had any friends later on like the ones I had when I was twelve. Jesus, does anyone) הסרט חמוד מאוד והוא יצליח, כמו כל סרט של פיקסר, אך גם אם בתי הקולנוע בכל העולם היו פתוחים כרגיל (ולא היה זמין בארה"ב בשירות של דיסני+ באותו זמן) לא היה הופך לשובר קופות ענקי.

לוקה (ג'ייקוב טרמבלי, הילד מ"חדר", אותו סרט שזיכה את ברי לרסון באוסקר) הוא יצור שחי מתחת למים לחופי איטליה יחד עם הוריו וסבתו. הוא נמשך לעולם האנושי, שמזהירים אותו מפניו, ופוגש על חוף של אי קטן את אלברטו. כשלוקה ושאר בני מינו יוצאים מהמים ומתייבשים הם נראים כמו בני אדם רגילים, הולכים על שניים עם שיער ועיניים אנושיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קרואלה" – ביקורת: אכזריות בלתי פוסקת בקהל

"קרואלה". אמה סטון.

"קרואלה", סרט מקדים על האישה הרעה ב"על כלבים וגנבים" המצויר של דיסני מ-1961 (שאותה גילמה גלן קלוז בשני סרטים ב-1996 וב-2000), אינו הסרט הראשון שמכתים/מביש/מביך את שם החברה שייסד וולט דיסני, אך הוא בהחלט אחד הגרועים שבהם. גם אמה סטון ואמה תומפסון הכישרוניות ומלאות הקסם (בדרך כלל) אינן מצליחות להציל את האסון הארוך הזה (134 דקות!) שיש בו יותר מגרעות מנקודות על דלמטי. לא הלכתי לסרט בציפייה ליצירת מופת אלא קיוויתי לסרט מבדר עם רגעים מצחיקים בזכות שתי האֶמות אבל אין אפילו כימיה ביניהן. לא עפים ניצוצות, הן משעשעות לעתים נדירות בבאלגן הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »