טורים ופרשנות (עמוד 4)

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 39- "מה שעובד" (2009)

"מה שעובד". אוואן רייצ'ל ווד, לארי דיויד.

…זה היה רק עניין של זמן: כתוביות הפתיחה של "מה שעובד" על רקע שיר של הקומיקאי-שחקן האהוב על אלן, שמוזכר בסרטים רבים שלו, Hello I Must Be Going של גראוצ'ו מרקס מתוך Animal Crackers. רק חבל שלשיר, למילותיו, לאחים מרקס או לסרטם אין שום קשר למשהו שקורה אחרי זה. היה יותר מתאים שיר דרומי/ממיסיסיפי.

מאז שני התפקידים הקטנטנים שלו ב"ימי הרדיו" (1987) ו"רסיסי אדיפוס" (1989) הצליח לארי דיויד כיוצר ותסריטאי של "סיינפלד" וכיוצר והשחקן הראשי של "תרגיע". כאן הוא תפקידו הראשי היחיד בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 38- "ויקי כריסטינה ברצלונה" (2008)

"ויקי כריסטינה ברצלונה". סקרלט ג'והנסון, חוויאר ברדם, פנלופה קרוז.

אחרי שלושה סרטים באנגליה הלך הפעם אלן בעקבות הכסף לצלם סרט בספרד. אחד ה"גילויים" המוצלחים של אלן: שיר הפתיחה Barcelona שמתנגן מספר פעמים בחצי הראשון של הסרט וגם בסיום.
בכרזה של "ויקי כריסטינה ברצלונה" אין את ויקי או את ברצלונה אלא את שלושת השחקנים המפורסמים שבסרט: סקרלט ג'והנסון, חוויאר ברדם ופנלופה קרוז, על אף שקרוז מופיעה רק אחרי 49 דקות, והיא אדירה.
בפתיחה ויקי וכריסטינה יוצאות מנמל תעופה בספרד ישר אל מונית שלוקחת אותן לברצלונה. והקריינות המיותרת ברובה -כמו עיבוד גרוע מספר- יוצאת לדרך. לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 37- "חלומה של קסנדרה" (2007)

"חלומה של קסנדרה". קולין פארל, יואן מק'גרגור.

אחים (ולא אחיות, לשם שינוי) עומדים במרכז "חלומה של קסנדרה", שאותם מגלמים יואן מקגרגור וקולין פארל (שאמר שאם אלן יפגוש אותו לא בטוח שהוא יזכור אותו). אחרי המלחין מרווין המליש, שעבד על שני סרטיו הראשונים, אלן השתמש בסרטיו במוזיקה קלאסית ובשירים ישנים. הפעם, באופן יוצא מן הכלל, עבד עם המלחין פיליפ גלאס ("השעות", "רמז לסקנדל").

זהו הסרט השלישי ברציפות שאלן צילם באנגליה. בשלושתם אין פלאשבקים או מישהו שמדבר על משהו שקרה לו לפני כן ורואים את זה, אולם בסרטו הבא, "ויקי כריסטינה ברצלונה", אלן כבר חוזר למנהג הזה שלו. בראשון ("נקודת מפגש") מתרחש רצח אחרי יותר מחצי סרט, השני ("סקופ") הוא על לכידת רוצח סדרתי, והסרט הזה עוסק בדילמה מוסרית בנוגע לרצח שעל האחים לבצע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 36- "סקופ" (2006)

"סקופ". וודי אלן, סקרלט ג'והנסון, יו ג'קמן.

"סקופ" משלב שתי אהבות של וודי אלן: פשע וקסמים. אחרי שסקרלט ג'והנסון כיכבה בסרטו הקודם של אלן, "נקודת מפגש", הוא כתב תסריט שבו יוכלו לשחק יחד. "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי מתנגן על רקע כתוביות הפתיחה וגם הנעימה החוזרת של הסרט.

הסרט נפתח בלוויה בכנסייה של העיתונאי ג'ו סטרמבל (איאן מקשיין מלא הנוכחות, "דדווד"). לאחר מכן חבריו העיתונאים של ג'ו יושבים בבר ומדברים עליו. חששתי שהם עומדים לספר את מה שאנחנו הולכים לראות. במקום זה עוברים אל ג'ו המת על סיפון סירה עם מלאך המוות (לבוש שחורים, כולל ברדס גדול ונושא חרמש בידו) שמוביל קבוצת מתים. על הסירה הוא משוחח עם מזכירתו של פיטר ליימן, שחושדת שהיא הורעלה כי עלתה על כך שפיטר הוא רוצח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 35- "נקודת מפגש" (2005)

"נקודת מפגש". ג'ונתן רייס מאיירס, סקרלט ג'והנסון.

"נקודת מפגש" הוא סרט הדרמה השני ברציפות שאלן לא משחק בו. אחרי שנים שצילם את סרטיו בניו יורק, העיר שכיכבה בסרטיו וניבטה מכל פריים, הוצע לאלן מימון באנגליה. הוא הלך בעקבות הכסף, בחר תסריט מתאים ולדבריו לא היה צריך לערוך שינויים גדולים כדי לעשות התאמות להעברת העלילה ללונדון.

"נקודת מפגש" עוסק באמביציה, אהבה, בגידה, תפקיד הגורל בחיים (הדמויות כל הזמן מזכירות מזל וחוסר מזל), ובסופו מתנהלת חקירת משטרה. כל אלה, כולל מוטיב הפשע, מופיעים בסרטים רבים של אלן, אולם הייחוד של "נקודת מפגש", מעבר להתרחשותו בלונדון והמבטאים האנגליים של שחקניו, הוא הדמות יוצאת הדופן שבמרכזו: כריס הרציני, האתלטי, שלא מתבדח עם אף אחד, הוא זר ועני ונראה טוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ובתפקיד האמא: בליית' דאנר

בליית' דאנר במרכז עם טייסה פרמיגה (מימין) והילארי סוואנק, מתוך "אהבה כמו שלנו".

בליית' דאנר היא אמה של גוונת' פאלטרו, וזו התפרסמה יותר מאמה וזכתה באוסקר על "שייקספיר מאוהב" (1998). דאנר, ילידת 1943, היתה נשואה לברוס פאלטרו (שמת ב-2002), מפיק ובמאי טלוויזיה, כולל סדרת בית החולים המצליחה "מקום אחר" בשנות ה-80. דאנר משחקת בסרטים ובסדרות מאז שנות ה-70. היא שיחקה בסדרות "האף" שבו גילמה את אמו של הנק עזריה, ומגלמת בתפקיד אורח את אמו של ויל ב"ויל וגרייס". בקולנוע היא מרבה לשחק את אמא של הדמות הראשית. ב"אהבה כמו שלנו" החדש היא סובלת משטיון (דמינציה) ודואגים לה ילדיה (הילרי סווינק ומייקל שאנון) ובעלה (רוברט פרסטון).

1979 "טייס שב הביתה"
אמם של מייקל אוקיף ("רוזאן") וליסה ג'יין פרסקי, נשואה לרוברט דובאל. הסרט בעיקר על מערכת היחסים בין האב והבן. דובאל ואוקיף היו מועמדים לאוסקר על תפקידיהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 34- "מלינדה ומלינדה" (2004)

"מלינדה ומלינדה". ראדה מיטשל, ויל פארל

הרעיון של "מלינדה ומלינדה" מבריק: מלינדה מגיעה במפתיע לדירתם של גבר ואישה נשואים שמארחים חברים לארוחת ערב, ואנחנו רואים במקביל שתי גרסאות של ההתרחשות מאותה נקודת התחלה, גרסה דרמטית וגרסה קומית. אבל ההצלחה בהוצאה לפועל חלקית בלבד.

כתוביות הפתיחה מתחילות עם סטרווינסקי ועוברות ל-Take the A Train של דיוק אלינגטון, קטע שהופיע גם ב"ימי הרדיו". הסרט נפתח בבית קפה-מסעדה שבה שני זוגות חברים (שלושה מהם שחקנים שהופיעו בסרטים קודמים של וודי אלן: לארי פיין, וואלס שון וסטפני רות'). הם מעלים סיטואציה דמיונית על מישהי בשם מלינדה ומראים איך אותו סיפור יכול להיחשב כטרגדיה או כקומדיה על פי זווית הראייה, על פי המספר. חוזרים אליהם מפעם לפעם לאורך הסרט, שגם נגמר אִתם, כמובן. ראדה מיטשל ("תא טלפון", "למצוא את ארץ לעולם לא") מגלמת את מלינדה בשני הסיפורים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 33- "כל דבר אחר" (2003)

"כל דבר אחר". כריסטינה ריצ'י, ג'ייסון ביגס.

"כל דבר אחר" היא דרמה-קומית עם וודי אלן בתפקיד משנה. באופן לא רגיל, שם הסרט נאמר די בהתחלה. השיר בכתוביות הפתיחה ובכתוביות הסיום: So Easy to Love של קול פורטר בביצוע בילי הולידיי. יותר מפעם אחת שומעים את The Way You Look Tonight בביצוע הולידיי.

בפתיחה יושבים דיויד דוֹבֶּל (וודי אלן) וג'רי פאלק (ג'ייסון ביגס, "אמריקן פאי") על ספסל בסנטרל פארק. שניהם קומיקאים וסובלים מפחד מהמוות. ג'רי הצעיר גרוש, כותב בדיחות לסטנדאפיסטים, רוצה לכתוב רומן, רואים אותו אצל הפסיכולוג שלו ולפעמים הוא מרכיב משקפיים. הוא הלקוח היחיד של סוכנו הארווי (דני דה ויטו). ג'רי מרבה לדבר למצלמה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 32- "סוף הוליוודי" (2002)

"סוף הוליוודי". טריט ויליאמס, וודי אלן.

כן, יש ב"סוף הוליוודי" ארבע דמויות עם השמות אל, האל, ואל ואֶלִי. על שמות של דמויות אחרות אצל אלן ראו בתחתית העמוד.

ואל וקסמן (וודי אלן), במאי שקרנו ירד וסובל מבימוי פרסומות, מקבל הזדמנות לביים סרט בתקציב 60 מיליון דולר תודות לאשתו לשעבר המפיקה אלי (טיה לאוני, שצעירה מאלן ב-31 שנה). הם היו נשואים במשך 10 שנים ויש לו בן מנישואים קודמים. אלי עזבה אותו בשביל ארוסה הנוכחי, האל ייגר (טריט ויליאמס), מנהל אולפן הפקות. היא משכנעת את האל שוואל המועמד המושלם לבימוי התסריט "העיר שלעולם לא ישנה" (כלומר ניו יורק, כמובן). מדובר בגרסה חדשה לסרט משנות ה-40 על יחסי אב ובן. ואל מציע לצלם את הסרט על ניו יורק בשחור-לבן (כמו "מנהטן"?), עם פסקול של קול פורטר או אירווינג ברלין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 31- "קללת אבן העקרב הירוקה" (2001)

"קללת אבן העקרב הירוקה". הלן האנט, וודי אלן.

שם הסרט "קללת אבן העקרב הירוקה" באנגלית הוא The Curse of the Jade Scorpion, שמזכיר שמות של סיפורים בלשיים משנות ה-30 וה-40. אחרי כתוביות הפתיחה מופיע "1940" לבן על גבי שחור.

בשנות ה-70 וודי אלן כתב וביים את "אהבה ומלחמה", בשנות ה-80 את "קומדיה סקסית של ליל קיץ", "זליג", "שושנת קהיר הסגולה" ו"ימי הרדיו", בשנות ה-90 את "צללים וערפל", "קליעים מעל ברודווי" ו"מתוק ומשוגע", והנה כבר הסרט התקופתי הראשון שלו במאה ה-21, כשהבא אחריו הוא "קסם לאור הירח" (2014). "חצות בפריז" מתרחש גם בעבר אבל הוא מתחיל, נגמר והדמות הראשית שלו היא בהווה. שלושה מארבעת סרטיו האחרונים (2017-1014) הם סרטים תקופתיים; העבר משרת את אלן היטב, במיוחד בשנים האחרונות כי זה מאפשר לו להימנע מהכנסת מחשבים, טלפונים ניידים ושאר סימני קִדמה לסרטים שהדמויות הראשיות בהם אינן בנות 60 ומעלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 30- "נוכלים בגרוש" (2000)

"נוכלים בגרוש". טרייסי אולמן, וודי אלן

באופן יוצא דופן קומדיית הפשע הזאת של וודי אלן, "נוכלים בגרוש", לא הוקרנה בבתי הקולנוע בארץ.
אחרי סרטים רבים שנגעו בפשעים, פושעים ועבירות קלות (הרשימה המלאה בסקירה על "דני רוז האיש מברודווי") אלן מככב בתפקיד של פושע לראשונה מאז סרטו הראשון, "קח את הכסף וברח".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מאחורי השם: שחקנים ובמאים ופירוש שמות חברות ההפקה שלהם

שחקנים וקולנוענים עם חברות הפקה. מימין: ג'ניפר לורנס, ספייק לי, בראד פיט ואופרה וינפרי

ג'ניפר לורנס הקימה לאחרונה חברת הפקות בשם Excellent Cadaver ("גופה מצוינת"). שחקנים עם חברת הפקות אינו דבר חדש בהוליווד. ב-1919 הקימו הבמאים צ'רלי צ'פלין ודי-דאבליו גריפית' עם השחקנים מארי פיקפורד ודאגלס פיירבנקס את United Artists. את Four Stars ייסדו ארבעה כוכבים ב-1952: דיויד ניבן, שארל בויה, דיק פאוול וג'ואל מק'קריה. אז זה נועד כדי לאפשר ליוצרים ולשחקנים שליטה על מה שהם עושים ולהימנע מהתכתיבים של האולפנים ששלטו ביד רמה. שחקנים היו אז תחת חוזה (בדרך כלל לשבע שנים) ולא זכו לבחור את התפקידים שלהם. היום זה בעיקר כדי לאפשר לשחקנים למצוא לעצמם תפקידים טובים, לנהל טוב יותר את הקריירה שלהם ולפתח פרויקטים שאחרת אולי לא היו קורמים עור וגידים, או שלא היו מציעים להם בהכרח. ריס וית'רספון, למשל, החליטה לתת במה ליותר סרטים עם נשים בתפקידים הראשיים כי לא הציעו לה דברים מעניינים, לדבריה, וכך הפיקה את "נעלמת" של דיויד פינצ'ר (והשכילה להבין שהיא לא מתאימה לתפקיד הראשי) ואת "הולכת רחוק" (Wild) שעליו היתה מועמדת לאוסקר לשחקנית ראשית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »