"תנו לו ללכת" – ביקורת: קצב לא הולם מקלקל משחק ועלילה איכותיים
זה הולך להישמע קצת מוזר, אבל אני תוהה אם בעצם תיאור סוג הסרט של "תנו לו ללכת", אני חושף איזשהו ספוילר, אבל חובתי לא תושלם אם לא אאפשר לאנשים שחושבים שהם מגיעים לדרמה תקופתית על שכול, לדעת שבהמשכו הוא הופך להיות מותחן פשע (גרוטסקי לעיתים), ואני בן אדם שמשתדל לעמוד בחובות שלו. העלילה בו טובה, הנופים מדהימים והמשחק איכותי, אבל הוא יחסית משמים עקב בימוי לקוי, שלא שם דגש על קצב הולם.
הסרט מבוסס על רב מכר מאת לארי ווטסון וללא ספק הניסיון המצומצם של הבמאי והתסריטאי תומס בזוצ'ה, שמסתכם בסרטי דרמה קומית בינוניים להחריד – "ביג עדן" (2000), "עד שהמשפחה תפריד בינינו" (2005) ו"מונטה קרלו" (2011), לא הספיק בשביל לממש את הפוטנציאל הגלום בסיפור. הדמויות העגולות מטופלות בשטחיות והתפניות המפתיעות בעלילה מועברות במעין פיהוק. ישנם רגעים ספורים שמצליחים לרגש, שגם הם היו יכולים להיות מרגשים בהרבה תחת ידי במאים מיומנים יותר.












